הקבורה בראי ביהמ"ש

איך קוברים נפטרים ממחלות בלי לסכן את אנשי צוות הקבורה, אך גם מבלי לפגוע בכבוד המת?

בית עלמין / צילום אילוסטרציה: איל יצהר
בית עלמין / צילום אילוסטרציה: איל יצהר

השבוע הודיעו רשויות הבריאות בברזיל על 3 מקרי מוות כתוצאה מנגיף הזיקה, הגורם העכשווי למחלה מדבקת בעלת פוטנציאל להפוך למגיפה. למרבה הצער מתברר כי על אף הקידמה, גם המאה ה-21 אינה חסינה מהתפשטות מחלות מדבקות מסכנות חיים באמצעות נגיפים, לרבות נגיף האבולה שהתפרץ לפני שנתיים ונגיף האיידס שדוכא אך טרם חוסל.

פסק דין שניתן בבית המשפט השלום בשבוע שעבר עוסק בשאלה הרלוונטית כיצד ניתן לקבור נפטרים כתוצאה ממחלות מדבקות, מבלי לסכן את אנשי צוות הקבורה מחד - אך גם מבלי לפגוע בכבוד המת מאידך.

התובעת היא אימה של נערה בת 18, אשר הלכה לעולמה כתוצאה מהידבקותה בנגיף האיידס ונקברה מבלי שבוצע הליך זיהוי הגופה על-ידי קרובי משפחתה ומבלי לערוך טקס טהרה לגופה. האם תבעה מהחברה קדישא פיצוי בסך 300 אלף שקל בגין הנזק הנפשי שנגרם לה, עקב ביזיון כבוד המת, אשר כבר הוכר בפסיקה בעבר כפגיעה בזכות היסוד של כבוד האדם, לו הוא זכאי הן בחייו והן לאחר מותו.

הנזק העלול להיגרם מהיעדר זיהוי ודאי של הגופה על-ידי הקרובים טרם הקבורה הוא ברור, שכן כבר קרו בעבר מספר טעויות מצערות של החלפת גופות בעת הקבורה. כמו כן מאפשר הליך הזיהוי הזדמנות אחרונה לקרובים להפרד מהנפטר, וההזמנות זאת להתייחדות נמנעה מהמשפחה במקרה זה.

לגבי הטהרה, מדובר במנהג יהודי מימי המשנה, בעל חשיבות כחלק מכיבוד המת לפני הטמנתו למנוחת עולם, ולכן ניתן לראות באי-קיום הטקס בניגוד להלכה כפגיעה בנפטר ובמשפחתו.

בעת הגשת כתב התביעה לפני כשנתיים זכה ההליך המשפטי לכותרות בכלי התקשורת, מאחר שנטען כי אנשי החברה קדישא קברו את הנפטרת בדרך זאת מתוך גזענות ואפליה, מחמת היות הנפטרת ממוצא אתיופי. כשנדונה התביעה לגופה, הסתבר כי לא צבע עורה או מוצאה של הנפטרת הביאו להתנהלות החברה קדישא - אלא החשש מהדבקות במחלת האיידס.

התברר כי כל נפטר ממחלה מדבקת כלשהי מגיע לבית הקברות מבית החולים בעטיפת פלסטיק אטומה, עם מדבקה אדומה עליה כתובה אזהרה בדבר מחלה מדבקת. לאנשי החברה קדישא אין הכשרה מקצועית להבחין בין המחלות המדבקות השונות ומידת הסיכון הכרוכה בהן, ולכן בכל מקרה כזה הם אינם מבצעים זיהוי וטהרה.

משרד הבריאות, שנדרש להסביר לבית המשפט את עמדתו בעניין זה, טרח רק עתה להוציא נייר עמדה מסודר המאבחן בין מחלה מדבקת בדרך האוויר או במגע, שאז אכן אין מקום שאנשי הקבורה יפתחו את האיטום - לבין מחלה מדבקת המועברת בדרכי המין או הדם, כגון נפטר נשא נגיף HIV, בו יש לבצע טהרה, כאשר אנשי החברה קדישא יהיו ממוגנים באמצעות כפפות, מסכה וכיוצ"ב, וזיהוי הנפטר על-ידי קרוביו ייעשה לאחר הטהרה. 

למרבה הצער, הנוהל שפרסם משרד הבריאות אינו פוטר את הבעיה היסודית, והיא כיצד יידעו אנשי החברה קדישא מאיזה סוג של מחלה מדבקת נפטר המנוח המובא לקבורה. היה מן הראוי כי משרד הבריאות יוציא נהלים מסודרים יותר להעברת הגופות מבית החולים לחברה קדישא, במסגרתן בית החולים עצמו יסווג את אופן הפטירה ואת אופן הקבורה המתאים לה עקב כך.

לאור הדברים, בית המשפט קבע כי לא ניתן היה לדרוש מהחברה קדישא לבצע טהרה בגופות המסווגות כמחלות מדבקות, ולאור הנוהל העדכני הלוקה בחסר, ספק אם ניתן יהיה לדרוש זאת גם עתה.

עם זאת, בית המשפט פסק כי היה מקום להסביר את המצב למשפחת המנוחה, להבהיר כי מחמת המחלה חוששים עובדי החברה קדישא לערוך למנוחה טהרה כמקובל, ולהתייעץ עם המשפחה אם ברצונה לבצע את הטהרה בעצמה.

כמו כן, בית המשפט לא ראה סיבה לגיטימית שבשלה נמנעה מהמשפחה האפשרות לזהות את הגופה מבלי לסכן את אנשי צוות הקבורה, שיכלו לצאת מהחדר באותה עת.

בשל חטאה של החברה קדישא בכך שלא שיתפה את המשפחה בהחלטה, שלא איפשרה למשפחה לערוך זיהוי (ללא נוכחות עובדיה), ובכך שכל ההחלטות בעניין הטיפול בגופת המנוחה נתקבלו במחשכים, ללא היוועצות ויידוע משפחת המנוחה, כולל האֵם התובעת - חויבה החברה קדישא לשלם לאם פיצוי בסך 30 אלף שקל.

כאמור, פסק הדין סוגר את ההליך הספציפי, אך לא פותר את הבעיה העקרונית עבור משפחות של נפטרים אחרים ממחלות מדבקות, ולשם כך נדרשת התגייסות של משרד הבריאות ומשרד הדתות לתיאום ביניהם וליצירת נוהל מקיף, שיבטיח את שמירת כבוד המת גם במקרים טרגיים אלה. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988