חתמתם על פשרה עם הנהג הניזוק; חברת הביטוח תתבע?

במקרים רבים של תאונות דרכים, מחליטים הצדדים "להסתדר" ביניהם ולהסדיר פיצוי כספי שאותו ישלם הנהג הפוגע לנהג הנפגע ■ להסדר כזה יש השלכות משפטיות, לעתים מרחיקות לכת ■ מדריכים בתחום

תאונת דרכים / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
תאונת דרכים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

במקרים רבים של התנגשויות בין כלי רכב, מחליטים הפוגע והנפגע "להסתדר" ביניהם ולהסדיר פיצוי כספי שאותו ישלם הפוגע לנפגע - ובכך יסתיים העניין (לדעתם....)

להסדר כזה ישנן השלכות משפטיות, לעתים אף מרחיקות לכת, כאשר הנפגע מדווח לחברת הביטוח שלו על אודות הפגיעה, וזו מוציאה שמאי ומתקנת את הרכב במסגרת הכיסוי הביטוחי - ואז פונה לפוגע ודורשת ממנו לשלם לה את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח שלה. הפוגע מנופף בדף "ההסכם" שערך עם הנפגע וטוען כי כבר שילם, ולכן אין לחברת הביטוח כל עילה כלפיו. מי צודק? מה אומר החוק? מהי תביעת תחלוף (או שיבוב)? מה קבעו בתי המשפט?

מ' נהגה ברכבה בחיפה, כאשר אירעה תאונה בינה לבין א'. זמן מה לאחר קרות התאונה חתמו י' (בן זוגה של מ') ו-א' שרכבה נפגע בתאונה על הסכם פשרה. במפגש ביניהם הציע י' ל-א' כי יפצה אותה על עוגמת-הנפש והנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה, על-ידי כך שישלם לה 850 שקל - סכום שעליו הסכימו ביניהם. במעמד החתימה ביקשה א' להוסיף תנאי בהסכם, ולפיו לא יהיו לשניהם תביעות הדדיות זה כלפי זה, ותנאי זה הוסף ידנית. לאחר החתימה הודיעה א' לחברת הביטוח על ההסכם וביקשה להפעיל את הפוליסה הקיימת לה בחברת הביטוח עקב התאונה שאירעה. חברת הביטוח שילמה ל-א' את מלוא תגמולי הביטוח, ולאחר מכן פנתה בתביעת תחלוף נגד מ' וחברת הביטוח שלה בגין תגמולי הביטוח ששילמה ל-א'.

תביעת התחלוף מעוגנת בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, ובמסגרתה עומדת לחברת הביטוח הזכות להיכנס לנעליו של המבוטח וניתנת לה זכות פיצוי מן המזיק, וזאת לאחר ששילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח שמגיעים לו במסגרת הפוליסה שרכש. במקרה זה עלתה בבית המשפט השאלה, האם בכריתת הסכם שכזה ישנה כוונה לשלול את זכות המבוטחת לפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה, ובכך לשלול גם את תביעת חברת הביטוח לתשלום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתשלום למבוטחת, וזאת לפי זכותה המעוגנת בסעיף הנ"ל.

במסגרת הבירור המשפטי טען י' כי מטרת ההסכם הייתה לשלם סכום פיצוי הנמוך מסך ההשתתפות העצמית שבה היה עשוי להיות מחויב על-ידי חברת הביטוח, וזאת כדי להימנע מתשלום כפול. א' טענה כי ראתה בתשלום הסכום פיצוי על נזקיה העקיפים, ולא היה בכוונתה לוותר על זכותה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. נוסף על כך טענו הצדדים כי בכלל לא היו מודעים לאפשרות הקיימת בידי חברת הביטוח לתבוע בגין נזקי התאונה באמצעות תביעת תחלוף.

