פסטיבל הגז

פירוק מונופול הגז היה מלכתחילה אשליה והמחדלים נמצאים בכלל במקום אחר

אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר
אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר

מונופול הגז כמובן שלא פורק השבוע, משום שזו הייתה אשליה במקרה הטוב ומכירת שקר גס לציבור. "גלובס" כתב זאת אין-ספור פערים: כל עוד נובל אנרג'י היא הבוס הגדול של שני המאגרים, כל עוד היא מפעילת הקידוחים של שניהם, אין ולא יכול להיות שינוי מבני, ומי שצריך להאשים את עצמו במצב הזה, נוסף על הרגולציה הישראלית, הם חבורת הטהרנים שהבריחו מפה בזמנו את וודסייד האוסטרלית, שנתנה איזשהו אופק לשינוי מבני כלשהו במשק הגז הטבעי.

אבל מונופול אחר התפרק והתנפץ השבוע לרסיסים: מונופול הטהרנות, הצדקנות, הצביעות וההתחסדות. מיעוט מאוד קולני, שוחרי דמוקרטיה מטעם עצמם, שוחרי האינטרס הציבורי מטעם עצמם, שופטים מטעם עצמם ומורמים מהעם מטעם עצמם החליטו בינם לבין עצמם שכל מי שלא מיישר קו עם דעתם המלומדת הוא מושחת, אינטרסנט ודובר של כוחות הרשע שבאו לכלותנו ולחסל את הדמוקרטיה שלנו. כמובן, המיעוט הזה לא נתן לשום עובדה או נתון לבלבל אותו, אלא עסק בירי של סיסמאות אוטומטי ואובססיבי.

זה תמיד מדהים לראות כיצד כל אותם יפי נפש שמשווקים את עצמם כמי שהדמוקרטיה, חופש הביטוי וחופש הדעות הוא נר לרגליהם, לא מסוגלים לקבל שום דיעה אחרת לבד מדעתם וגרוע מכול: עושים דה-לגיטימציה ומטילים דופי בצורה מכוערת במי שלא עלה על גלי שידורי התעמולה מאונת מוחם. אין פלא שהעם ה"טיפש" (זה בדיוק מה שהם חושבים עליו) החליט לא לציית לקריאתם לצאת לרחובות בהמוניו ולהפגין נגד הסדר הגז המתגבש. כנראה לעם ה"טיפש" יש יכולת שיפוט טובה הרבה יותר מזו שחבורת הטהרנים מייחסת לו, במיוחד יכולת שיפוט שלילית מאוד על אותה חבורת טהרנים שהתיימרה לחשוב שהיא יודעת לחשוב יותר טוב מכולם.

"גלובס" הביא לאורך החודשים האחרונים שפע של עובדות, נתונים ודעות, ואנחנו שמחים שהקביעות שלנו התבררו כבר עם פרוץ המהומה, לפני יותר מחצי שנה, כנכונות וקרובות מאוד למציאות (ויש מקרים אחרים שבהם טעינו): א. "פירוק" מונופול הגז היה אשליה מלכתחילה, גם במתווה הכביכול "קשוח" יותר של הממונה על ההגבלים העסקיים; ב. המדינה קשרה עצמה באינטרס מאוד ברור לחברות הגז דרך ועדת ששינסקי - תחזית ההכנסות שלה בנויה על רמת המחירים הנוכחית (ההכנסות מגיעות מתמלוגים על המכירות, מס חברות והיטל ששינסקי של רווחי יתר, כך שככל שהמחיר גבוה יותר המדינה מרוויחה יותר); ג. המדינה מסרבת לכל התערבות בשוק, מפיקוח ועד בעלות על מי מהמאגרים. אפשר להתווכח על זה, להתנגד לכך, אבל זה לא ישתנה; ד. חוזי העוגן של ייצור החשמל בישראל - מחברת החשמל ועד תחנות הכוח הפרטיות הוותיקות והגדולות כמו דוראד כבר נחתמו ואי אפשר לשנותם. ייצור החשמל של חברת החשמל באמצעות גז טבעי עלה ומגיע היום לכ-60% מסך הייצור, וזה על בסיס חוזה העוגן שנחתם במהלך 2012, שאותו אישרה סוללת רגולטורים בישראל, כולל רמת המחירים בו וכולל מנגנוני ההצמדה שלו; ה. רמת המחירים בחוזה העוגן הייתה בשעתו סבירה ; הבעיה היותר גדולה היא במנגנוני ההצמדה שעלולים לנפח המחיר ואת זה מתווה הפשרה אמור לפתור. בנוסף, אסור שחוזי ייצוא יהיו ברמות מחירים נמוכות מחוזים עתידיים במשק הישראלי; ו. המחדל הגדול ביותר בכל הסיפור הזה הוא אי-חיבור של מפעלים לגז טבעי כדי להוריד עלויות אנרגיה באופן דרמטי - תוצאה של הביורקורטיה והרגולציה הישראלית במלוא תפארתה. צריך להבין עד תום את המשמעות: ייצור אנרגיה ממזוט וסולר הרי יקר פי ארבעה לפחות ואף יותר מגז טבעי.

