עוקבים אחריכם ברשת

מהי כריית מידע, והאם היא פוגעת בנו? או במילים אחרות: איך גוגל יודעת מה אני רוצה לקנות?

גוגל / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
גוגל / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

השינוי המבני הגדול שבוצע השנה בתאגיד גוגל עורר עניין רב בעולם, כאשר נעשתה הפרדה בין חברת גוגל, אשר תמשיך לספק בעיקר את שירותי האינטרנט והסלולר, לבין החברה-האם אלפבית, שהוקמה זה עתה ותחזיק תחתיה גם את פעילות יתר החברות-הבנות. השינוי המבני מייצב מחדש את מעמדה של גוגל כארגון ספק המידע, וכפועל יוצא, ארגון כריית המידע המוביל בעולם.

התפיסה שלפיה כדאי לחבר את כל המידע שנצבר בידי גוף מסוים במערכת מרכזית אחת, ואף לנסות לעבות, לטייב ולהגדיל את היקפו, אולי התחילה להשתכלל אצל גוגל, אבל לא פסחה על ארגונים רבים אחרים. יותר ויותר חברות וארגונים מנסים לכנס את כלל המידע המצוי והנגיש להם תחת קורת-גג אחת, כדי לאפשר מחקר, מעקב פעילות ועיבוד מידע מקיף יותר, שכפועל יוצא יספק פילוחים מדויקים יותר בנוגע לקהלי היעד הנגישים דרך המידע.

פעילות כזו מאפשרת לארגון יצירת פרופיל מדויק יותר על האדם, בין שהוא מזוהה או אנונימי. באופן טבעי, פילוחים אלה שימושיים ביותר בהיבטים שירותיים ושיווקיים, וכך יכול הארגון להתאים את אופן השירות ואת דרך השיווק לצורכי הלקוח שלו, בין שבאמצעות טלמרקטינג או באמצעות השתלת פרסומות בדרכו של האדם ברשת.

מהי בדיוק פעולת כריית המידע (Data mining), ואיך עושים אותה נכון? איך יוצרים ומנהלים את המאגר הגדול הזה במסגרת הוראות החוק, מה ניתן לאסוף במסגרתו, ואיך ניתן לפעול על-פיו? האם זה טוב ולמי?

כריית מידע היא הפעלת אלגוריתם או תוכנת מחשב לצורך גילוי מידע הטמון בבסיסי נתונים קיימים, והסקת מסקנות מעיבוד המידע והצלבתו. כלומר, חיפוש וריכוז כל המידע הקיים על כל אדם ואפיונו.

התהליך הזה נועד לחקור ולנתח כמות גדולה של מידע באמצעים אוטומטיים, כדי לנסות לגלות דפוסים קיימים וחדשים, שימושיים ובעלי משמעות, לגורם שמבצע את אותה כריית מידע על-פי צרכיו.

עם ההתפתחות המתמדת בעולם הטכנולוגי, כשכמות המידע הדיגיטלי הולכת וגדלה כל הזמן, עולה החשיבות של תחום כריית המידע, שבאמצעותו ניתן להפוך מידע לידע - וידע, כידוע, זה כוח.

צירוף פעולת כריית המידע עם אחזקת מאגר נתונים גדול ככל האפשר יכול לבסס פעולה יעילה יותר בבסיס הנתונים ותוצאות שיובילו לידע רב יותר. ככל שהמידע בבסיס הנתונים יהיה גדול יותר - כך גם התוצאות יהיו רלבנטיות יותר.

הדרך לבנייה של מאגר גדול לא פשוטה כלל. על-פי החוק, כדי להיות מסוגלים לעשות זאת, דרושה הסכמת האנשים שעליהם נאספים פרטי המידע. כדי לבצע פעילות כזו ללא הסכמתם יהיה על הגורם המבצע לשכנע כי לא פגע בפרטיותם של האנשים המצויים במאגר.

בניית מאגר נכונה, בדומה לבניית כור חציבה, יכולה לבסוף להוליד "אוצר" של ממש, בעל ערך עסקי ומסחרי רב, אשר יש בו כדי לייעל במידה ניכרת את פעילותו של הגורם המבצע זאת. פעילות כזו במידע לא בהכרח פוגעת באנשים אשר לגביהם נאסף המידע. אלה יכולים, בזכות פעילות כזו, לקבל הצעות והטבות המותאמות להעדפותיהם.

חברות אשר אוגרות מידע רב לא תמיד מודעות לאפשרויות הגלומות בו. גם אלה שכבר חשבו על כיוון זה, לא תמיד יודעות איך לעשות זאת נכון ועל-פי החוק. לפעמים האזרח הקטן יחוש בכך כאשר יקבל הצעה המותאמת אליו וישאל את עצמו איך זה קרה שההצעה שקיבל תפורה היטב לממדיו ולצרכיו. מובן שדבר זה אינו מפתיע, וכיום כבר ישנן חברות רבות העוסקות בתחום התאמת השיווק לקהלי יעד מאוד ממוקדים. לעיתים קרובות פעולת הכרייה תסתיים בלי שבכלל נדע שהיינו חלק ממנה.

השאלה המתבקשת היא - האם פעולה כזו, שאיננו יודעים עליה, פוגעת בנו? והתשובה היא אי-שם באמצע. מצד אחד, אנו נחשפים ממילא לפרסומות לעייפה, אז מוטב כבר שפרסומות אלה יהיו רלבנטיות לנו; מצד שני, יש לשאול איפה עובר הגבול ואיזה סוג מידע נאסף? שהרי מדובר בחרב-פיפיות - מידע שפועל לטובתי היום, יכול לשמש מחר ככלי נגדי.

נזכיר גם כי החוק אשר מסדיר את הפעילות כיום בפועל, חוק הגנת הפרטיות, הוא חוק ישן מ-1981, שתוקן בפעם האחרונה בנושא זה ב-1996. לא פלא שאז לא חשבו על כריית מידע, על הפוטנציאל בכך ועל הסיכונים או התוצאות. לכן, לא תמיד תהא תמימות-דעים בשאלה מה מותר ומה אסור בתחום. המצב החקיקתי הזה רק מקשה עוד יותר על האזרח. עליו להיות ערני יותר למה שקורה סביבו ולמידע אודותיו.

מצד שני, חברות שמבצעות את אותה כריית מידע צריכות להיזהר שלא לעבור את הגבול בין המותר לאסור. הגבול הזה הוא לפעמים דק מאוד. כמו בכל דבר, מי שטורח לפני ועושה זאת נכון, יכול ליהנות מהפירות בשלב הבא, ולהימנע מסנקציות שונות הקבועות בחוק, מתביעות וכדומה.

בתווך מצוי המחוקק, אשר כמו בנושאים רבים אחרים בתחום הטכנולוגי, שותק ומותיר את החוק הרחק מאחורי הטכנולוגיה והשפעותיה. עד שיאמר המחוקק את דברו, אנו ניאלץ, כמו במקרים דומים אחרים, לפרש ולהסיק את דפוסי ההתנהגות הנכונים והראויים על-פי החוקים הקיימים, שחלקם התקבלו לפני יותר מ-30 שנה.

■ הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין דן חי, המתמחה בדיני תקשורת, טכנולוגיה וסייבר. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988