גירושין גירושים פרידה / צלם: פוטוס טו גו
מקרה גירושין המתנהל בימים אלו בערכאות השיפוט השונות, מעלה תהיות בדבר שאלת סמכותו של בית הדין הרבני לעסוק בנושאים שאינם כרוכים מעצם טיבם בתביעת הגירושין. האם לבית הדין הרבני יש סמכות לכפות על אזרח יהודי בישראל למול את בנו בניגוד לרצונו? ואם כן, עד לאן תרחיק ותתרחב הסמכות שלו?
בית הדין הרבני בנתניה חייב אישה לימול את בנה לבקשת אביו. האישה, אשר עמדה בסירובה, הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול שהחליט לדחות אותו, ובכך הותיר על כנה את החלטת בית הדין האזורי. בית הדין הרבני הגדול נימק את החלטתו בכך שנדמה היה כי סירובה של האם לערוך לבנה ברית מילה אינו סירוב ענייני, כי אם אמצעי לשיפור עמדות במסגרת קרב הגירושין שאותו מנהלים הצדדים, ומשכך נדחה ערעורה. עוד סברו הרבנים בבית הדין הרבני הגדול כי האב מחויב במצוות המילה וכי זו טובת הילד, וגזרו על האישה קנס יומי על כל יום שהמשיכה לעמוד בסירובה לימול את בנה.
נוכח דחיית הערעור שהגישה, החליטה האישה לפנות בעתירה לבג"צ במטרה לבטל את החלטתו התקדימית של בית הדין הרבני הגדול, שלדעתה חרג מסמכותו בעת שנתן ההחלטה האמורה. בבסיס העתירה נדונה שאלת הסמכות של בית הדין הרבני להורות על עריכת ברית מילה לילד שמי מהוריו מתנגד לה.
בג"צ, אשר דן בעתירה בהרכב של 7 שופטים, סבר כי בניגוד לטענת האב, לפיה התנגדות האם מקורה ברצונה לייצר לעצמה יתרונות בהליך הגירושין, אין הצדקה עניינית לכרוך את המחלוקת בעניין ברית המילה בתביעת הגירושין, שכן אין המדובר בעניין שדורש הכרעה עקב סיום הנישואין. יתרה מכך, ברית המילה אינה עניין שכרוך כדבר שבשגרה בתביעות והליכי גירושין, ואין בקיומה כדי לקדם דבר בכל הכרוך לגירושין. עם זאת, הציע בג"צ לאב לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה, שבאפשרותו לדון בעניין במנותק מתביעת הגירושין. פרקליטי האב הביעו דעתם כי אכן יפנו לקבלת סיוע מביהמ"ש לענייני משפחה, אשר יראה לנגד עיניו את טובת הילד.
שופט אחד, השופט רובינשטיין, יצא כנגד דעת הרוב וסבר כי אכן ניתן לכרוך את עניין ברית המילה בהליך הגירושין. לטעמו, מהות הילד כילד יהודי היא נושא שניתן לכרוך בתביעת הגירושין. עוד סבר השופט רובינשטיין כי העובדה כי רוב היהודים בישראל מלים את בניהם, בין אם חילונים ובין דתיים, מדברת בעד עצמה. בהקשר זה אף דן השופט רובינשטיין בחריגות החברתית שעשויה להיווצר לילד לא נימול.
אין ספק כי המדובר במחלוקת יוצאת דופן ובהחלטות תקדימיות של ערכאות השיפוט השונות. האם ניתן היה לחשוב על דרכים אלטרנטיביות לפתרון הסכסוך הזה? האם ניתן היה להסתפק בהליך גישור הוגן, ולהישאר מחוץ לאולמות בית הדין ובית המשפט? הרי ברית מילה היא אקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד, ונדמה כי הורי הילד הם שצריכים להחליט על כך, ולא גורם רשמי מבחוץ. הליך גישור מכבד וענייני עשוי לאפשר הגעה לפתרון, אשר יעלה בקנה אחד עם צורכי הצדדים שלא ממקום של נקם, כי אם מתוך ראיית טובת הילד ושלמות גופו.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בדיני משפחה.