תכירו: המתמחים שמשרדי עוה"ד הגדולים עומדים אצלם בתור

לא תאמינו, ישנם סטודנטים למשפטים שאינם צריכים לכתת רגליים כדי להשיג את ההתמחות הנכספת ■ "גלובס" משרטט קווים לדמותו של המתמחה המבוקש

המתמחים / צילום: איל יצהר
המתמחים / צילום: איל יצהר

רבות נכתב על כמות הסטודנטים למשפטים, על מיעוט משרות ההתמחות ועל הקושי להתברג במשרד גדול. ואולם, יש סטודנטים למשפטים שחווים חוויה שונה לחלוטין - שמשרדי עורכי הדין הגדולים והמוכרים בישראל לוקחים פתק ועומדים אצלם בתור. אף שהם באים מרקעים שונים, לאותם סטודנטים קווי דמיון, הם כאילו נוצרו לפי רשימת מרכיבים ברורה - יש מתכון לרזומה נכון, יש שיטה ויש גם מי שפיצח אותה. נכון, כל אותם מועמדים מחוזרים להתמחות הם בעלי הישגים נאים בלימודים, אך בניגוד למיתוס, לא כולם נכללים ברשימות "מצטייני הדיקן". רוצים להתמחות במשרד גדול? כך תוכלו לעשות זאת. אך רגע לפני שאתם רצים לשנן את רשימת הצעדים, חישבו כיצד ייראו החיים כעורכי דין במשרד גדול, כמה שעות תידרשו לעבוד וכמה מעט יוותר מחייכם הפרטיים. את מרבית הסטודנטים "המבוקשים" שפגשנו, השאלות הללו אינן מעסיקות כעת. אולי זה מה שעושה אותם למתאימים לכל אותם משרדי ענק.

קבוצת הסטודנטים "המבוקשים" היא חלק מתוכנית "אופק" של חברת "קודקס", המתמחה בחיבור שבין מתמחים למשרדי עורכי הדין. התוכנית, שחוגגת השנה תשע שנות פעילות ו-18 מחזורי מתמחים, לוקחת את אותם סטודנטים בעלי פרופיל "מצוין" ועורכת עבורם סיור בכ-30 משרדים מוכרים באזור המרכז. במהלך הסיור, מציעים המשרדים את מרכולתם לסטודנטים הנחשקים ומנסים לשכנע אותם שהגיעו למקום המתאים להם. תוכנית "אופק" היא בהחלט אחת מהדרכים להפוך למועמד נחשק על-ידי המשרדים, אך לא היחידה. הנה לפניכם, קווים לדמותו של המתמחה המחוזר.

"כתם בקורות-החיים"

ריבוי מוסדות הלימוד למשפטים והתופעה של "הצפת המקצוע", שהדיבור אודותיה כבר נעשה מאוס, אכן מקשה על רבים במציאת התמחות. בחירת מוסד הלימוד היא חלק קריטי במכלול שישפיע על אפשרויותיו של המועמד להתמחות למצוא מקום עבודה. אחת מן המקובלות בקרב משרדי עורכי הדין הגדולים (שידועה לרבים, אך אינה זוכה לפרסום), היא רשימת מוסדות הלימוד שנתפשים כ"טובים מספיק". ברשימה זו נכללות האוניברסיטאות, המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל, וכיום, מסתבר, גם מכללת ספיר.

המכללות - אונו, נתניה, המרכז האקדמי למשפט ועסקים, שערי משפט ואחרות - נחשבות ל"פחותות" בבראנז'ה של המשרדים הגדולים, שמקבלים בוגרים של אותם מוסדות במקרים נדירים ביותר. לדברי עו"ד מיכל הלפרין, ראש מחלקת ההגבלים העסקיים ב"מיתר" והשותפה האחראית על המתמחים במשרד, "אם יש משהו מיוחד בקורות-החיים של בוגרי אותן מכללות, ייתכן שנזמין אותו לראיון; אבל אני מודה שסיכויי בוגר נתניה או קרית אונו להגיע לראיון נמוכים משמעותית מאלה של בוגר אוניברסיטת תל-אביב, לדוגמה. כל האוניברסיטאות הן מוסדות טובים בעינינו, לכך יש להוסיף את המרכז הבינתחומי, המכללה למינהל וגם את מכללת ספיר".

