בלי 100 ימי חסד

העומס במערכת המשפט הוא רעה חולה הזקוקה לריפוי דחוף

בית המשפט העליון / צילום: עמית שאבי
בית המשפט העליון / צילום: עמית שאבי

העומס העצום על מערכת המשפט בישראל הוא רעה חולה הזקוקה לריפוי דחוף. עומס זה גורם, בין היתר, לפגיעה בציבור המבקש לקבל שירות משפטי יעיל ונגיש, להימשכות ההליכים, לעינויי דין, לעלויות משפט גדולות, לשחיקת השופטים; וכתוצאה מכל אלה - לירידה באמון הציבור בבתי המשפט. אסור שמצב דברים זה יימשך.

לכן, אחד האתגרים המיידיים שעל שר המשפטים החדש לטפל בו - בלי 100 ימי חסד - הוא שינוי המבנה של מערכת המשפט, תוך שימת דגש על בית המשפט העליון.

כולנו, כולל השופטים, העובדים קשה ומנסים להתגבר על העומס המוטל על כתפיהם, מתוסכלים מחוסר היכולת לפתור את הבעיה של אלפי התביעות בכוחות עצמם.

מהנתונים הסטטיסטיים האחרונים שפורסמו, המתייחסים לפעילותו של בית המשפט העליון בשנת 2013, עולה כי בשנה זו נפתחו בבית המשפט העליון 3,542 תיקים, ונסגרו 3,849 תיקים.

כלומר, על פניו נראה כי "מלאי" התיקים הפתוחים בבית המשפט העליון קטן בשנת 2013 ב-307 תיקים; אך עדיין נותר לפי הדוח "מלאי" של 3,773 תיקים בבית המשפט העליון אשר ממתינים להכרעה בהם.

בבית המשפט העליון כיהנו בשנת 2013 רק 15 שופטים. מאחר שחלק גדול של התיקים נשמעים בהרכבים של 3 שופטים, משמעות הדבר היא שכל הרכב כזה התחיל את שנת 2014 כשבאמתחתו בממוצע מלאי התחלתי של 750 תיקים.

לשם השוואה - מדוח שפורסם לגבי פעילותו של בית המשפט העליון בארה"ב, הפועל בשיטה שונה, עולה כי באותה שנה נפתחו בבית המשפט העליון בארה"ב 7,376 תיקים, אולם רק ב-79 תיקים נשמעו טיעונים, מתוכם הסתיימו 77 תיקים שבהם ניתנו 67 פסקי דין חתומים.

בלי 100 ימי חסד

האם הפרופורציה שבה בישראל הקטנה מסתיימים בבית המשפט העליון 3,849 תיקים בשנה, ואילו בארה"ב הגדולה רק 77 תיקים, מתקבלת על הדעת? האם העומס המוטל על שופטי בית המשפט העליון בישראל הוא סביר? אנושי? האם הוא מאפשר לשופטים לדון באלפי התיקים במלוא תשומת-הלב והעומק הנדרשים מהערכאה העליונה? האם הציבור מסוגל לקבל במצב הזה את השירות המשפטי המיטבי, אף שמדובר ביחידת העילית של שופטי ישראל?

בקרב שופטי בית המשפט העליון קיימת התחושה שהוא הפך ל"בית המשפט העליון לתביעות קטנות", כפי שהתבטא בעבר המשנה לנשיא, השופט ד"ר שלמה לוין, ולא בכדי. תחושה זו נובעת מריבוי התיקים שנוצר מצד אחד, עקב קיומו של חוש התדיינות מפותח בחברה הישראלית, ומצד שני בשל שבית המשפט העליון פתח את שעריו בנדיבות רבה ("הכול שפיט") לעתירות ולעותרים מסוגים שונים.

כך קורה שחלק ניכר מהתיקים שבית המשפט העליון דן בהם אינם תיקים משמעותיים או עקרוניים, אלא תיקים שמגבירים את העומס הרב המוטל על כתפיהם של 15 השופטים המכהנים בבית המשפט העליון.

הצעות ורעיונות רבים כבר הובעו בעבר. ועדות שמונו לכך פרסמו לאורך השנים דוחות בנוגע לפתרונות הנדרשים. אך העומס לא הוקל דיו. היום הטיפול מונח לפתחו של שר המשפטים שייכנס לתפקידו בקרוב.

זו העת לפעול פעולה מעשית כדי לייעל את מערכת בתי המשפט בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט, כדי למנוע את המשך הפגיעה המיותרת באזרחים, בשופטים ובכלל מערכת המשפט בישראל.

■ הכותב הוא שותף-מייסד במשרד עורכי הדין ליפא מאיר.

צרו איתנו קשר *5988