הגשמת חלום קטן בעכו: מסעדת הדגים סבידה שווה כל שקל

לו היו בארץ עוד מקומות כמו מסעדת הדגים סבידה בעכו, היינו אולי מדינה נורמלית קצת יותר ■ חלום שלא העזתי לחלום

בשבועות האחרונים יצא לי להיות כמה פעמים בעכו. ולא מפני שנתקפתי געגועים עזים לחומוס של סעיד. העליות הללו לרגל לא נועדו לספק את הקריז שלי לחומוס משובח; נסענו לעכו כדי למצוא את גיבתון השלג.

קוראיו הנאמנים של המדור הזה ודאי יודעים כבר שאני מגדל צפר מחונן. בני הבכור לא מפספס אף ציפור נדירה המגיעה, בכוונה או בטעות, לחופי ישראל. הגיבתון הנ"ל הגיע לכאן בטעות. כה נדירה היא הציפור (זו הפעם המתועדת הראשונה שבה היא נצפית בישראל), עד שטרחנו והצפנו לחוף הצפוני של העיר המקסימה הזו, פעם אחר פעם, עד שתאוות הצילום של ג'וניור באה על סיפוקה.

באחת הנסיעות הללו הצלחתי בכל זאת לגרור אותו גם למסעדה. השמועות על סבידה, בר הדגים החדש במתחם הבזאר הטורקי המשופץ, הגיעו כמובן גם אליי. אבל שום דבר כמעט לא יכול היה להכין אותי למקום המקסים הזה. אני, כידוע, אוהב מקומות קטנים. ועדיין, קשה לי לזכור הרבה מקומות יותר קטנים מהבר הצנוע הזה. לפתוח מקום כה קטן בישראל של 2014 זה לא רק נס, זו אולי גם התאבדות כלכלית. אני מקווה שלא.

תשעה כיסאות יש כאן מסביב לבר, המואר באור כחול אפלולי ומעוצב בצורת חצי סירה מעץ. בפסאז' הארוך בחוץ יש עוד שני שולחנות. אז נכון, ברחבה שמאחור יש כבר עוד חמישה-שישה שולחנות, אבל עשו לעצמכם טובה והשתדלו לתפוס מקום מסביב לבר כי אחרת תפספסו את כל החוויה.

סבידה היא מקום יוצא דופן בנוף המקומי לא רק בגלל גודלה הזערורי. שני הבחורים הצעירים המפעילים את המקום מתעקשים לעשות הכול לבד. לבשל, להגיש, לפנות ולהפעיל את הקופה. זה גורר כמובן איטיות מופלגת בשירות. בעיניי זה רק מוסיף לקסמו של המקום. למה למהר כל הזמן. במקום כמו עכו לא צריך ולא כדאי למהר. ובסבידה עוד פחות. התפריט המצומצם, שרובו מתנוסס על הלוח שמעל הבר, מציע רק כמה מנות פשוטות, וזהו. לא היו סרדינים באותו יום, אז הלכנו על אופציית ארוחת הדגים, שבה בעל הבית בוחר עבורך את הדג שתאכל, אם אתה רוצה. אנחנו רצינו.

התחלנו בסלט גרגיר פשוט וטעים. המשכנו בסביצ'ה לוקוס מופתי שהוגש בכוס קטנה. אל הלוקוס נלוו קוביות אבוקדו, קוביות בשר תפוז, גרגירי רימון, בצל ירוק וצנוברים. פשוט-פשוט, טרי-טרי וטעים-טעים. זה גם הרגע להסביר את העיקרון המנחה את המקום הזה. בסבידה מגישים אך ורק דגים מהים. נשמע אלמנטרי, לא? ובכן, אולי אינכם יודעים זאת, או לפחות מתעלמים באלגנטיות מהעובדה המצערת, אבל איני מכיר ולו מסעדת דגים אחת במקומותינו שתפריטה נסמך אך ורק על שלל הדגה המקומי, ללא היעזרות בדגי בריכות. בלא מעט מסעדות לא תמצאו דגי ים בכלל; רק את השילוש הקדוש דניס/לברק/באס מבריכה. לא כאן. כשנמל הדיג הנהדר של עכו כה קרוב, זה פשע לא לנהוג כך. אבל אף אחד כמעט לא עושה זאת, כאמור. חוץ מצדיקי סבידה.

בעל הבית בחר עבורנו למנה העיקרית דגי סרגוס קטנים וצלויים על גחלים. הכי פשוט והכי טעים. הם הוגשו על ערימת בורגול והוכנו בדיוק מופתי. את האוכל ליוויתי בכוסית קטנה של ערק אל-זועמוט, ועוד כוס קטנה של בירה טייבה מהחבית.

מעט מאוד פעמים אפשר להרגיש שביקרת במקום שהוא הגשמת חלום, שאפילו לא העזת לחלום. סבידה היא מקום כזה. לו היו עוד מקומות כאלה בארץ, היינו אולי מדינה נורמלית קצת יותר. אילו הוא היה ממוקם בתל אביב, הייתי שוקל ברצינות לערוק אליו מברבוניה הנצחית. לכן טוב שהוא דווקא בעכו. רווח נקי. עוד אשוב.

סבידה

פרטים: מתחם הבזאר הטורקי (קצה רחוב ויצמן פינת סלאח א-דין ויש שילוט מצוין), השוק העממי, עכו; טל' 9019062-04; ב-ה 12:00-15:00, 19:00-22:00, שבת 19:00-22:00

מחיר: ארוחת דגים - 100 שקלים

השורה התחתונה

מצוין ושווה כל שקל

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988