סנדרס שמנדרס – ניו-יורק בעד הילארי; וטראמפ? נו, זה ברור

הבחירות המקדימות בניו-יורק ייערכו מחרתיים, אבל לפחות הפעם הסקרים אינם משקרים: נצחונם של המתמודדים המובילים מובטח ■ אך בעוד שמועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ממתינה, כנראה, לקלינטון, טראמפ מוסיף לרטון על ה"שיטה" מפני שהוא עדיין רחוק מהפרי הנחשק

דונלד טראמפ והילארי קלינטון, בחירות ארה"ב / צילום: וידאו
דונלד טראמפ והילארי קלינטון, בחירות ארה"ב / צילום: וידאו

ממש רחמים על הילארי קלינטון. האם ההיסטוריה שלה חוזרת על עצמה? האם שוב יסיט אותה גבר מהדרך, בשעה שהכביש המהיר לבית הלבן קרוב כל כך, כפי שקרה לה ב-2008, כאשר גבר שחור, פוטוגני וכריזמטי גזל מידה את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות?

הפעם - וזה קצת מעליב - אפילו לא מדובר על איזה נסיך חלומות שנישא על גלי רצון טוב לתקן עוולות היסטוריות לשחורים, אלא על מטיף נרגן, שמנכס לעצמו, בשותפות עם דונלד טראמפ, את ההתמרמרות הציבורית על חלוקה בלתי הוגנת של עוגת ההכנסות הלאומית, ומוכר לבוחרים הרבה סיסמאות קליטות עם מעט מאוד פתרונות מעשיים. זה מעליב, כי קלינטון עושה שיעורי בית. הוא לא. היא מוכנה. יש לה ניירות עבודה. היא שוחה בחומר. הוא לא. אבל צעירי אמריקה אתו, לא איתה. הכותרות מחמיאות לו; לה הרבה פחות.

אבל האם קלינטון אכן מגיעה לסוף הדרך, כפי שאפשר להתרשם מהדיווחים הקדחתניים במדיה? האם ההתנצחויות הדרמטיות בינה לבין סנדרס בעימות הדמוקרטי האחרון בברוקלין, בשבוע שעבר, מעידות על כך שהיא נאבקת שיניים ובציפורניים כדי להישאר במירוץ? ובכן, לא. התקשורת האמריקאית, כדרכה בקודש, מנסה להעלות את רמת האדרנלין הלאומית לפני הסבב החשוב של הבחירות המקדימות שייערך מחרתיים במדינת ניו-יורק. למעשה, כבר ברור שקלינטון תגבר בנקל על סנדרס בניו-יורק, וקרוב לוודאי גם בפנסילווניה הסמוכה, ב-26 באפריל. אלה שתי מדינות שיניבו צירים רבים לוועידת המפלגה, ביולי (295 ו-210, בהתאמה), וקלינטון צפויה לקטוף את רובם ולהגדיל עוד יותר את הפער במספר הצירים בינה לבין סנדרס.

ומנין הביטחון בנצחונה של קלינטון? מהסקרים. אמת, סקרים יכולים לשקר, וכבר היו דברים מעולם, אבל לא הפעם, כי מדובר במסה של סקרים שכולם, בלי יוצא מהכלל, מצביעים על פער דו-ספרתי בין המתמודדת המובילה לבין המתמודד שמנסה להדביקה. הבלוג "538" של אשף הסטטיסטיקה נייט סילוור, שניבא בדייקנות את נצחונו של ברק אובמה ב-2012 בכל 50 המדינות, בשעה שבפוקס ניוז או-טו-טו עמדו למשוח את מיט רומני לנשיא, קבע בסוף השבוע שסיכוייה של קלינטון לזכות בפריימריס בניו-יורק הם 99%. הוא ניתח 17 סקרים, רובם מאפריל, וכולם מראים שקלינטון זוכה ביותר מ-50% מקולות הבוחרים בניו-יורק. למשל: סקר של וול סטריט ג'רנל - NBC מ-14 באפריל (שלא הספיק להיכלל בחישובי סילוור): 57% לקלינטון, 40% לסנדרס; סקר של מאריסט קולג', מ-13 באפריל: אותן תוצאות; סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק, מ-11 באפריל: 53% - 40%; סקר של סיינה קולג', מאותו תאריך: 52% - 42% , וכך הלאה.

