המדען הראשי: "בנט מבין, מכיר, רוצה - וצריך לבצע"

המדען הראשי אבי חסון בראיון מיוחד ל"גלובס": "הייתי רוצה להציע לחברות לא רק מענקים, אלא גם ערבויות, הלוואות והשקעות במניות"

משרד המדען הראשי פעיל כתמיד אבל אבי חסון, המדען הראשי מזה כ-4 שנים, מתוסכל. "יש כמה פרויקטים להתגאות בהם, אבל אני לא במצב רוח להתגאות", הוא אומר לנו. באיזה מצב רוח הוא? לצעוק את זעקת המשרד, ולשם שינוי לא על כסף. נכון, אנחנו מתחילים להתקרב לתקופה המסורתית שבה משרד המדען (ולא משנה מי עומד בראשו) מתחיל להתלונן גם בתקשורת על גובה התקציב - ובאופן מסורתי גם מקבל לו תוספת, ונראה שגם השנה אין כוונה לוותר על הטקס - אולם את חסון מטריד יותר עניין אחר.

"אני צריך גמישות רבה יותר לבנות כלים ייעודיים לטיפול בכשלי שוק שונים במהירות", הוא חוזר ואומר בשיחה עם "גלובס". "אני כמו אדם שמסתובב עם הפטיש הכי טוב בעולם, אולי עם ארבעה פטישים מצוינים ושונים, אבל לפעמים צריך מברג. מה שאני באמת צריך הוא בית מלאכה לכלים חדשים".

הפטישים באנלוגיה הללו הן תוכניות התמיכה של המדען. כדי להשיק היום תוכנית מדען ראשי חדשה נדרשות, בדרך כלל, כמה שנים, ולעיתים עד שהתוכנית מיושמת כשל השוק כבר התחלף. "אני רוצה שתהיה לי אפשרות להציע לחברות לא רק מענקים, אלא גם ערבויות, הלוואות והשקעות במניות - ולכל חברה לתפור תוכנית שמתאימה לה", אומר חסון. ימים ספורים לאחר מכן אנחנו שומעים דברים דומים בכנס של אנליסטים ומנהלים בתחום הביומד שהתקיים לפני כחודש בבורסה בתל אביב, וזאת ללא תיאום בין הגורמים.

- בעצם אתה רוצה יותר עצמאות. פחות בירוקרטיה בבניית תוכניות חדשות.

"אנחנו מאוד עצמאים", הוא מדגיש, אבל חוזר לנקודה המקורית עם דוגמאות. "חוק האנג'לים הוא דוגמה מצוינת לחוק שהוא נפלא מבחינת המטרות שלו, אבל מאוד לא טוב בצורה שבה תוקנן ויושם. הוא מאוד לא מכוון לקוח, מסובך, לא שקוף. כך למשל, רק אחרי שלוש שנים המשקיע יודע אם הוא זכאי להטבה או לא. מעבר לכך, החוק מנוסח בצורה שיוצרת ניגודי עניינים. אם אני מקבל הטבה כל עוד החברה לא מוכרת אולי ארצה לדחות את המועד שבו היא תמכור? החוק הוא כזה כי גורם אחד החליט עליו, גורם אחר כתב אותו וגורם אחר מבצע אותו.

"היום אנחנו רוצים לכתוב אותו מחדש ולשנותו כך שמלכתחילה יהיו חברות שמוגדרות כחברות מו"פ וההשקעה בהן תהיה מוכרת להטבת מס כבר מיומה הראשון. הדבר נעשה יחד עם האוצר ורשות המסים, וזה נהדר שהעבודה היא משותפת", אומר חסון, ונראה כי היה רוצה לעשות זאת מהר ובקלות רבה יותר.

דוגמה נוספת לדבריו היא תוכנית החברות המתחילות. "זיהינו ירידה בהשקעה ב-early stage בכל מה שאינו אינטרנט. כדי לענות על הכשל היה לנו את תוכנית החממות וחוק האנג'לים, אבל החלטנו שזה לא מספיק. הקמנו את תוכנית החברות המתחילות, תוכנית יפה שמשמעותה, בין היתר, החלטה על מענק תוך מקסימום שמונה שבועות; מתן 50% מתקציב הפרויקט אוטומטית; הכרה בהוצאות שאינם רק מו"פ, קודם אישור עקרוני ורק אחר כך גיוס משלים. זו תוכנית טובה עם תקציב נפרד, אבל מדוע נדרשו שנתיים לבנות אותה ומדוע התעקשו כל הגורמים המעורבים שהיא תהיה קרובה כל כך למה שכבר קיים?.

