התנהגות כוחנית

העיצומים בהם נוקטים לאחרונה פרקליטי המדינה ראויים לכל גינוי

עורכי דין / צלם: יוסי זמיר
עורכי דין / צלם: יוסי זמיר

עיצומי פרקליטי המדינה, הננקטים בחודשים האחרונים בעקבות הקמת "נציבות הביקורת על הפרקליטות", ראויים לכל גינוי. לפרקליטים יש כוח עצום. די בכך שיוגש כתב אישום נגד אדם כדי להחריב עליו את עולמו, אפילו אם בסופו של דבר יתרחש נס, והוא יזוכה במשפטו.

לפרקליט יש הכוח, מבחינה מעשית, לשלול לתקופה ממושכת את חירותו של אדם שטרם הורשע, והוא ברמה ההצהרתית בחזקת חף מפשע, ולעתים אף מבחינה עובדתית חף מפשע, באמצעות בקשת מעצר עד תום ההליכים. ההחלטה אם להאריך מעצר היא לכאורה בסמכותו של בית המשפט, אולם למרבה הצער בתי המשפט אינם מבצעים סינון משמעותי של בקשות הפרקליטות, אלא נוטים לסמוך עליה ועל המשטרה.

יתרה מזו: מכיוון שכמעט אין זיכויים בישראל, החלטת התובע להגיש כתב אישום דומה, לפחות מהבחינה ההסתברותית, להרשעה. זאת נוכח תעשיית עסקות הטיעון, שהעבירה את שיקול-הדעת מהשופטים אל הפרקליטים, ושבמסגרתה מושגות אין-ספור הרשעות - הן של אשמים והן של חפים מפשע.

כוח עלול להשחית. כוח מוחלט משחית בוודאות. הפיקוח על הפרקליטים הכרחי, והחיסרון היחיד של הקמתה לאחרונה של נציבות הביקורת על הפרקליטות הוא - שסמכויותיה אינן מספיק רחבות.

עיצומי הפרקליטים, הננקטים מאז הקמת הנציבות, החלו בכך שהם מסרבים לשתף עימה פעולה, ואינם משיבים לפניות נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אלא פרקליטי המחוזות משיבים במקומם.

העיצומים אף הוחרפו לאחרונה בעקבות פרסום דוח הביקורת הראשון, כך שהם כוללים - לפי הפרסומים בעיתונות היומית - הימנעות מהגשת כתבי אישום בתיקים שבהם החשוד אינו עצור. התנהגות כוחנית ופורעת חוק זו של הפרקליטים, המופקדים על אכיפת החוק, ראויה לכל גינוי. היא משקפת שיכרון-כוח.

מהו בכל זאת צד הזכות בעיצומים אלה? בעשורים האחרונים, תוך שימוש מאסיבי בתעשיית עסקות הטיעון, הגענו למצב הידוע בארצות-הברית כ-over-criminalization; פליליות-יתר; מלוא כל הארץ משפט פלילי. זאת, בניגוד למצב הרצוי, שבו יש להשתמש במשפט הפלילי רק נגד תופעות אנטי-חברתיות חמורות, בשל היותו כלי דראסטי מאוד, הפוגע קשות בחירות האדם. בזה אחר זה הגיעו אצלנו לשיאים חדשים מספר כתבי האישום; מספר המעצרים (קרוב ל-70,000 בשנה!) - לרבות מעצרים ממושכים עד תום ההליכים; ומספר המאסרים ומשכיהם (כ-20,000 אסירים, שרובם לא מסוכנים לציבור). זאת, חרף העובדה שלא היה גידול בפשיעה.

הביקורת על פליליות-היתר נפלה עד כה על אוזניים ערלות. אולם עתה ייתכן כי דווקא עיצומי הפרקליטות יביאו להגשמת המדיניות הרצויה: מכיוון שהאצבע על הדק המעצר עד תום ההליכים קלה מאוד, המצב הוא שכל אימת שאדם מואשם בעבירה שמשקפת סכנה לציבור הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן שהתיקים ללא מעצר עד תום ההליכים הם ברובם המכריע תיקים העוסקים בעבירות לא חמורות.

באשר לתיקים כאלה, הבו לנו עוד ועוד עיצומי פרקליטים המתבטאים בהימנעות מהגשת כתבי אישום מיותרים רבים.

הערכתי היא שעיצומי הפרקליטים יוכיחו אמפירית את טענתי כי שלום הציבור לא ייפגע אם האכיפה הפלילית תתמקד בעבירות הרציניות, ותניח לעבירות הפעוטות. ימים יגידו.

■ הכותב הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, מחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות".

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988