בית המשפט קיבל את תביעת חברת הביטוח במלואה, וקבע כי לפי לשון ההסכם אכן הצדדים לא היו מודעים לאפשרות שלאחר פיצוי המבוטחת בגין הנזקים לרכב עשויה חברת הביטוח שלה לתבוע את נזקיה בתביעת תחלוף. עוד טענו א' ו-י' שבחתימתם על ההסכם ובהוספת הסעיף שלפיו לא יהיו לשניהם תביעות הדדיות זה כלפי זה, יש להעיד על כוונת הצדדים לחיסול החובות בינם לבין עצמם. כאמור, חברת הביטוח חשבה אחרת ותבעה את בעלי הרכב הפוגע ובית המשפט קבע בפסק דינו כי צודקת חברת הביטוח בכך שלשון "ההסכם" בין הצדדים לא שללה ממנו את זכות התחלוף.

הסכם לא ממצה

ר' הינו נהג משאית. בעודו מתמרן את דרכו ביציאה מחניה פגעה משאיתו ברכבו הפרטי של נ'. חברת הביטוח של נ' שילמה לו את תגמולי הביטוח בגין נזקיו. לאחר כמה ימים נפגשו הצדדים, ו-ר' שילם ל-נ' 700 שקל בגין נזקים שנגרמו עקב התאונה. התשלום לא לווה בחתימה על הסכם או מסמך אחר כלשהו. חברת הביטוח דרשה מ-ר' את תגמולי הביטוח ששילמה ל-נ', ומשסירב תבעה אותו בבית המשפט. הצדדים טענו שהתשלום ששולם ל-נ' מהווה "הסדר כולל", ולכן המבטחת של נ' אינה יכולה לדרוש כספים נוספים מ-ר' בגין הנזק שנגרם לה. נציין כי במשך הדיון לא הייתה מחלוקת באשר לעובדה כי ר' אחראי לתאונה ולפגיעה ברכבו של נ'. בית המשפט קבע כי חוץ מלשון ההסכם יש לבחון גם את מועד ההתקשרות בין הצדדים, הואיל וובפסיקה אחרת נקבע כי "מהרגע שמשלם מבטח למבוטח תגמולי ביטוח, עוברת זכותו של המבוטח אל המבטח, מול המזיק... לאחר מועד זה, הזכות אינה עוד ברשותו של המבוטח".

נוסף על כך, העובדה כי ההסכם בין המבוטח לנתבעים לא נערך בכתב ואין כתב ויתור או כל מסמך אחר, מסייעת להוכיח כי מדובר בהסכם לא ממצה. בית המשפט התרשם מעדותו של ר', שלפיה הסכים לעשות "מעשה טוב" ולאפשר לנהג לשלם מחצית מהסכום בלבד, מתוך התוודעות למצבו הכלכלי של נ', וקבע כי התשלום של ר' היה בגין סך ההשתתפות העצמית והתייקרות הפרמיה בלבד, ואולם סכומים אלה אינם מהווים את מכלול נזקי התאונה וההסדר הכספי שנעשה ביניהם לא התייחס לכך. בית המשפט חייב את ר' לשלם לחברת הביטוח את תגמולי הביטוח ששילמה בגין נזקי התאונה.

המסקנה ממקרים אלה ואחרים ברורה: הצדדים (הפוגע והנפגע) אינם מודעים להשלכות של עריכת "הסכמים" ביניהם, אינם נותנים דעתם לכך שלחברת הביטוח ישנן זכויות ואפשרות להיפרע מן המזיק, ולכן יש לערוך הסכמים מעין אלה בליווי משפטי. יש לבחון את תוכן ההסכם ולשונו כדי לגלות מה הייתה כוונת הצדדים, ואף את מועד ההתקשרות ביניהם כדי לקבוע מתי זכותו של המבוטח עברה לחברת הביטוח (אם בכלל). רק אם בית המשפט מתרשם שאכן מדובר ב"הסדר כולל", הממצה את העילה ומכיל סעיף ויתור מפורש של זכויות הצדדים, לרבות ויתור על זכותה של חברת הביטוח לתבוע את המזיק, עשויה להישלל מחברת הביטוח הזכות להגשת תביעת התחלוף.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988