- את תוכנית החממות הפכתם יחסית בקלות, אתה וראש התוכנית יוסי סמולר.

"עשינו שם שינוי אדיר. איכות הזכיינים השתפרה והמכרז הקרוב יהיה מאוד קשה ותחרותי לזכייניות הפוטנציאליות. משתתפות חברות רב-לאומיות וחברות ישראליות מובילות במגוון תחומים, הן היי-טק והן תעשייתיות. כעת סמול פורש אחרי שעשה עבודה באמת נהדרת, ואחד השינויים הוא שהמחליף שלו ינהל את כל תחום ה-early stage, ולא רק את החממות. כך פרויקטים שונים בשלב הזה לא יתחרו אחד בשני - מה שתמיד מוביל לכך שכל אחד מהם יסביר לך למה השני לא טוב".

לדברי חסון, הכלים של המדען הראשי צריכים להשתנות, בין היתר כי התעשייה עצמה השתנתה. "כשנולדו התוכניות המקוריות - החממות, היוזמה, המענקים - המטרה הייתה אחת: בריאה. לא היה פה כלום, מכרו תפוזים והקימו חברות והיתר כתוב בדברי הימים בספר 'סטארט-אפ ניישן'. היום המשימה אחרת אבל לא פחות מאתגרת: מיצוי הערך הכלכלי של התעשייה.

"בניית חברות שלמות יותר ולא רק מו"פ, חלחול החדשנות מההיי-טק לכלל התעשייה, ובין האתגרים הכי קשים: שמירת התחרותיות של התעשייה הישראלית. כל הממשלות בעולם הבינו את הטריק של אינובציה כמעודד פיתוח כלכלי. אנחנו כבר צריכים להתקדם מהר יותר מהם. נכון שבאים אלינו ללמוד, אבל גם המתחרים שלנו עושים דברים יפים. ביקרתי בהודו ואני מקנא בגמישות שיש להם. הם יכולים להציע אג"ח, הם יכולים להציע שת"פ ממשלתי-עסקי-פילנתרופי. אצלנו זה עוד לא קורה.

"הייתי רוצה למשל כלי שעוזר לחברות ישראליות לרכוש חברות אחרות, ישראליות או זרות. זה מה שבונה חברות גדולות. האם כלי כזה חייב לעלות הרבה כסף? לא בטוח. זו יכולה להיות גם ערבות".

- מי צריך לפתור את הבעיה שלך של חוסר גמישות?

"מכלול של גורמים. זו הזדמנות פז כעת. יש לי שר (שר הכלכלה נפתלי בנט - ג.ו. ו-י.א.) - להבין הוא מבין, להכיר הוא מכיר, הוא רוצה, לא מפחד. אבל צריך להביא לידי ביצוע. הוא באמת פתוח ואנחנו מדברים על השינוי האסטרטגי, כולל רפורמות מבניות. הוא פשוט מאוד עסוק".

- קודמך בתפקיד, ד"ר אלי אופר, טען כי ביומד הוא תחום בעדיפות לאומית. בתקופתו תחומים אחרים קיבלו דגש.

"אנחנו כן תומכים תמיכה מיוחדת בביומד, אבל לא כי היא בעדיפות אלא בגלל הצרכים המיוחדים של התחום. זו תעשייה שקצת מזכירה את המקום שבו ההיי-טק היה לפני עשר שנים. העשור האחרון היה דרמטי לתעשייה: היה מחקר טוב, התחום צמח מ-300 חברות ל-900 (נתונים אחרים, כמו אלה של איגוד ההיי-טק, מעידים כי גם בתחילת העשור נע המספר סביב 600-700 חברות ואכן עלה ל-900 - ג.ו). אין ספק שיש פריחה משמעותית, אך רוב החברות צעירות מאוד, מספר האנשים קטן, הסיכון גבוה ואין מספיק השקעה של כסף חכם. אלה האתגרים.