דבריה של הלפרין על מכללת ספיר הם בגדר חדשות. בית-הספר למשפטים בספיר קיים רק מספר שנים, ועד כה לא נוצר מוניטין מסוים לבוגרי "ספיר" בקרב המשרדים הגדולים. עו"ד הלפרין מספרת שב"מיתר" מתמחים כיום מספר מתמחים בוגרי ספיר, שהמשרד שבע רצון מהם וכיום עובד במשרד עורכי דין ראשון, בוגר המוסד. "הרושם שלי הוא ש'ספיר' הוא מוסד מצוין", מוסיפה הלפרין.

עו"ד רונן ברומר, שותף במשרד ש.הורוביץ, האחראי על המתמחים יחד עם השותף עו"ד בנימין שפר, מסכים שבחירת מוסד הלימודים קריטית לאפשרות להתמחות במשרד גדול. ברומר מוסר שגם ב-ש.הורוביץ מעדיפים בוגרי אוניברסיטאות, המרכז הבינתחומי והמכללה למינהל. עם זאת, לדבריו, ל-ש.הורוביץ חיבה יתרה לבוגרי האוניברסיטה העברית.

לדברי אשת משאבי אנוש, המתמחה בהשמת מתמחים, "לימודים במכללה הלא-נכונה יכולים להוות מינוס מבחינת היכולת להשתלב במשרד בולט. גם אם תהיה מצטיין בכל פרמטר אחר, יש מי שיראו בכך שרכשת את ההשכלה שלך במכללה 'פחותה' כסוג של כתם בקורות-החיים".

לומדים ומתנדבים

אז מהו אוסף התכונות שמחפשים במועמד להתמחות במשרד עורכי דין גדול? עו"ד ברומר מסביר שאין טיפוס אחד של מתמחה שהוא היה מעדיף. "נכון, אנחנו רוצים חלק שיהיו מצטיינים, בעלי יכולת העמקה משפטית וכו', אבל מכיוון שאנחנו מטפחים את דור העתיד של המשרד, נדרשים לנו, לדוגמה, גם אנשים שהכישורים הפרונטליים שלהם בולטים, כדי שיוכלו להיות ליטיגטורים שיטענו היטב בבית המשפט; אנשים כאלה לא תמיד נכללים ברשימות המצטיינים של 'העברית', לכן - התמהיל האנושי מגוון".

לדברי עו"ד ברומר, במשרד ש.הורוביץ מתמחים 20 מתמחים בכל מחזור (כלומר 40 בשנה), ומספר דומה מתמחה בכל אחד מ-20 המשרדים הגדולים בישראל. "תעשה את המתמטיקה, המשרדים הגדולים צריכים מאות אנשים בכל מחזור, אין מאות מצטיינים בכל שנתון. לכן הטענה שצריך להיות מצטיין דיקן כדי להתברג במשרד גדול, אין לה בסיס".

הצטיינות בלימודים באמת אינה חזות הכול, ובמובן מסוים, ההצטיינות נתפשת כדבר "פאסה". יש אוסף אחר של סעיפים בקורות-החיים שעושים מועמד להתמחות למבוקש. משתתפי "אופק" שפגשנו, כאילו קורצו מאותו חומר, ואף שהם באים מרקעים שונים, "על הנייר" הם די דומים. המועמדים הכל-ישראלים הם בוגרי "שירות צבאי משמעותי", כולם עד האחרון מתנדבים במסגרת חברתית כלשהי, רבים מהם באים כשכבר יש להם רקע תעסוקתי כלשהו, רבים מעורבים בעריכת כתב העת של המוסד בו הם לומדים, ורבים משמשים כעוזרי מחקר או עוזרי הוראה במוסד בו הם לומדים. בנוסף, רובם של משתתפי התוכנית לומדים לתואר נוסף במקביל ללימודי המשפטים.

