מחוץ לעמו

מערכת המשפט לוחצת להחזרת הפנסיה התקציבית, אבל הלחץ הציבורי צריך להיות בכיוון ההפוך דווקא

השופט אשר גרוניס / צילום: שלומי יוסף
השופט אשר גרוניס / צילום: שלומי יוסף

"אדם התמנה לשופט בגיל 40, ולאורך 15 שנים תפקד כשופט טוב. לאחר 15 שנה חלה ירידה - לא משנה מדוע, כן? - בתפקוד שלו. מה אנחנו עושים במצב כזה? עכשיו, זה קל מאוד לבוא ולומר, 'טוב, אז אנחנו צריכים להיפטר מאותו שופט או מאותה שופטת. עכשיו, אני לא יודע כמה מכם מודעים למה שאירע בשנת 99' לגבי הפנסיה של השופטים. לי יש פנסיה תקציבית. אני בין השופטים הוותיקים שעדיין יש להם פנסיה תקציבית. לשופטים החדשים אין פנסיה תקציבית. עכשיו, תאר לעצמך שופט מתמנה, שופטת בגיל 40, אז הם רכשו איזה זכויות במהלך 10 עד 12 שנים שעסקו בפרקטיקה פרטית. מדובר... בגרושים, בוא נאמר כך, מבחינת צבירת זכויות. אחרי 15 שנה, יש לנו חישובים לגבי העניינים האלה, המצב הוא ביזיוני! ביזיוני!

"לפני כשנה, בזמן שאני פרשתי, פרשה שופטת מסוימת... אחרי שהייתה עשר שנים כשופטת. היא... בגדר פנסיה תקציבית. היא מקבלת 7,000 שקל ברוטו בחודש. האם אנחנו רוצים ששופט או שופטת בישראל ייצאו לפנסיה בגיל 55 או בגיל 60 עם פנסיה כזו, או אפילו עם 10,000 שקל או אפילו 15,000 שקל? זו פשוט בושה וחרפה! בטווח הארוך כולנו נשלם ביוקר על השינוי הזה שנעשה".

(אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, בכנס סגור שהתקיים בתל אביב. הדברים נחשפו בוואלה ע"י יהושע בריינר).

1. המערכת המשפטית, ובוודאי בית המשפט העליון, הם הנכס הכי יקר של הדמוקרטיה. המערכת המשפטית היא הרי התשתית הדמוקרטית של כל מדינה, תשתית ההגנה על זכויות אדם, על מיעוטים ועל חלשים. כולנו, ובמיוחד כל מי שחרד למעמדה של מערכת המשפט, כל מי שחפץ במערכת משפט בעלת עוצמה, עצמאית, בעלת יוקרה; כל מי שחושש מפגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט, כל מי שמאמין במערכת הצדק הישראלית וכל מי שחושש מההתקפות הבוטות וגסות הרוח עליה, התקפות שחורגות מביקורת לגיטימית - צריך להרים גבה בעקבות דבריו של גרוניס שצוטטו בפתיח. אם נשיא בית המשפט העליון בדימוס חושב שפנסיה של 10,000 שקל או 15,000 שקל בגיל 55 היא "בושה וחרפה", "ביזיונית", אז לא מפליא שהולכת וגוברת התחושה בקרב אזרחים מן השורה שמערכת המשפט אינה חיה בתוך עמה.

2. גרוניס צודק בדבר אחד: המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת בשירות המדינה יצר מתח מובנה בין הוותיקים לצעירים. ההפרשים בין שתי הפנסיות אדירים, ועשויים להסתכם בצבירה של עד מיליוני שקלים לאורך "חיי" הפנסיה. אבל זה נכון לכל תחום עיסוק, למשל עובדי הוראה ועובדי משרדי ממשלה אחרים. המתח ופערי הפנסיה העצומים בין ותיקים לצעירים אינם נחלת השופטים בלבד. הם נחלת כל הסקטור הציבורי, לבד כמובן מאנשי הצבא, שזוכים בחלקם לפנסיית גישור, שבפועל היא פנסיה תקציבית לכל דבר.