"אנחנו על המפה"

"ניתן לעזור לתעשייה על ידי הבאה לכאן של חברות רב-לאומיות, ואנחנו כידוע עושים מאמץ לכך. יש כמה גורמים שפועלים לטובתנו: ההבנה ההדרגתית של חברות הפארמה שלא כל החדשנות נמצאת אצלן, ופנייתן לשיתופי פעולה רבים יותר עם חברות צעירות ועם האקדמיה - זה בלי קשר לישראל. לגבי ישראל, מחלחלת ההבנה שיש כאן חדשנות, שאנחנו חזק על המפה. כמו כן, ישנה התרחבות של תחומי העניין של חברות התרופות והמכשור הרפואי לכיוון פתרונות כוללים למחלה, יותר מאשר רק תרופה או רק מכשיר, וישראלים טובים בבניית רכיבים שונים לפתרונות הכוללים הללו".

משרד המדען הראשי הוציא לאחרונה קול קורא להקמת מרכזי פיתוח של חברות תרופות בישראל. בינתיים, יצר המדען מסגרות לשיתופי פעולה בין החברות הרב-לאומיות לחברות צעירות בישראל, והביא להקמת חממת הביוטכנולוגיה של מרק הגרמנית ביבנה, וכן לפעילות מוגברת של חברות כמו אבוט ו-B Brown - אך לא הוכרז עדיין על מרכז פיתוח של חברה רב-לאומית שייפתח במסגרת התוכנית.

"אנחנו לא מחפשים דווקא מרכז פיתוח של מאות עובדים כמו אינטל", אומר חסון, "גם מרכז של 50 עובדים תורם תרומה ייחודית לתעשייה, כמו המרכז של General Motors שמכיל מעט אנשים יחסית אבל מבצע שיתופי פעולה יפים עם התעשייה המקומית". אלא, שכאן שוב חוזר חסון לנושא החביב עליו.

"דיברנו עם חברות התרופות וכל אחת מהן זקוקה לתוכנית מיוחדת משלה כדי להקים את המרכזים הללו. זה צריך להיות אחד היתרונות שלנו - היכולת לתפור לכל אחת את התוכנית שמתאימה לה. אנחנו לא יכולים להציע את התמריצים הכספיים הכי טובים, אבל אנחנו יכולים להגשים לכל אחת מהן את הפנטזיה לגבי האופן שבו היא רוצה לעבוד בארץ".

- אחרי הרבה בירוקרטיה הקמתם את הקרן לתמיכה בביומד, שעליה נאמר שהיא מאוד חדשנית וייחודית אך עד שהוקמה צרכי השוק כבר השתנו. האם תנסו לצאת במכרז נוסף, מותאם לתקופה? אולי לחממת ביוטק נוספת?

"אם אחד התאגידים המובילים בתחום התרופות והמכשור הרפואי יזכה בחממה ניתן לו תנאים קרובים מאוד לאלה של חממת הביומד הייעודית. כעת ההתעניינות מחברות המכשור הרפואי גדולה יותר, כשחברות הפארמה יותר מתעניינות בפעילות שתהיה מותאמת אליהן. אין כרגע תוכנית לצאת במכרז נוסף על קרן ביומד ממשלתית בדיוק מהסיבות שציינתי... ברגע שמנסים להזיז קצת, המערכת יוצאת מאיפוס".

תחום שחסון כן שם בראש סדר יומו הוא החדשנות בתעשייה. "פנינו ל-500 חברות תעשייה והצענו להן מענקים לפיתוח חדשנות. אלה לא אנשים שיבואו אלינו. הם עסוקים בלסגור את החודש ולשלם משכורות. כשאנחנו מגיעים אליהם נפתחות להם העיניים, והמטרה שלי היא שבעתיד הם ייפתחו מו"פ מספיק ייחודי כך שהם יגישו מיוזמתם בקשה לתוכנית מדען ראשי".

תוכנית נוספת המעוררת בו גאווה היא ה-grand challenges, לתמיכה במיזמים שנועדו לממן את בעיות העולם הגדולות: מזון, אנרגיה, מים ופארמה, במדינות בעלות הכנסה בינונית ומטה. התוכנית היא בשיתוף משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. "אנחנו נותנים מענקים של 500 אלף שקל, אבל זו תוכנית מתגלגלת שבה בוגרים שקיבלו כבר מענק יוכלו לקבל תמיכה נוספת של עד 6 מיליון שקל".