קחו, לדוגמה, את דניאל קצ'לניק (26), סטודנט שנה שלישית למשפטים ולמינהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב, ראש צוות במרכז "עומק", העוסק בשילוב סטודנטים בתהליכי מחקר משפטי לצורכי ניסוח הצעות חוק. בנוסף, קצ'לניק הוא חבר כתב העת "עיוני משפט" ועוזר מחקר של פרופ' שי לביא מאוניברסיטת ת"א.

קצ'לניק מבין שהוא מועמד מדופלם, בדיוק לפי המתכון. "אי-אפשר להתכחש לכך שהמניע של רבים להצטיינות הוא הרצון 'להצליח', במובן שהחברה מגדירה את המושג הזה", אומר קצ'לניק. "אני משתדל שלא לצבור פעילויות רק בשביל הרזומה. יש רבים שאינם מונעים מכך, שזה פשוט אצלם באופי - הרצון להתנסות בעיסוקים שונים והצורך לפתח את היכולות של עצמך".

האם יכול להיות שאם היה נחשב חברתית לעבוד כשחשמלאי, חלקכם הייתם עכשיו במסלול של חשמלאים מצטיינים? "מה רע בחשמלאי? מקצוע מצוין", משיבה אלה קינן (26), סטודנטית שנה שלישית למשפטים ולממשל במרכז הבינתחומי. קינן, בוגרת שירות צבאי של שש שנים ביחידת מודיעין לוחמת, היא כיום חברת כתב העת "משפט ועסקים" של המרכז הבינתחומי. בנוסף, בשנים האחרונות הייתה קינן בין מקימי ארגון "עמית לדרך", המסייע לנערי מקא"ם משוחררים להשתלב בחיים האזרחיים.

- האם המניע להישגיות אינו זהה לדחף לרכוש מעמד חברתי?

קינן: "השאלה היא מה המטרה, אצלי ההתנסות בעיסוקים שונים היא חלק מחיפוש מסוים. כדי לדעת מה אני רוצה לעשות, אני צריכה לבחון כמה שיותר דברים, ולראות מה הכי מתאים לי. המוטיבציה שלי היא להיחשף לעוד ועוד דברים. ברור שהמשרדים הגדולים נותנים את האפשרות הזאת".

אלי בן-שושן (27) הוא סטודנט שנה שלישית למשפטים וחשבונאות מאוניברסיטת ת"א. בן-שושן, המשמש כסגן יו"ר מרכז "עומק", מתנדב אף כמדריך ב"אוניברסיטה בעם". ביתרת הזמן הוא משתתף בעריכת כתב העת "עיוני משפט", ולעתים הוא גם מנחה של סדנאות מנהיגות מטעם עמותה שעורכת את הסדנאות עבור צה"ל. "התחרות היא בהחלט מה שדוחף רבים לרדוף אחר 'הישגים'. יש לזה השלכות שליליות לצד השלכות חיוביות. ההשלכה החיובית היא העניין האישי, ההתפתחות האישית וכו'. השלילית, באופן ברור, היא הלחץ והיעדר הזמן", אומר בן-שושן. "צריך לקחת בחשבון גורם נוסף - היום אנחנו מודעים לעניינים הקשורים לקריירה בגיל צעיר יותר, וכתוצאה מכך מתחילים לתכנן את מסלול הקריירה כבר במהלך הלימודים".

- מה הערך של התנדבות חברתית או הצטיינות, אם היא נעשית לשם הרזומה? זה לא קצת ציני להתנדב חברתית כדי לקדם את האינטרסים של עצמך?