3. צירפנו למאמר הזה את ממוצעי הפנסיה התקציבית במערכת המשפט, במערכת החינוך ובמערכת הביטחון. עיניכם הרואות, השופטים והדיינים זוכים לממוצעים הגבוהים ביותר ולפנסיות הנדיבות ביותר (ממוצע של יותר מ-38 אלף שקל בחודש). במערכת ההוראה הממוצע עומד על כ-6,000 שקל בלבד ואילו בצבא, שהפנסיה שלו היא במוקד הדיון הציבורי (וחבל שכך), הממוצע נע סביב 12-14 אלף שקל. נכון, מספר מקבלי הפנסיה התקציבית בצבא ובמערכת ההוראה גבוה לאין ערוך ממספר מקבלי הפנסיה התקציבית במערכת המשפט, ולכן היקפי התקצוב גבוהים הרבה יותר, אבל איך אמורים להגיב אותה מורה או אותו מורה שמקבלים פנסיה של 6,000 שקל בחודש לאמירה של גרוניס שפנסיה של 7,000 שקל או 10,000 או 15,000 שקל היא "ביזיון" ו"בושה וחרפה". האם תשתית החינוך אינה חשובה דיה כדי לזכות את עובדיה בפנסיות גבוהות יותר? ומה יגידו כל החוסכים בפנסיה צוברת בסקטור הפרטי, חלק הארי של הציבור בישראל, שרובו רק יכול לחלום על פנסיה של 7,000 שקל (בטח שלא אחרי עשר שנות עבודה) או 10-15 אלף שקל?

ניכר בגרוניס שהוא מדבר בסערת רגשות על הפנסיה המכווצת לכאורה של השופטים הצעירים. מה יגיד גרוניס לאנשים שיקבלו פנסיה נמוכה בהרבה אחרי שעבדו 30-40 שנה?

נשיא העליון גם מכנה "גרושים" את הזכויות שצבר שופט כשהוא מגיע מפרקטיקה פרטית. אז ככה: הרבה שופטים מגיעים מהפרקליטות, מהסנגוריה הציבורית או מהצבא והם צברו זכויות פנסיוניות די נאות, ממש לא "גרושים". גם על השופטים שמגיעים מהסקטור הפרטי אין צורך לרחם. גם הם צברו זכויות פנסיוניות של יותר מגרוש וחצי, ויש כאלו שצברו ממון רב בעקבות הצלחתם בפרקטיקה הפרטית. זאת ואף זאת, לשופטים שפורשים יש מגוון אפשרויות תעסוקה - בין אם כבוררים ובין אם כמרצים, יועצים או בעלי פרקטיקה פרטית. התמונה הכללית, אם כן, של הזכויות הפנסיוניות הנצברות לאורך כל חיי העבודה של השופט רחוקות מאותו תיאור של גרוניס, תיאור של "ביזיון" ו"בושה וחרפה".

4. צירפנו לטור זה גם את זכויות השופטים בפנסיה התקציבית - זכויות חריגות מאוד. למשל, שופט שכיהן עד 5 שנים יקבל 7% (!) בכל שנת צבירה ויגיע לפנסיה של 35% משכרו (!). מה ששופט בפנסיה תקציבית מקבל בחמש שנים (כיחס לשכרו הקובע) יש עובדים שלא מקבלים גם אחרי 30-40 שנות עבודה. בסך הכול, כפי שכתבנו בעבר, יש שופטים בפנסיה תקציבית (גיל הפרישה של שופטים הוא 70) שמקבלים 100% משכרם הקובע. אין לזה אח ורע בכל הסקטור הממשלתי.

יש היגיון מסוים בתנאים כאלו לשופטים. ועדת נסים, שהוקמה כדי לבדוק תנאי הפנסיה הנוכחיים של שופטים, קבעה ש"כדי להבטיח את חוסנה ותוקפה המוסרי של המערכת, המחוקק בישראל ייחד את אוכלוסיית השופטים וקבע להם תנאי שכר, תנאי שירות והסדרי פנסיה גבוהים ועדיפים על פני כל המגזר הציבורי כולו. הטעמים לייחודה של הכהונה ברורים ונכוחים. בראש וראשונה ניצב הצורך להבטיח את עצמאותו המוחלטת של השופט, את אי-תלותו הכלכלית והצורך להתמסר לתפקיד ללא פזילה לעבודות נוספות. עוד קבע חוק היסוד כי בענייני שפיטה אין מרות על השופט זולת מרותו של הדין. כל זה כדי שמערכת השפיטה תזכה באמון הציבור שהוא לא סם חיים".

