ביחד ניפול, לחוד נשרוד

האיחודים כנראה לא יקרו, והסכינים כבר נשלפות

בנימין נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
בנימין נתניהו / צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

האירוע בעל ההשלכות הכי משמעותיות על המערכת הפוליטית השבוע הוא דווקא זה שלא יצא אל הפועל. אפשרי שההחלטה של כחלון לרוץ ברשימה עצמאית ולא להתאחד עם לפיד, תקבע את פני המפה הפוליטית לחודשיים הקרובים. עדיין מוקדם לדעת מה תהיה השפעתו של כחלון בקדנציה הבאה, אבל להחלטה שלו יש משקל כבד על שאר השחקנים כבר עכשיו, כשהיא מצמצמת כמעט לאפס את הסיכוי שעוד נראה פה מיזוגי רשימות בשבוע הקרוב.

מאז הרפורמה בסלולר לא הופעלו על כחלון כאלה לחצים כבדים. בימים האחרונים הגביר יו"ר יש עתיד בכבודו ובעצמו, ובאמצעות מקורביו ומקורבי מקורבים, את ניסיונות השכנוע על כחלון והציג בפניו את ממצאי הסוקר של יש עתיד, מארק מלמן: 27 מנדטים לרשימת "לכולנו יש עתיד". ההצעה אמנם לא נדחתה על הסף, אבל אחרי כמה ימים קיבל לפיד, שהתעקש לעמוד בראש הרשימה, תשובה שלילית. כחלון שכבר דחה בחייו הצעות מפתות, העדיף לרוץ לבד מאשר להתחתן עם יאיר, ולעזאזל מספר המנדטים. הוא מעדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות. ממילא החיבור בין השניים הוא כמו שמן ומים. כחלון מייצג את גבעת אולגה, לפיד את רמת אביב ג'. כחלון שר הרווחה התנגד לקיצוץ קיצבאות, לפיד שר האוצר חתך בבשר החי. כחלון יכול להצטרף לכל ממשלה שהיא, לפיד תקוע. ללא בן ברית שייתן לו את כרטיס הכניסה, הוא יישאר באופוזיציה.

ארבעת הימים הקרובים יהיו ימים של הכרעות בשני הגושים. עד יום חמישי, מועד הגשת הרשימות לכנסת, הכל יכול לקרות. את המערכת הפוליטית יעסיקו בעיקר שני דברים: האם הרשימות החדשות של כחלון, אלי ישי או המחנה הציוני יקבלו את האות ז' שעוד נותרה פנויה על פתקי ההצבעה (צפויים תורים ארוכים במיוחד של נציגי הסיעות לוועדת הבחירות המרכזית) והאם יהיו עוד איחודים או מיזוגים של רשימות.

בליכוד ובבית היהודי ממתינים בדריכות לראות מה קורה בצד השני של המפה. חרף רצונו העז של נתניהו, הסיכוי להתאחד עם בנט קלוש לנוכח התנגדות עזה במרכז הליכוד. האפשרות היחידה לשכנע את חברי המרכז, וגם זה לא בטוח, לתמוך במיזוג הליכוד והבית היהודי, הוא רק אם יהיה חיבור בצד השני. חבירה של המחנה הציוני למרצ או ליש עתיד נראית כרגע דימיונית ומופרכת וגם לא מתקיימים כל מגעים בין הצדדים, אבל מספיק שינוי קל בסדר היום כדי להביא לטראנס של איחודים בכל המערכת הפוליטית.

אם בימים הקרובים תעלה על הפרק אג'נדה שעלולה לגרום לנזק אלקטורלי לאחד הצדדים, עוד יכולות להיות כאן חבירות מעניינות. תקיפה בסוריה, מלחמה עם לבנון או פיגוע בתל אביב, הכל יכול לשנות את כללי המשחק. ובכל זאת נראה כרגע שהסיכויים לאיחודים אפסיים. למרצ עדיף לשמור על הייחודיות ועל הקול הנקי והצלול, ללפיד אין להרצוג ולבני מה לתת אחרי שחילקו את הרוטציה בין שניהם, והדם הרע הזורם כרוחב הנילוס ברגע של גאות בין נתניהו לכחלון מוריד את האופציה שהשניים האלה ימצאו את עצמם שוב יחד באותה המיטה.