קינן: "מן הסתם, יש אנשים שמתנדבים מתוך מניע אמיתי, ויש שעושים את זה ממניעים חיצוניים. בסופו של דבר התופעה היא חיובית. זו שאלה שכל אחד שואל את עצמו - איזה מן בן-אדם אתה ומה מניע אותך?"

שעות רבות, שכר נמוך

אין ספק כי הביקוש להתמחות במשרדים הגדולים רושם שיאים בשנים האחרונות. שיעור הקבלה למשרדים אלה מתוך מגישי המועמדות הוא 3%-5%. אך מה בעצם עושה את העבודה במשרדים הללו לנחשקת כל-כך?

מנתוני קודקס עולה שעורך דין עם ותק של שנה אחת העובד במשרדים אלה, מרוויח בממוצע משכורת של 11.5 אלף שקל ברוטו; בשנתו השלישית, לאחר ההסמכה, ירוויח כ-15 אלף שקל ברוטו. נכון שמי שיזכה להתברג כשותף במשרדים אלה עשוי להשתכר משכורת נאה, המתחילה סביב 25-30 אלף שקל ואף צפונה מכך. ואולם, לשלב זה יגיעו מעטים, שבדרך ייאלצו לעבוד בשכר נמוך במשך שנים ארוכות ובמשך שעות בלתי-הגיוניות מדי יום.

ככל שנותר משהו מהמיתוס על שכרם של עורכי הדין, זה הזמן לנפצו - שכרם של עורכי דין מתחילים ביחס לשעות העבודה, מקביל, פחות או יותר, לשכרם של מלצרים. שכרם של המתמחים נמוך אף יותר ומתקרב לשכר מינימום בשיעורו החדש.

לכאורה, משכורת התחלתית של 11.5 אלף שקל גבוהה מן המשכורת הממוצעת במשק בכ-2,000 שקל. אלא שבתמורה לאותה תוספת בשכר, נדרשים עורכי הדין הצעירים במשרדים הגדולים, לעבוד בין שעתיים וחצי ל-4 שעות יותר מיום עבודה "רגיל" בכל יום. בנוסף, רבים מהמתמחים במשרדים הגדולים נדרשים לעבוד בשבתות ובחגים.

אם לוקחים בחשבון את מרכיב השעות הנוספות, שכבר מגולם בשכרם של עורכי הדין במשרדים הגדולים, יוצא שלעתים שכר העבודה במשרד גדול שווה לשכר המטפלת שנדרשים רבים מאותם עורכי דין לשכור כדי שתגדל את ילדיהם, בזמן שאבא ו/או אמא מבלים את השעה ה-11 במשרד.

כך, לדוגמה, עורך דין המרוויח משכורת של 11.5 אלף שקל ברוטו ועובד 11 שעות ביום ממוצע, מרוויח שכר אפקטיבי של 41 שקל לשעה, בחישוב הכולל גמול שעות נוספות. אפילו עורך דין המרוויח שכר נאה של 20 אלף שקל בחודש (שכר שאליו יגיע לאחר מספר שנים רב של יגיעה בשירות המשרד) ועובד 11 שעות ביום, מרוויח אפקטיבית שכר של 73 שקלים לשעת עבודה - שכר לא גבוה באופן יוצא דופן, במיוחד בהתחשב בתעריף השעתי שייגבה עבור שעת חיוב של עורך דין כזה - 600-900 שקל לשעה. למה בעצם חושבים סטודנטים שזה טוב לעבוד במשרד גדול? האם הם בודקים כלל את האפשרות של משרד "רגיל"? "כשהייתי חייל, רציתי להתקבל לסיירת מטכ"ל. זה די דומה - אלה המשרדים הטובים ביותר, ואני שואף להיות חלק מהם", אומר דן גרושר, סטודנט שנה שלישית למשפטים מהמכללה למינהל.