עוד תחום דגל הוא שיתוף הפעולה עם מדינות המתפתחות שהרקיע השנה שחקים - גם מילולית. רכבת אווירית של אנשי היי-טק התבססה בין סין, הודו וישראל, וגם הכסף התחיל לזרום בעיקר משם לכאן. חסון עצמו מבקר בסין שלוש פעמים בשנה. "ב-2014 הפעילות שלי מול סין עשויה לעבור את ארה"ב, וזה עלה תוך שנתיים מאפס", הוא אומר. "ישנם אפילו מגעים לקרן דו-לאומית".

- אתה לא חושש מסין? למשל שהם יעתיקו מאתנו, יעקפו אותנו ואחר כך יתחרו בנו בצורה שלא נוכל לעמוד בה?

"אם מדובר בהעתקה פשוטה, אני לא חושש כי הם התחילו להקפיד לאחרונה על הקניין הרוחני. לגבי האפשרות שהם יעתיקו מאתנו את מודל החדשנות עצמו, 'ישתמשו' בנו ו'יזרקו' אותנו, אני לא חושש כי אנחנו שתי כלכלות שונות ומשלימות. אנחנו קטנים, לא מאיימים, אבל נמשיך להיות שימושיים להם כל עוד נמשיך לרוץ הכי מהר שאפשר עם החדשנות שלנו".

- מה לגבי יצוא ביטחוני לסין?

"יצוא בטחוני הוא חלק ממערכת הסחר הבילטראלית, וכך גם הסייבר, ואין ספק שמגבלות על כך מתסכלות את הסינים ופוגעות ביחסים. תפקידי הוא להיות בעד פתיחת היחסים ככל האפשר, משרד הביטחון תפקידו להגביל, ובסופו של דבר זו החלטה של ראש הממשלה".

תמלוגי המדען: 450 מיליון שקל בממוצע בשנה

תוכנית מדען ראשי זה יפה, אבל מה קורה עם קרנות הון הסיכון? הן אי-פעם ישובו לממן חדשנות בשלבים מוקדמים?

"מודל ההון סיכון עובר שינויים דרמטיים בכל העולם, מכל מיני סיבות, אבל הצורך שהמוצר הזה ממלא הוא חזק מדי מכדי שיימצא לו פתרון. לאן זה ילך? קשה להגיד. יכול להיות לתחום של קרנות מתמחות או דווקא גדולות יותר. התגמול לקרן משתנה (היום יש לכולם רכיב של דמי ניהול משוחררים מהצלחה וגם קופון נאה על הצלחה. ככל הנראה אחד מהם יצטרך להיעלם או להצטמצם משמעותית - ג.ו. ו-י.א.). אני רואה יותר שיתוף של תאגידים בתוך הקרנות, כשותפים או כמשקיעים".

- ומה לגבי שילוב מגזרים נוספים בהיי-טק?

"זו הייתה המשימה הראשונה שהצבתי לעצמי כשחלטתי לעבור לסקטור הציבורי. היום ההון האנושי הוא פרמטר מגביל של ההיי-טק. לצערי, לא נוכל כנראה להעלות עוד מיליון רוסים, אבל יש מאגרי כוח אדם לא מנוצלים אחרים - במגזר הערבי, החרדי ובפריפריה. המשימה שלי היא השילוב שלהם: מצד אחד, שכולם יידעו מתמטיקה ואנגלית, מצד שני, לחנך את המעסיקים שלא כולם חייבים לעבור בטכניון, זה לא המסלול היחיד. העשרה של חלק מהאנשים במגזרים הללו להיי-טק יכולה לסחוב קדימה את כל השאר".

- ומה לגבי אינטל?

"אינטל זו שאלה קלה כי יש להם קבלות: תעסוקה בפריפריה, טיוב של קבלני משנה. אלה יחסית אסטרטגיים לשני הצדדים. לא נחזיק אותם בכל מחיר. אין דבר כזה בכל מחיר, זה תמיד מו"מ, אבל במחיר הנוכחי זה משתלם. אין הרבה חברות כאלה בעולם וצריך לעשות הכול - לא הכול, הרבה מאוד - כדי להשאיר אותם".

צרו איתנו קשר *5988