לו היה הדבר תלוי בנתניהו האיחוד עם בנט היה יוצא אל הפועל כבר מחר ולא משנה אם מספר המנדטים של הרשימה המאוחדת היה נמוך מסך חלקיו. בסקר שהראו לו אתמול מאבד הליכוד 2-3 מנדטים באיחוד שכזה, אבל למי אכפת, העיקר שראשות הממשלה תישאר בידיו. הפחד שלו להפסיד את השלטון הוא בלתי נשלט. המחשבה על עזיבת הבית בבלפור מוציאה את כל הפרנויות החוצה. זה בדיוק היה השיקול שלו באיחוד עם ליברמן.

לבנט יש אינטרס כפול לחבור לנתניהו: הוא רוצה להיות בטוח שנתניהו לא משאיר אותו בחוץ ובונה לו מאחורי הגב קואליציה עם הרצוג ולבני. הסיבה השנייה היא רצונו של בנט לכבוש את הליכוד. הוא רוצה שנתניהו יסיים את הבחירות חלש מדי מכדי להתמודד בבחירות הבאות שוב על ראשות הממשלה ומוכן בשביל זה גם להתגמש ולעשות ויתורים על אופן איחוד הרשימה.

הצדדים לא מכחישים שיש דיבורים על איחוד רשימות. טכנית, האופציה קיימת. בפועל, הם צריכים לעבור את מרכז הליכוד למוד הטראומה מהאיחוד עם ליברמן. על פניו, כשכולם מפחדים לצאת נגד ראש הממשלה בציפיה לקבל תפקיד בקדנציה הבאה, מדובר במהלך פשוט, אבל במרכז יתקל נתניהו בהתנגדות עזה. אנשי המחוזות שנכנסו ברשימת הליכוד במקומות ריאליים, כמו גם מי שנמצא במקומות בסוף העשיריה השניה, עלול באיחוד רשימות להיזרק אל עבר המקום ה-30 ומשהו. זו תהיה האינתיפאדה האמיתית שנתניהו יצטרך להתמודד איתה.

הפנים החדשות

עד יום חמישי הבא עוד יצוצו כמה פנים חדשות ברשימות. לפיד יחשוף את רשימתו ביום שני, לבני טרם הודיעה את מי תשריין וגם בליכוד עוד ממתינים להצהרת היו"ר למי הוא מעניק את המקום ה-11 הנחשק. עד השבוע שקל נתניהו להציב במקום הזה את דיכטר, שדורש לספור מחדש את הקלפיות בפריימריז בליכוד אחרי שסגנית שר התחבורה חוטובלי עקפה אותו מימין עם 19 קולות וקפצה למקום ה-20 הריאלי.

בשבוע שעבר נטה נתניהו לתת עדיפות לדיכטר באמצעות שיריון או על ידי מתן הנחיה לספור קלפיות עלומות שיקנו לדיכטר יתרון על חוטובלי. אחרי שהשר מקדימה לשעבר התבטא בפומבי ואמר שההתנהלות בפריימריז היתה פלילית, האופציה הזו ירדה מהפרק. בסביבת נתניהו זועמים על דיכטר שעוד לא נכנס באופן רשמי לליכוד וכבר פותח פה על המנהיג ותנועתו. שגיאה בסיסית בקודים של הליכוד. ההתבטאות של דיכטר הוציאה להם את החשק לכופף למענו את הכללים ועכשיו הוא נתון לחסדי בית הדין של הליכוד. הקלפיות הבעייתיות יספרו שוב ומי שיתגלו אצלו פחות שגיאות מתמטיות בספירת הקולות ינצח. בסביבת נתניהו מאחלים הצלחה לשני הצדדים.

במקום ה-11 רוצה רה"מ לשריין אישה רוסית-מזרחית אם אפשר, שתיתן קונטרה למירי רגב.

בינתיים הוא ממשיך ללחוץ על האם השכולה מרים פרץ. השבוע נפגש איתה שוב. פרץ קיבלה באחרונה הצעה לשריון גם מבנט. הוא אמנם עושה סרטונים בתל אביב אבל הסיעה שלו יותר קרובה להר הבית. פרץ היתה יכולה לסגור לו את הפינה ברשימה הבעייתית. היא לא כזה מגנט מנדטים אבל היא יושבת על המשבצת הנכונה - גיבורה לאומית, עממית, מזרחית מהפריפריה. זה עדיין משחק תפקיד.