ואחרי כל זה עוד שתי עובדות, כדי להבין את רמת הצביעות הישראלית:

א. עם החתימה על חוזה העוגן עם חברת החשמל, במהלך 2012, הייתה אפשרות להכניס סעיף שנקרא MFN, שהיה מאפשר לחברת החשמל לקבל בעתיד את מחיר הגז הנמוך ביותר שקיים במשק. בזמנו החליט פרופ' דיויד גילה להסיר את הסעיף משיקולי הגבלים עסקיים, כי בראיית החוק זה עלול להקנות עדיפות לחברת החשמל על פני מתחרותיה, תחנות הכוח הפרטיות. ייתכן שגילה צדק בראיית החוק, אבל בראיית האינטרס הציבורי הוא טעה, כי חברת החשמל היא הצרכן הגדול ביותר של גז טבעי בישראל, היא הלקוח הגדול ביותר של מאגר תמר ולכן היא היא המשפיעה הגדולה ביותר על חשבון החשמל של כולנו. ייתכן שבהחלט שהיה אפשר להוזיל את חשבון החשמל שלנו עוד יותר אם סעיף כזה היה נכנס.

ב. בזמנו הייתה חברת אי.אמ.ג'י של יוסי מימן הבן-יקיר לי של העיתונות הישראלית הטהרנית והגוף שהיה אמור להתחרות במאגר תמר של דלק ונובל אנרג'י. כולם כבר הספיקו לשכוח, אבל היא הייתה אמורה לספק גז טבעי ממצרים, עד שהכול התפוצץ ונגרם נזק אדיר למשק הישראלי, לאינטרס הציבורי ולצרכניו. השערורייה הזאת הושתקה על ידי טהרני התקשורת (בשם ה"דמוקרטיה" כמובן), למרות שהסירחון שם זעק וזועק לשמים. עוד לפני שהכול התפוצץ, בשלהי 2010, חתמה החברה לישראל של עידן עופר על חוזה ענק עם אי.אמ.ג'י, חוזה לאספקת גז של 4 מיליארד דולר, ובעיתונות הבית של אי.אמ.ג'י זרחו מאושר מהחוזה והגדירו את הסכום כ"משקף לגז מחיר זול יחסית, שנע בין 4.1 ל-5.5 דולרים ליחידת חום ודומה לזה שקיבלה חברת החשמל בהסכם עם תמר". אלו אותם אנשים שאחרי שנתיים יצאו מגדרם כדי להגדיר את חוזה העוגן של חברת החשמל שמחיר הבסיס היה בו כ-5 דולרים (בטווח המחירים ה"זול יחסית" לפי גרסתם), כחוזה שנוגד את "האינטרס הציבורי".

מתברר שטהרנות הולכת יופי עם שינויי דעה על בסיס אותן עובדות.

eli@globes.co.il

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988