משבר אמון כלכלי

הגברת מיסוי עקיף וישיר, תערער את האמון בין ישראל לאזרחיה

יאיר לפיד / צילום: תמר מצפי
יאיר לפיד / צילום: תמר מצפי

מה המשותף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר יאיר לפיד? זה נשמע כמו שאלון טריוויה, אבל כשמדובר בתקציב המדינה זה לא טריוויאלי.

השקפת העולם הכלכלית של שני מנהיגים אלה היא, כי אין להעלות מסים. אך בעוד נתניהו דגל ודוגל בקונספציה שלפיה מסים גבוהים הם אנטי-צמיחה, האג'נדה הכלכלית של לפיד היא - לא להכביד על שכבות הביניים. המשמעות היא, כי שניהם מסכימים על התפיסה, אך כל אחד מגיע אליה מזווית ראייה שונה עם תוצאה שונה.

בחודשים האחרונים נחשפנו לאין-ספור דיונים, דעות ומאמרים סביב הסוגיה של בניית המתווה והיסודות לתקציב המדינה לשנת 2015. צורכי הביטחון, בייחוד לאחר מבצע "צוק איתן", ההאטה הכלכלית שהחלה עוד לפני המבצע והחריפה בעקבותיו, הירידה בצריכה וביצוא, גורמים לירידה משמעותית בשיעורי הצמיחה במשק. שאלת-השאלות היא - כיצד לממן את תוספת התקציב לביטחון? האם על-ידי הפחתת רכיבי התקציב המופנים לבריאות, לחינוך ולרווחה או לנקוט חלופה אחרת של הגדלת ההכנסות, קרי, העלאת מסים.

כמו במשפחה האמורה לנהל את משק-הבית שלה בהתאם להכנסותיה, כך הדבר גם לגבי תקציב המדינה. התקציב הוא משוואה חד-ערכית, שצידה האחד הוא צד המקורות, הניזון מהכנסות המדינה; וצידה השני הוא צד השימושים/ההוצאות המופנים לביטחון, בריאות, חינוך, רווחה ועוד.

בימים האחרונים הפכה הצעת התקציב לשנת 2015 מושא לביקורת נוקבת מצד כלכלנים ופוליטיקאים. מצד אחד, ישנם מי שסבורים כי יש לשמר בכל מחיר את המסגרת התקציבית, כך שתהיה, עד כמה שניתן, מאוזנת; ואם תידרש תוספת לביטחון ולשירותים אחרים, יש לממנם באמצעות העלאת מסים, כדי לשמור על גירעון נמוך. מנגד, ישנם מי שגורסים כי העלאת מסים תוביל להחרפה ולהעמקה של ההאטה הכלכלית במשק, מה שיגרום להגדלתו של הגירעון וחוזר-חלילה.

תכנון נכון ומושכל של תקציב המדינה בתקופה שבה שוררת האטה כלכלית משמעותית במשק, אינו ראוי שיהיה מושתת על מדיניות פיסקאלית מצמצמת, מה שנקרא "תקציב צנע", אלא להיפך: על מדיניות פיסקאלית מרחיבה, לרבות הגדלת יעד הגירעון, אולם במידתיות ראויה.

אחת המטרות העיקריות של מדינה מתוקנת היא לספק לאזרחיה רווחה כלכלית. מטרה חשובה נוספת היא לשמר את אמונם של המשקיעים והיזמים בכלכלת המדינה ובקברניטיה. לפיכך, כאשר עוסקים במטרות אלו , העלאת נטל המס אינה תואמת ואינה רלבנטית לנסיבות הקיימות היום במשק.

נטל המס בישראל מוטל בפועל על שכבה של כארבעה עשירונים מהאוכלוסייה, העשירונים השביעי-עשירי, שבתוכם נכללים "שכבות הביניים". אותן שכבות אחראיות לחלק מרבי של מחוללי הצמיחה ועל אספקתם של מרבית מקומות העבודה במשק.

העלאת מסים בעת הזו, הן מיסוי עקיף והן מיסוי ישיר, עלולה לגרום למשבר אמון קשה בין שכבות הביניים ושל אותה שכבה של יזמים מהארץ ומחו"ל, ובין מקבלי ההחלטות הכלכליות. משבר, שתוצאתו עלולה לגרום לאי-הקמת עסקים ויוזמות בארץ, ולחיפוש ולמציאת מקומות תעסוקה מעבר לים בכפר הגלובלי שבו אנו חיים.