דברים כדורבנות. השאלה היא רק שאלת המידתיות. האם תנאים כה חריגים וכה נדיבים ביחס לכל מערכת ממשלתית אחרת, ובוודאי ביחס לסקטור הפרטי, אינם עושים את ההיפך: לא רק שהם אינם מגבירים את האמון, הם יוצרים תחושת ניכור והרגשה שמדובר באנשים מורמים מעם.

5. לא לחינם הזכיר גרוניס את אנשי הצבא בהמשך שיחתו. המטרה שלו היא ברורה: להחזיר את הפנסיה התקציבית, גם אם היא נקראת "גישור", למערכת המשפט. כגיבוי, יש לו כאמור את ועדת נסים, שהגישה את המלצותיה לפני כשנה. בפועל, הוועדה המליצה להעניק שורת הטבות בפנסיה צוברת לשופטים, ואפשר להגדירן בהחלט "חריגות" הן ביחס לסקטור הממשלתי ובוודאי ביחס לסקטור הפרטי. למשל: הגדלת ההפרשות לתגמולים בפנסיה הצוברת על ידי העלאת הפרשות המעסיק לתגמולים ל-7.5%, העלאת הפרשות נושא הכהונה השיפוטית ל-7% והעלאת הפרשות המעסיק על חשבון הפיצויים מ-6% ל-8.33%.

דוגמה נוספת היא הפרשה לקופת גמל לרכיבים לא פנסיוניים. הוועדה המליצה להוסיף הפרשה בגין החזר הוצאות המשולמות לנושא כהונה שיפוטית בשיעור של 6% על ידי המעסיק ו-6% על ידי נושא המשרה השיפוטית.

הוועדה גם המליצה על מתן מענקי התמדה באופן הבא: שופט שלום, מחוזי ועליון שהתמנה לכהונתו לאחר תחילת התוכנית יופקד לחשבונו בקופת גמל לקצבה, לפי בחירתו, מענק התמדה בהפקדה חד-פעמית בגובה 6 משכורות לפי ממוצע המשכורות (ברוטו לחודש) של השופטים בשנה שקדמה למינויו (מדובר בהטבה של עד כמה מאות אלפי שקלים).

כמו כן, יקבל כל שופט במינוי ראשון לאחר תחילת תוכנית זו ערב פרישתו, מענק נוסף של 3 משכורות לפי שכרו האחרון אשר יופקד לחשבונו בקופת הגמל לקצבה. והדובדבן שבקצפת: לשופטים שהותרה פרישתם המוקדמת תשולם פנסיית גישור. שורה תחתונה: מערכת המשפט לוחצת להחזרת הפנסיה התקציבית בכל מאודה.

6. האם האווירה הציבורית תאפשר להעביר את ההמלצות הללו בחקיקה? אנחנו מסופקים מאוד. האווירה הציבורית צריכה להוביל תנועה הפוכה דווקא: עד כה נכשלו כל הניסיונות לפגוע במקבלי הפנסיה התקציבית, במיוחד בקצבאות בקצה העליון. האוצר מנסה כבר תקופה ארוכה להגדיל את ההפרשות של מקבלי הפנסיה התקציבית אבל מתקשה בכך, ושורת המתנגדים והלוביסטים והנהנים ארוכה מאוד. אבל יש עוד דרך, שאפשר לנסות: מיסוי יתר על קצבת יתר. כלומר, כל קצבה מרף מסוים וגבוה יחסית תחויב במס גבוה יותר. דווקא גרוניס, כנשיא בית המשפט העליון לשעבר, צריך לתמוך בכך. מערכת הצדק צריכה לתרום (גם) את שלה לתחושת הצדק החברתי.

מערכת המשפט / איור: גיל ג'יבלי
 מערכת המשפט / איור: גיל ג'יבלי
תנאי הפנסיה התקציבית
 תנאי הפנסיה התקציבית
תנאי הפנסיה התקציבית
 תנאי הפנסיה התקציבית

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988