"תו תקן" של יוקרה

גרושר (30), שהותיר מאחוריו תחילתה של קריירה בת כ-6 שנים בזרועות הביטחון, הוא חריג ביחס לחבריו לתוכנית "אופק" של קודקס, בכך שהוא לא תיכנן את מסלול הקריירה שלו כמשפטן למן היום הראשון. לפני שפנה ללימודי משפטים, סיים גרושר תואר ראשון בהיסטוריה, אותו עשה לא עלינו, "לשם העניין". עם זאת נראה שבשנים האחרונות הפנים גרושר כמה מושכלות בקשר לתכנון הקריירה, ולכן השתלב כמתרגל בקורס "יסודות המקצוע המשפטי" במכללה למינהל, והחל להיות פעיל במרכז לאחריות תאגידית במכללה למינהל ובקליניקה למשפט פלילי של פרקליטות המדינה.

הסטודנט, אלי בן-שושן, סיפק תשובה קצת פחות "מגויסת" לשאלה מדוע התמחות במשרד גדול נתפשת עדיפה על סטודנטים למשפטים. לדבריו, "אי-אפשר להתנתק מכך שיוקרה - יש לה ערך. גם אם בסופו של דבר אבחר ללכת למשרד קטן יותר ומוכר פחות, בתור בוגר של משרד מוכר אצא עם מעיין 'תו תקן' של איכות ויהיו לי הרבה אפשרויות. כמובן שאני משתדל לתת לשיקול הזה את המשקל שראוי לו ולא מעבר לזה".

מניע נוסף להשתלבות במשרדים "גדולים", הוא העניין המקצועי. אין חולק על כך שהעסקאות הגדולות, תיקי הליטיגציה הבולטים, הלקוחות הגדולים והמהלכים המשפיעים באמת על המשק - הטיפול בכל אלה הוא מנת חלקם של המשרדים הגדולים. "אם אשתלב במשרד בלתי מוכר, לא איחשף למגוון, לגודל ולעוצמה שאיחשף אליהם במשרד גדול. האפשרויות להבין תיקים מורכבים, להכיר את העולם של העסקים הגדולים, אין עוד מקום שיאפשר לעשות את זה", אומרת דניאל תרזי (24) מאוניברסיטת חיפה. "מגוון" היא מילה מצוינת כדי לתאר את קורות-חייה של תרזי, המשמשת כעוזרת מחקר של פרופ' מיכל גל בתחום ההגבלים העסקיים וגם של ד"ר אריאן רנן-ברזילי בתחום דיני העבודה והמשפחה. בנוסף, פעילה תרזי בשני כתבי עת ("דין ודברים" ו"הארת דין") ומתנדבת בשורה של ארגונים, מהמשמר האזרחי ועד תוכנית "אחד על אחד".

- ומה עם העבודה הקשה, הלחץ הנפשי, המחיר האישי - כל המחירים שמשלמים עורכי הדין הצעירים במשרדים הגדולים, את מוכנה לזה?

תרזי: "לחץ נפשי זה דבר שתלוי באישיות, לא חייבים להילחץ. חוץ מזה, אני מוצאת שזה שווה את המחיר, אם תחום המשפטים לא היה מעניין ושואב אותי כל-כך, לא הייתי כאן עכשיו".

"במשרדים הגדולים מתחילים להבין: כדאי שלעובדים יהיו גם חיים פרטיים"

מדי כמה חודשים מתפרסמת בתקשורת ידיעה על שעות העבודה החריגות של המתמחים במשרדי עורכי הדין הגדולים. ידיעות אלה אינן משנות דבר. מתמחים במשרדים הגדולים בישראל נדרשים לעבוד שעות עבודה של 12, 14 ולעתים גם 16 שעות ביום, לעתים במשך חודשים רצופים, וזאת בניגוד גמור לחוק.