פרה חולבת של המדינה

חלק גדול מהאוכלוסייה הנמנית עם שכבות הביניים ועם אותם משקיעים ואנשי-עסקים/יזמים מרגישים כי המדינה מתייחסת אליהם כאל "פרה חולבת" ולא כאל נדבך שעליו נשענת הכלכלה. כי בכל פעם שקיימת בעיה תקציבית "נופלים" תמיד על אותן שכבות באוכלוסייה.

לפיכך, תרחיש נוסף שבו ייסדק האמון בין היזמים לקברניטי כלכלת המדינה עלול לגרום הן לאי-פתיחתם של עסקים חדשים, והן גם לסגירתם של עסקים קיימים, ובסופו של יום לפיטורי עובדים ולהגדלת שיעורי האבטלה. תרחיש זה עלול לגרום למעגל-קסמים, שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו.

בעת הזו, מוטלת על קברניטי המדינה החובה לבחון את המציאות ואת הפתרונות באופן ענייני, ללא שיקולים זרים, ולא להיות מונעים ממניעים פופוליסטיים, כמו מה יחשוב עליהם הבוחר בקלפי. מחובתם לחשוב ולבצע את מה שטוב באמת וצודק למשק ולכלכלת המדינה. מנהיגות אמיתית נמדדת בכך שבימי מבחן היא אינה מתכופפת עם כל משב-רוח, אלא עומדת איתן בפני לחצים ומקבלת את ההחלטות הנכונות.

ישראל לא התברכה באוצרות טבע (גם תגלית הגז עדיין לא באה לידי ביטוי מספיק). הנכס העיקרי שלה הוא המשאב האנושי והמוח היהודי, שרכש לו מוניטין אדיר בכל רחבי תבל.

המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה בריחה של עובדים מוכשרים ושל אנשי-עסקים לחו"ל, דבר שעלול להמיט אסון על הכלכלה. לכן, יש לזנוח את היום את דרך העלאת המסים, גם אם צעד זה יניב לכאורה בטווח הקצר הכנסות לתקציב המדינה, כי זה צעד המונחה מראייה שטחית וקצרת-טווח.

חשוב מאוד כי אזרחי המדינה יהיו שבעי-רצון מאיכות חייהם, ישלמו מסים הוגנים, ישקיעו בעסקים, כאן בישראל, ויספקו מקומות תעסוקה; ולא יפזלו לעבודה ולהשקעות על אדמת-ניכר.

היות שצעד כלכלי כזה כרוך במחיר למשק, יש לראות במהלך של קביעת יעד גירעון גבוה יותר בשנת 2015, אמצעי זמני בלבד, ולתקופה קצרה, שמספק "אוויר לנשימה", ובמיוחד עתה בעקבות מבצע "צוק איתן"; ולא מטרה.

יחד עם זאת, אסור לשגות ולחשוב כי אי-העלאת מסים לבדה, בלי לגבש מהלכים שונים ומגוונים, שיהוו מנועי צמיחה למשק, די בה כדי לשפר את המצב הכלכלי. יש לנקוט צעדים נוספים למציאת מזור לחוליי הביורוקרטיה ולהאטה החריפה במשק.

יש לפעול לאלתר להגדלת בסיס המס ואוכלוסיית משלמי המסים, ולצאת ב"קריאה" להון הבלתי-מדווח לשוב לארץ, על מנת שייכנס למעגל העסקים והכלכלה בישראל. חובתם של קברניטי המשק לנווט ולמצוא, ומיד, מנועי צמיחה חדשים ויצירתיים שיניעו את גלגלי המשק.

בנוסף לכך שתקציב המדינה נועד לקיים רמה נורמטיבית של ביטחון, בריאות, רווחה ועוד, מטרתו גם ליצור כלכלה בריאה וחזקה הנשענת על חדשנות ועל יכולת תחרות גבוהה, שאיתן נוכל להתמודד מול הגויים בגאווה ובהצלחה; וכך להוביל קדימה את כל המשק.

הכותב, ממייסדי RSM שיף הזנפרץ רואי-חשבון, הוא נשיא לשכת רואי-חשבון לשעבר

צרו איתנו קשר *5988