יורים בתוך הנגמ"ש

רק שיירות הטנקים שחלפו על פני צמרת רשימת הליכוד שעשתה דרכה ברביעי בערב לדימונה הזכירו שהבחירות בפתח. אין כמעט שר או ח"כ שלא הרהר בדרכו לבר המצווה של בנו של יו"ר סניף המפלגה בדימונה, אם התערערות המצב הביטחוני תפגע או תשרת את הליכוד ואת נתניהו. לחברי סיעת הליכוד יש הרבה זמן פנוי לתהות האם פיגועים לפני בחירות משנים את סדר היום לביטחוני או שהם מקעקעים את דימויו של נתניהו כמר ביטחון. למרות שהפריימריז מאחוריהם והבחירות לפניהם, ההתייצבות בדימונה היתה כמעט מלאה.

הליכודניקים יכולים לספר עד מחר שעל הפריימריז הבאים מתחילים לעבוד בשנייה שמסתיימים אלה האחרונים, אבל בתכל'ס לכולם יש עודף זמן פנוי לאחר שנתניהו החליט שלא לשתף אותם בקמפיין. במקום לנצל את הפופולריות של מירי רגב ואת הרהיטות של ארדן, להשתמש ביכולת הארגון של ישראל כץ, בגישה של אדלשטיין ואלקין לציבור הרוסי, ובהיכרות של גילה גמליאל, דני דנון ואופיר אקוניס עם הצעירים או לנצל את האהדה בשטח לסילבן שלום, נתניהו משאיר את הפוליטיקאים מחוץ למשחק ומערב בתכנון הקמפיין את אנשי המקצוע בלבד. מעניין אם גם בצוות המשא ומתן הקואליציוני לא ימצא נתניהו לנכון למנות מטעמו נציג פוליטי.

המרמור בסיעה עצום. במקום להילחם בגוש השמאל, הירי מתבצע מתוך הנגמ"ש. חברי הרשימה מטיחים ביקורת גלויה על ההחלטה למדר אותם ומוחים על כך שחודשיים לפני הבחירות אין לליכוד קמפיין, כיוון או דרך. אתמול הסירו הפעילים את הכפפות והפיצו בעצמם בווטסאפ מצגת שהאין קמפיין של הליכוד יגרמו לכך שראש הממשלה, רעייתו, ושרי הליכוד ישנו סטטוס בעוד חודשיים וילכו לאופוזיציה או הביתה.

אחרי שקמפיין המשילות שהוצג לפני שבועיים נתפס איפשהו על הציר שבין בדיחה לקטסטרופה, מתקבל הרושם שאחרי שש שנים בשלטון לנתניהו אין הישגים להתפאר בהם, אין לו סיפור לספר. הוא שולט בכלי התקשורת, יש לו עיתון משלו, משרד הביטחון בידיו ועכשיו גם האוצר. כרה"מ מכהן את הבחירות האלה הוא היה צריך לעבור בהליכה. הוא היה יכול לשבת בקוקפיט באיזי, להדליק סיגר, ולחכות לנחיתה. במקום זה יש לו היסטריה שלמה בבית, עם היועצים, עם מנהל הקמפיין, עם הפעילים ועם חברי הכנסת.

שרי וח"כי הליכוד כנראה משלמים את מחיר הטראומה של נתניהו מהבחירות האחרונות, אז הציב את ארדן וסער במטה ההסברה ובמטה יום הבחירות, דבר שהתברר ככישלון חרוץ. לא מסייעת להם העובדה שנתניהו לא מאמין בשילוט חוצות, בעמידה בצמתים ביום שישי, בחוגי בית, באירועים פוליטיים. האיש שחי באקווריום ואין לו מחשב על שולחן העבודה בלשכה דוגל בתעמולת סרטונים ביוטיוב, בטוויטר ובפייסבוק.

אם בשבוע שעבר היה רה"מ בטוח שמרכז הקמפיין יהיה באינטרנט, אז אחרי שיחות עם השרים והח"כים הוא הבין שזה לא ילך בלי פעילות בשטח וכנסים. אחרי פארסת הסרטון של גן הילדים, הטלת האשמה על אולמרט וגל העזיבות במטה הבחירות, נתניהו הבין שגם האסטרטגיה שלו לייבש את הסיעה עד סוף מערכת הבחירות קרסה, ואין מנוס מלהעניק מסאז' לח"כים הפגועים. אתגר לא פשוט לגייס אותם למאמץ המפלגתי אחרי שלרבים מהם התברר אחרי הפריימריז שרה"מ פעל מאחורי גבם.

