הצילו! אכלו לי את הירושה

מה עושים כשנכס שהוקדש בצוואה ליורש כבר אינו קיים?

עסקה עסקאות ידיים מיזוג לחיצת ידיים חתימת חוזה / צלם: פוטוס טו גו
עסקה עסקאות ידיים מיזוג לחיצת ידיים חתימת חוזה / צלם: פוטוס טו גו

אמנם צרות של עשירים, אך בכל זאת דילמה: בבואם להכין צוואה, מורישים שבבעלותם מספר נכסי נדל"ן נדרשים להכריע בין האפשרות לחלק את כלל העיזבון בחלקים שווים בין יורשיהם, כשהמשמעות היא שכל יורש יקבל חלק מכל נכס - לבין האפשרות לייחד לכל יורש נכס משלו.

לאפשרות השנייה יש יתרונות ברורים הן מבחינת מיסוי והן מבחינת הפרדת התלות והצורך בקשרים ארוכי-טווח בין היורשים השונים, שאחרת הופכים לשותפים בנדל"ן מבלי שבחרו בכך.

לדרך זו יש גם שני חסרונות בולטים - האחד הוא יצירת חלוקה בלתי שוויונית בין היורשים, מאחר שבדרך-כלל הנכסים אינם שווים בערכם זה לזה במדויק, וגם לא ניתן לצפות כיצד ישביחו את ערכם בטווח הרחוק, דבר שעלול לגרור תחושת קיפוח אצל היורשים שקיבלו נכס "שווה פחות" או מניב פחות.

החיסרון השני בא לביטוי בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, ועוסק בשאלה מה יעלה בגורלו של יורש, אשר בין כתיבת הצוואה למועד לכתו של המצווה לעולמו, נכס הנדל"ן הספציפי שיועד לו נמכר ואינו קיים עוד.

חוק הירושה קובע כי יורש אינו זכאי לפיצוי מן היורשים האחרים אם במות המצווה לא היה הנכס שיועד לו בין נכסי העיזבון, ומכאן ניתן היה להסיק לכאורה כי היורש האומלל מפסיד את חלקו. אולם תוצאה זאת לא רק שנוגדת את חוש הצדק במקרים רבים, אלא גם עלולה לעמוד בסתירה לעקרון העל בפרשנות צוואות, על-פיו מנסה בית המשפט להגשים את מטרותיו ורצונו של המנוח.

לאור זאת, כאשר בצוואה מוקדש נכס ספציפי ליורש מסוים, ונכס זה אינו קיים עוד במות המוריש, בית המשפט נדרש לשאלה מדוע בחר המנוח לתת את הנכס דווקא לאדם זה, והאם הייתה כוונתו לנשלו מהצוואה במקרה שבו נכס זה לא קיים עוד.

בפסק הדין שבו עסק בית המשפט לאחרונה היו בבעלות המנוחה 3 דירות, אחת מהן בשותפות עם בעלה, וכן כספים בחשבונות הבנק. מספר שנים לפני מותה הפכה המנוחה לחסויה, ההוצאות על מחייתה הפכו גבוהות, ובני משפחתה חששו שהכספים בחשבונות הבנק לא יספיקו. לכן הוחלט בהסכמה על מכירת אחת הדירות למימון הוצאות המנוחה, והדירה שנבחרה משיקולי מס הייתה הדירה המשותפת של המנוחה עם בעלה. הדירה אכן נמכרה, וסך של 1.25 מיליון שקל הופקד בחשבון המנוחה.

לאחר שהלכה לעולמה, גילו יורשיה, בעלה, שני בניה ונכד, כי המנוחה השאירה אחריה צוואה במסגרתה לא חלקה את הרכוש באופן שווה, אלא ציוותה את אחת הדירות לבעלה ולבנה ד', את שתי הדירות האחרות לבנה א', ואת הכסף בחשבונות הבנק לנכד. אילו לא הייתה נמכרת הדירה שיועדה לבעלה ולבנה ד', לא הייתה מתעוררת בעיה, שכן כל אחד היה מקבל את הנכס שיועד לו בצוואה, והנכד היה מקבל את מה שנותר מכספי המנוחה בחשבונות הבנק לאחר הוצאות מחייתה.

מכירת הדירה יצרה מציאות חדשה, על-פיה אם הולכים בדווקנות לפי לשון הצוואה, הבן א' יורש שתי דירות, הנכד יורש כספים שצמחו לפתע מסכומים נמוכים יחסית למאות אלפי שקלים מתמורת מכירת הדירה, ואילו הבעל והבן ד' נותרים ללא ירושה, מאחר שהדירה שיועדה להם נמכרה.

הבן א' והנכד אכן עתרו לבית המשפט לאשר חלוקה זו בהתאם לצוואה.

בית המשפט לא הסכים עם חוסר הצדק המשווע שיוצרת הצוואה כיום, שכן הדירה שיועדה לבעל ולבן ד' נבחרה למכירה באופן אקראי בהתאם לשיקולי מס, ולא בשל רצון המנוחה להותירם ללא רכוש. בית המשפט הצביע על חוסר תום-הלב של הבן א', שכן אילו הייתה נמכרת הדירה שיועדה לו, בוודאי שלא היה רואה בכך תוצאה הוגנת.

כמו כן ראה בית המשפט חוסר צדק בכך שהנכד, בנו של א', ירש סכומי כסף גבוהים על חשבון הדירה שהיו אמורים לרשת הבעל והבן השני, ולכן הורה על חלוקה מחדש של העיזבון, באופן שהבעל והבן ד' יקבלו את שווי הדירה שנמכרה, הנכד יקבל את יתרת הכספים בחשבון הבנק, ובהוצאות המחיה של המנוחה מעבר לכספים שנותרו בחשבונות הבנק יישאו שני הבנים והבעל בחלקים שווים.

בכדי למנוע מצב דומה, שמשמעותו יצירת סכסוך קשה בין בני המשפחה והוצאות גבוהות על הליכים משפטיים, מומלץ שמוריש המצווה בצוואה נכס ספציפי ליורש, ייתן הוראות מפורטות הנוגעות גם למקרה שבו הנכס לא יהיה קיים עוד ביום מותו, ויבהיר אם רצונו שהיורש פשוט יפסיד את ירושתו - או שדין העיזבון במקרה כזה להיות מחולק באופן שונה. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988