2013 בשוק התקשורת - שנה של החמצה; ומה בהמשך?

סיכום שנה בשוק התקשורת: איך השפיעה מערכת הבחירות על הענף, למה הדור הרביעי עדיין תקוע, ואיזה שינוי יחולל מיזם הסיבים האופטיים שיצא השנה לדרך?

שנת 2013 בתחום התקשורת בישראל תיזכר כאחת השנים המבוזבזות ביותר בענף. למעט אירוע אחד - השקת מיזם הסיבים האופטיים (IBC) - לא נעשה כמעט מאומה על מנת לקדם את הענף.

יחד עם זאת, צריך לזכור כי 2013 הייתה שנת בחירות. באופן טבעי, בשנה כזו השרים היוצאים נחים על זרי הדפנה, ולשרים הנכנסים לוקח זמן להבין היכן הם חיים ואיך מניעים את גלגלי הענף מחדש.

אם מישהו היה צריך סיבה נוספת כדי להבין מדוע מדינת ישראל זקוקה נואשות לרשות תקשורת מקצועית, הוא יכול להבין זאת דרך הסתכלות על ההחמצה של 2013 בקידום רפורמות בשוק. את חלק מההחמצה ניתן לייחס למבנה הפוליטי בישראל שבו ראשי הממשלה לא מוכנים לוותר על המשרד לטובת הקמת רשות תקשורת, משיקולים פוליטיים צרים.

השנה החולפת תיזכר בעיקר בשל עוצמת השחיקה ברווחי חברות הסלולר, כתוצאה מהכנסת מתחרים חדשים לשוק. זו השנה שבה החברות הפסיקו לחלק דיבידנדים מטורפים לכיסיהם, ובמקום זאת חילקו אותם לציבור בדמות ירידת מחירים של עשרות אחוזים בתעריפים.

אם בסוף 2012 חשבנו ש-99 שקל לחודש עבור חבילת סלולר זה מחיר אטרקטיבי וחסר תקדים, במהלך 2013 התברר כי המחיר יכול לרדת נמוך יותר, ויש הצעות בשוק גם בחצי מחיר לחבילה.

מה זה אומר לגבי 2014, והאם צפויה עליית מחירים? בהינתן שוק במצב דומה להיום, סביר להניח שלא, אבל אם יתרחש תהליך של מיזוגים בין החברות, יש להניח כי המפעילים ישאפו להעלות מחירים.

זה מטיל אחריות כבדה מאוד על שר התקשורת גלעד ארדן, שצריך לעשות הכול על מנת שהמחירים בסלולר לא יעלו ולא יחרגו מתקרת הזכוכית שהוצבה להם - 99 שקל לחודש לחבילה סלולרית.

שאלה של הגבלים עסקיים

איפה פספסנו? בעיקר בעיכוב נוסף מיותר ומעצבן בהכנסת הדור הרביעי. ישראל מפגרת אחרי העולם, פיגור של שנים, בהכנסת הדור הרביעי. מישהו בדק למה? מישהו פעם לקח אחריות על מחדל כה גדול? פספוס גדול היה בעובדה שלשר התקשורת לקח כחצי שנה למנות מנכ"ל קבוע למשרד. אולי נתנחם בעובדה שמונה מנכ"ל ראוי ומקצועי מאוד.

ממלא-המקום מימון שמילה לא יכול היה לקדם באופן טבעי נושאים לטווח ארוך, שאמורים להיות מובלים על-ידי מנכ"ל קבוע. עכשיו, אחרי המינוי של אבי ברגר, נעשים מאמצים גדולים כדי לסיים את הסאגה כמה שיותר מהר ולשחרר את המכרז של הדור הרביעי.

הבעיה היא שבינתיים העניינים הסתבכו בשל תמיכתו של שר התקשורת באיחוד רשתות סלולריות. עכשיו השאלה הפכה להיות מורכבת יותר, מכיוון שהיא כבר לא עניין של חלוקת תדרים מאוזנת בין המפעילים אלא חלוקה מאוזנת בין רשתות מאוחדות, וזו כבר שאלה של הגבלים עסקיים.

