אין חדש ב"עובדה"

הצפייה בריאיון עם חגי פלסיאן בתוכנית "עובדה" עלולה להיות מתסכלת

"עובדה", יום חמישי 21:00, ערוץ 2 קשת

הנה כרוניקה של אכזבה ידועה מראש: גם אני אשב הערב אל מול הטלוויזיה כדי לראות מה יש לחשוד הכי מפורסם בישראל, חגי פליסיאן, לומר למצלמות של "עובדה". גם אני אתאכזב לגלות שאין בריאיון הזה, מלבד מה שמכונה "צבע", כל חדש.

איך אני יודע? הריאיון הזה משווק לעייפה כבר שבוע, וקטעים ממנו הופצו כקדימון למשדרי החדשות. במילים אחרות: אם היה שם משהו שיכול לחדש לנו, הצופים, בקשר לרצח בבר-נוער, סביר להניח שהוא כבר היה נחשף.

בכלל, צפייה בכתבות על הפרשה היא עניין מתסכל: לא רק בגלל אוזלת-היד של המשטרה (שעל-פי דבריו של המנכ"ל יוחנן דנינו השבוע, מצויה באחת משעותיה היפות ביותר. עכשיו ברור לי מה הם עושים בכל הסמים שהם מחרימים) - אלא בגלל צו איסור הפרסום על מרבית פרטי הפרשה, צו שמונע מהעיתונאים לחשוף את הידוע להם, לכאורה, מפרטי החקירה.

כיוון שכך מותר לעמרי אסנהיים לדבר עם פליסיאן על תחושותיו מהמעצר, מהדיונים בבית המשפט, על רגשותיו כלפי עד המדינה ועוד: מעין הליכה במעגלים שהולכים ומצטמצמים, אך לעולם לא יגיעו אל הנקודה.

לפיכך, הצפייה עלולה להיות מתסכלת ממש כמו העובדה שהרוצח עדיין חופשי.

מציצים למציצים

"אורלי וגיא חוזרים עם תשובה", שבת 21:00, ערוץ 10

בשתי מילים: החמצה ענקית. עכשיו ברשותכם, אפרט: אורלי וגיא, זוג בטלוויזיה ובחיים, פיתחו שיטת תחקירים שחלק מהצופים ודאי אוהבים, אחרים רואים בזה טרחנות. גם כמי שמשתייך לרוב לזן השני, אני לא יכול להתעלם מכמה הישגים שהיו להם במרוצת שנות הקריירה המשותפת שלהם מ"מוסר השילומים" ועד בכלל. משום כך התיישבתי מול התחקיר הזה בציפייה דרוכה: מי לא היה רוצה לדעת עוד משהו (במיוחד אחרי הקדימונים המבטיחים) על "מציצים"?

אחרי 40 דקות של צפייה, התקווה הפכה לאכזבה: השניים לקחו את ספרו של יהונתן גפן מ-2001 - "חומר טוב" (הספר שהוציא החוצה את כל הסודות האפלים של אותה התקופה), והגישו "חם וטרי" כמו פיתה מהמקפיא.

בפתיח (ופעם נוספת בהמשך), הם מנקים את אריק איינשטיין המנוח ואת שלום חנוך יבדל"א מכל חשד, אבל פס הקול של הסרט שמתבסס על שירתו של האחד ולחניו של השני, לא נעים: הרי כבר הצהרתם שלשניים אין קשר למעשים המתוארים, אז למה להשאיר אותם ברקע?

לגופו של עניין: אין בסרט הוכחה חותכת לכך שמונה זילברשטיין אכן נאנסה על-ידי אורי זוהר באותה סצנה מפורסמת מ"מציצים" (כפי שניתן היה להבין מהקדימון), יש לא מעט עדויות שנעות בין שמועות לרכילות ושמשקפות כנראה את "רוח התקופה" יותר משהן משקפות פרט ספציפי כזה או אחר.

לרגע אחד, באמצע הסרט, היה נדמה שמרוז עלה על משהו שהיה יכול להיות מרתק: אם ניצול מיני היה אז נורמה גם בצבא וגם בבוהמה, האם זה מכשיר חלק מהמעשים או שרוע הוא רוע, נקודה. כאן היה יכול להתפתח דיון מרתק, אלמלא היה הסרט חוזר מהר מדי לחיטוט, על גבול הטרחני, בסיפור שסופר כבר כמעט מכל זווית אפשרית. חבל ובעיקר מיותר.

* ציון: 5

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988