קל להאשים את משרדי עורכי הדין, אך בהם טמונה רק חלק מן הבעיה. הכשל מתחיל בספר החוקים הבלתי מעודכן, הקובע כי "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה", דבר שאיננו מתיישב עם הסטנדרטים והדרישות של העולם הגלובלי. לכשל אחראית גם לשכת עורכי הדין, העורכת מעת לעת "ביקורות" על שעות העבודה של מתמחים, אך למרבה הפלא לא "תופסת" את ההפרות של המשרדים הגדולים. אחראי לא פחות הוא משרד הכלכלה, שאמור לפקח על יישום חוקי העבודה בישראל, ומתגובתו עולה שהפעילות המשמעותית האחרונה שערך בתחום, מתוארכת ל-2010. גם לתקשורת חלק בהתייחסות הצבועה לשעות העבודה של המתמחים - שעה שהיא מעלה על נס את סיפורי ה"הצלחה" של כל אלה שעבדו עצמם לדעת בשירותה של פירמה זו או אחרת, היא מעלימה עין מההשלכות של המיתוסים שהיא מייצרת על כל אותם צעירים החולמים להפוך למושאי סיקור (ע"ע רשימות ה'צעירים המבטיחים' למיניהן).

אחרונים וחביבים הם כמובן, המשרדים עצמם. "אנחנו משתדלים מאוד לפקח על שעות העבודה של המתמחים", אומרת עו"ד מיכל הלפרין מ"מיתר". "ברור שהבעיה היא שילוב של מספר גורמים, חלק מהם הוא היעדר הפיקוח המספיק, חלק במוטיבציית היתר של המתמחים וחלק גם בחוקי העבודה הלא-עדכניים הנהוגים בישראל". לדברי הלפרין, ב"מיתר" נהוג לבדוק באופן חודשי את שעות העבודה של המתמחים ולהעיר בדיעבד למתמחים שחרגו משעות העבודה החוקיות.

"אני חושב שמבחינה תרבותית, חל שיפור בדבר הזה בשנים האחרונות. לא רק אצל המתמחים, אלא גם אצל עורכי הדין. יש תובנה שהולכת ומחלחלת, לפיה כדאי ועדיף גם למשרדים הגדולים למצוא דרך שייוותרו לחברי הצוות המשפטי חיים פרטיים", אומר עו"ד רונן ברומר ממשרד ש.הורוביץ.

ברומר מספר כי דווקא במהלך שנותיו במשרד, הוא לקח מספר חופשות ארוכות ונסע לטיולים גדולים בחו"ל, כאשר המשרד עודד אותו לצאת לטיולים אלה. לדבריו, "איפשרו לי את זה, כי ככל שעובר הזמן מבינים שיש לעורכי הדין עוד צרכים חוץ מעבודה. זה יותר נכון לכולם".

לשכת עורכי הדין: רפורמה בפיקוח

מלשכת עורכי הדין נמסר: "ללשכה מערך פיקוח על מתמחים שעבר לאחרונה רפורמה מקיפה. במסגרת הרפורמה, מתקיימים לראשונה ביקורי פתע מספר פעמים במהלך שנת ההתמחות במשרד המאמן, וכן הורחב מספר המפקחים, שעמד על 20 מפקחים בלבד. כמו-כן, מבנה השאלונים חודש, כמות הראיונות והשאלונים למתמחים הוגדלה, ואופן עריכתם נעשית בצורה יעילה ומהירה יותר באמצעות האינטרנט".

ממשרד הכלכלה נמסר: "בנובמבר 2010 ערך אגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד הכלכלה פעילות אכיפה ארצית ממוקדת לבדיקת תנאי העסקתם של עובדים במשרדי עורכי דין. הבדיקה התבצעה ב-22 משרדים, בהם 350 עובדים, תוך בחינת עמידה בהוראות החוק. כנגד 21 משרדי עורכי דין ננקטו סנקציות, בהן הטלת קנסות מינהליים ומתן התראות. בין היתר, נמצאו 19 עבירות במסגרת חוק שעות עבודה ומנוחה ועשרות עבירות על חוקי עבודה שונים אחרים".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988