שנת התמחות אחת לא מספיקה

אינטרס המתמחים מחייב להאריך את תקופת ההתמחות, אף שחלקם לא מודעים לזה

מתמחים במשפטים / צילום: ליאור מזרחי
מתמחים במשפטים / צילום: ליאור מזרחי

הדיון בהארכת תקופת ההתמחות של עורכי הדין אינו יורד מהשיח הציבורי, והדעות חלוקות לכאן ולכאן. מדובר בהצעה שמטרתה להאריך את תקופת ההתמחות של בוגרי משפטים, משנה אחת (כיום) לשנתיים או לשנה וחצי.

להצעה זו ישנם מתנגדים וישנם תומכים, כשכל אחד טוען בלהט את טיעוניו המנומקים. נראה כי הדיון הציבורי בעניין מחטיא את מטרתו, שכן על נקודת המבט החשובה ביותר - נקודת ראותו של המתמחה - דובר הרבה פחות.

נראה כי בלהט הוויכוח נשתכח העניין המרכזי - מה הכי טוב לפרח המשפטים? איזו תקופה (ארוכה או קצרה) תביא לו יותר תועלת בהמשך הדרך הארוכה שלפניו? איזו תקופה תיתן לו כלים חשובים בריצת המרתון המשפטי שאליה הוא נכנס?

מנקודת ראות של המתמחה, והמתמחה בלבד, התשובה ברורה: תקופת התמחות ארוכה תועיל לו בהרבה. אלא שלא בטוח שלמתמחה, עורך הדין לעתיד, יש בזמן הזה זווית ראייה שיכולה לשקול באובייקטיביות את הנושא.

כמי שעבר את "מסלול" ההתמחות, אוכל להעיד כי תקופת ההתמחות היא תקופה קריטית וחשובה ביותר, שאין לה תחליף.

חשוב לציין ולזכור כי העיסוק במקצוע המשפטי הוא במקרים רבים "עיסוק לכל החיים". ריצה למרחקים ארוכים. כך צריכה להיות גם ההסתכלות על תקופת ההתמחות. שנתיים של התמחות מול עשרות שנים של עבודה במקצוע בטלות בשישים. עורך הדין לעתיד "לא יפסיד" ולא יקרה לו דבר רע אם הוא יקבל את רישיונו מספר חודשים יותר מאוחר.

בניגוד לדעה הרווחת, תקופת ההתמחות אינה המשך הלימודים. מדובר בתקופה קריטית, שבה המתמחה, שמתחיל מ"אפס", מתחיל לרכוש כלים מקצועיים.

המתמחה, בניגוד לעורך דין בתחילת דרכו, נחשף לסוגים שונים של דברים. מתמחה יכול להיחשף לעבודה עם מגוון ומספר רב יחסית של עורכי דין. הוא רואה שיטות עבודה שונות, נחשף לדרכי פעולה שונות, נמצא במקומות שבהם אולי לא יוכל להימצא כאשר יקבל את רישיונו.

המתמחה לומד דברים שהולכים איתו לכל החיים. ובניגוד לעורך הדין, למתמחה יש עדיין אחריות פחותה, והוא לרוב לא אמור לקבל החלטות ולהתוות מדיניות ואסטרטגיה. שייהנה גם מהזמן הזה, בבחינת "מכל מלמדיי השכלתי", כי הדבר יתהפך במהרה.

ונזכיר דבר נוסף - תיקים משפטיים הם ארוכים מטבעם, והטיפול והדיון בהם נמשכים תקופה לא קצרה. במהלך התמחות של שנה אחת (המצב כיום) מתמחה לא יכול "לראות" ולהתעמק בעניין. לעיתים, בתקופה כה קצרה המתמחה שעבד על כתב תביעה לא יספיק אפילו להגיע לדיון הראשון בתיק.

זאת ועוד, תקופת התמחות בת שנה היא זמן "ברוטו". בשנה הזאת יש חופשות, חגים, לעיתים מילואים, פגרות בבתי משפט, לעיתים, לא עלינו, בעיות בריאות. וכך, ב"נטו" מדובר בתקופה קצרה ביותר. שנה אחת פשוט לא מספיקה להתמחות.

ולעניין השכר - נכון שבתקופת ההתמחות השכר נמוך מזה של עורך דין מתחיל; וזו אחת הנקודות העיקריות שמתנגדי ההארכה מעלים - "ניצול" של המתמחים. אך כאשר מסתכלים על התמונה הגדולה, אין לזה חשיבות רבה. חיסרון הכיס הוא לתקופה קצרה ביותר.

ההסתכלות על העניין צריכה להיות יותר רחבה - מנקודת ראות כללית. המתמחה, שייתכן שאין לו במועד זה את נקודת ההסתכלות הנכונה, צריך לדעת שהוא ירוויח פחות בשנה אחת - אבל ירוויח עשרות מונים יותר בעתיד.

אינטרס המתמחים לעתיד מחייב להאריך את תקופת ההתמחות, אף שחלקם לא מודעים לזה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988