איפה פספסנו עוד? בטווח הקצר הפסדנו כמובן מכך שמהירות הגלישה בסלולר הייתה צריכה להיות הרבה יותר מהירה ואפקטיבית לעומת היום. הגברת המהירות, חשוב להזכיר, תורמת באופן משמעותי לתל"ג.

הבעיה בתחום התדרים במדינת ישראל היא יותר חמורה, מכיוון שישראל צריכה לעשות רה-ארגון בהקצאת התדרים שלה ולהתאים את עצמה למדיניות התדרים האזורית, בהתאם לחלוקה העולמית של ארגון ה-ITU.

מדובר בתהליך ארוך ומורכב של חלוקה מחדש של המשאבים בין כולם, וחייבים להתחיל בו כמה שיותר מוקדם, אחרת נסבול מבעיות קשות בהפרעות התדרים מול שכנינו.

אפרופו שכנינו, גם השנה - כמו בשנים האחרונות - המשיכה ישראל "לדפוק" את הפלסטינים בכל הכוח גם בתחום הקצאת התדרים. זה כבר עניין של הרגל, אבל חשבנו שכדאי להזכיר שגם התדרים המשיכו להוות מכשול פוליטי בינינו לבינם.

בתחום הקווי, 2013 היא שנת החמצה ובזבוז אדירה. נסייג ונאמר שהשנה ניתן הרישיון לחברת IBC על מנת שתפרוס סיבים אופטיים על גבי רשת חברת חשמל, והיא החלה בעבודות.

זו נקודת האור, שנשמעת מבטיחה אולי, אבל יש להקטין ציפיות ולהסתפק בתקווה שהמיזם החשוב ביותר בתחום התקשורת בשנים האחרונות, ברמת המדינה, יקרום עור וגידים ובאמת יממש את התקוות שתולים בו.

יחד עם זאת, דבר טוב אחד כבר יצא מהכניסה של IBC, והוא שהיא גרמה לבזק להאיץ את פריסת הסיבים האופטיים שלה כדי להתמודד עם האיום מכיוונה.

מחכים לרפורמה בטלוויזיה

חוץ מזה, 2013 כמו 2012 היא שנה שבה שוב עוכבה הרפורמה להגברת התחרות בשוק הקווי. השנה החולפת אמורה הייתה להיות השנה שבה יעוצבו מחדש היחסים בין המפעילים בעלי התשתית הקווית למפעילים חסרי התשתית הקווית, כך שהאחרונים יוכלו לחכור קווים בזול ולהיכנס לתחרות באלו שמוכרים להם.

המודל הזה לא נשמע מבטיח, אבל זה מה שהחליט משרד התקשורת, ואת זה הוא לא קידם. למען ההגינות נדגיש כי ארדן לא קבע את המדיניות אלא ירש אותה, אבל ב-8 החודשים שהוא שר תקשורת לא מומשה הרפורמה. למה? ככה.

בעקבות אי-מימוש הרפורמה בשוק הקווי גם לא נרשמה רפורמה בשוק הטלוויזיה, שאותה היא אמורה הייתה לשרת. כמה שנים מדברים על הכנסת מתחרים חדשים להוט ול-yes? הבעיה היא שבעיקר מדברים.

התקווה שמתחרים חדשים ייכנסו לשוק עדיין קיימת, אבל גם כאן צריך להיות זהירים בטיפוח ציפיות יתר. תחרות בטלוויזיה היא תחרות בסלולר, ובעולם התחרות מתפתחת פחות בצורה חזיתית של תחרות מצד מפעילי טלוויזיה חדשים שנכנסים לשוק ויותר על-ידי מודלים אינטרנטיים כמו כרומקאסט, גוגל טי וי, אפל טי וי ודומיהם. זה לא אומר שפרטנר או סלקום לא יכולות או צריכות להיכנס לעולם הטלוויזיה, אבל מי שעיניו בראשו צריך לראות את התמונה בכללותה.

התקווה שלנו לשנה הבאה היא שמנכ"ל משרד התקשורת, אבי ברגר, יקבל רוח גבית לבצע את תפקידו כהלכה.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988