בשבוע החולף נפגש נתניהו כמעט עם כל הרשימה. כולם הגיעו לפגישות תחת הרושם הטוב שמותיר יאיר לפיד, שבחריצותו מפוצץ מדי ערב אולמות בכריזמה ובקסם אישי. כל המערכת הפוליטית מסתכלת על האיש הזה בתדהמה. לפיד היה שר גרוע, אבל הוא קמפיינר מצוין. גם הכנסים של הרצוג ולבני שחורכים את הבמות עמדו במרכז השיחות של הח"כים עם נתניהו. השניים עושים עבודת שטח מעולה ורק בליכוד הכל מתבצע באמצעות המחשב והשטח נותר סטרילי.

ביום ראשון ימשיך נתניהו בפעילות הריכוך ויכנס את הנבחרת לאורחת ערב במלון קרלטון בתל אביב. הצגת המטה המקצועי תחליק להם טוב יותר בגרון על מיץ תפוזים וקרואסון. הוא יבקש מהם לדבוק במסרי הקמפיין, אחר כך יחלק אותם לפי אזורים ושילח אותם לשטח ואז יעלה על הבמה את חיים ביבס, ארי הרו, מומו פילבר וניר חפץ, המטה המקצועי שאמור להוביל את הסיעה המיואשת לחוף המבטחים.

מרבית ישיבות צוות הקמפיין מתקיימות בבית ברחוב בלפור תחת עינם הפקוחה של הדיירים. חפץ, המשמש דוברה של שרה נתניהו, הוא גם בא כוחה בקמפיין. האיש שנכנס לנעליו של נתן אשל, הוא הזרוע הביצועית של הבית. אם פעם היה בתפקיד הזה צלם, עכשיו יש עורך. איש ידיעות אחרונות בעבר, מסתובב בבניין כדרך קבע גם בהווה, וממשיך להתרפס בפני בכירי העיתון המתחרה בחינמון של אדלסון. מבולבלים? גם אנחנו. מתברר שחפץ אומר לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע. לאנשי ידיעות אחרונות הוא מזמר על ראש הממשלה ועל רעייתו ולבנימין ושרה הוא מנגן את מה שהם רוצים לשמוע על ידיעות אחרונות.

בחנפנותו מצליח חפץ לשרוד בבית בבלפור תקופה ארוכה. בידי "גלובס" עדויות של אנשים ששמעו אותו מתבטא נגד נתניהו ורעייתו והתפלאו שמדובר במנהל הקמפיין של הליכוד. במקביל, ממשיך חפץ לייצג לקוחות אחרים במקביל כמו חברת גינדי ומכללת אורט הרמלין. הקולות הגוברים במטה נגד ההתנהלות שלו מצד עובדים ופעילים במטה ועד ח"כים, האווירה העכורה, הצעקות, הצרחות, הקפריזות, ההיסטריה (שאפיינו כל מקום שעבד בו בעבר) האין-קמפיין, והפארסות שמאפיינות את ההתנהלות של הליכוד, לא גורמות לאף אחד לחשוב שמשהו שם לא בסדר. ההיפך. כל מי שנתפס כמאיים מחוסל מיד. רק בשבועיים האחרונים עזבו שם שלושה בכירים: ברק סרי, יואב צור ודינה מרגולין על רקע עימותים עם חפץ. מי שעוד לא עזב יודע שהרגע הזה יגיע. אנשים שעבדו איתו בעבר ובהווה טוענים שחפץ מקיף עצמו באנשים לא מקצועיים, חלשים, אומרי הן ונטולי חוט שדרה, מלחכי פנכה, שאומרים מה שהם חושבים שמצופה מהם להשמיע ורק הם יכולים לשרוד שם. בכלל, בשנים האחרונות סביבת נתניהו היא לא מקום לעצמאיים ולכאלה שעומדים על דעתם. הם ילכו הביתה. זה מקום לאנשים שרואים במקום הזה פוטנציאל עסקי, שבאים לעשות קריירה וכסף על חשבון משפחת נתניהו ואחר כך לכתוב על זה ספרים.

כשמדובר בסביבת ראש הממשלה זה מטריד. בדבר אחד לפיד צדק: נתניהו מנותק. הוא צמא למידע על העולם החיצון, הוא משווע לשמוע מה הלך הרוח, מה התקשורת חושבת, ולמה כותבים את מה שכותבים. בניגוד לתפיסה המקובלת, הוא פתוח לביקורת. הוא מוכן להתמודד עם טענות, הוא קשוב לסביבה, אבל כשמשמיעים לו רק מה שהוא רוצה לשמוע זה מתחיל להיות מסוכן.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988