בפנסילווניה, מצבו של סנדרס לא טוב יותר: סקר אוניברסיטת קוויניפיאק מ-4 באפריל מראה שקלינטון תקבל שם 54% לעומת 40% לסנדרס. ובמקדימות במרילנד, מצבו של סנדרס צפוי להיות גרוע יותר: על פי סקר של תחנת השידור WRC בוושינגטון, 58% מהקולות יינתנו לה, 36% לו.

ובכל זאת, סנדרס הוא ריחיים על צווארה של קלינטון. הצלחתו בגיוס תרומות מרבבות תורמים "קטנים" - כמה עשרות דולר מכל תורם - מילאה את קופות הקמפיין שלו. הוא יכול להמשיך לרוץ עד לתחילת הוועידה הדמוקרטית, וכך הוא הכריז שיעשה. מבחינת קלינטון המשמעות היא, שעליה להמשיך להילחם בו, לבזבז עליו זמן ומשאבים, במקום להפנותם לעבר יריביה האמיתיים - המועמדים הפוטנציאליים לנשיאות של המפלגה הרפובליקאית.

וזה מביא אותנו, כמובן, לדונאלד טראמפ, לכאורה המתמודד המוביל במירוץ הרפובליקאי. נצחונו במדינת ניו-יורק מובטח. הסקר העדכני ביותר - של וול סטריט ג'רנל ו-NBC - קובע שלו הבחירות היו נערכות בסוף השבוע, היה טראמפ זוכה ב-54% מהקולות, ג'ון קייסיק, מושל מדינת אוהאיו, ב-25%, וטד קרוז, הסנטור הארכי-שמרני מטקסאס - ב-16%.

אך בניגוד לקלינטון, שמפלגתה ניצבת מאחוריה, ושהמועמדות לנשיאות כמעט מונחת בכיסה - טראמפ תקוע בגרונו של הממסד הרפובליקאי, לא לבלוע ולא להקיא. פלח גדול מהבוחרים הרפובליקאים אכן חושק בו, אך הממסד מתעב אותו וככל שהדבר נשמע אבסורדי, מפלגה אמריקאית (רפובליקאית או דמוקרטית) אינה בנויה על יסודות דמוקרטיים, אלא על מסד של תקנות פתלתלות שנקבעות ע"י הבוסים של המפלגה. התוצאה היא, שטראמפ הצליח לצבור עד עתה את מספר הצירים הגדול ביותר (775, בהשוואה ל-559 לקרוז ו-144 לקייסיק), אך מועמדות מפלגתו רחוקה מלהיות מונחת בכיסו מפני שהתקנות לחלוקת הצירים בכל מדינה מחוללות לפעמים מצבים, שבהם המתמודד שזכה במספר הצירים הגדול ביותר אינו בהכרוח המנצח. יש דילים מאחורי הקלעים. נאמנותם של צירים אינה חרוטה בסלע. טד קרוז, פוליטיקאי הרבה יותר מוכשר ובקי מטראמפ, ידע לשחק בתקנות במדינות שבהן טראמפ ניצח לכאורה. התוצאה היא, שהוא, קרוז, יצא איכשהו עם מספר צירים גדול יותר בקולוראדו, דקוטה הצפונית ואייווה. מסתוריות הן דרכי הפוליטיקה האמריקאית.

ופיו הגדול של טראמפ אינו נשאר סגור. הוא רוטן, משמיץ את מפלגתו ומאיים במהומות בוועידה הארצית שלה, ביולי, בקליוולנד. "המערכת הרפובליקאית מושחתת לחלוטין", הוא הכריז בנאום בחירות בניו-יורק בשבוע שעבר. "מנהיגי המפלגה מתמרנים כדי לסלק את תומכיי מתהליך בחירת המועמד לנשיאות. הם רוצים להרחיק אנשים. זה תרגיל מלוכלך".

כמובן, טראמפ יכול להאשים רק את עצמו ואת מטה הקמפיין שלו. האסטרטגיה שלו התבססה על שיווק סיטונאי, לא קימעונאי. הוא מופיע במטוסו, כמו אל שירד מהשמיים, בנמל-תעופה, נואם לפני אלפים באיזה האנגר, וחוזר לפנטהאוז שלו בשדירה החמישית במנהטן. קרוז, לעומת זאת, בנה מנגנוני מתנדבים בכל מדינה, שהכירו את השוק המקומי, את התקנות המקומיות ואת הנפשות הפועלות. המענה היחיד של טראמפ בשלב זה - איומים באלימות בוועידה . "אנחנו נפרסם מי הצירים שלא יהיו נאמנים לנו, נפרסם באיזה מלונות הם גרים ואת מספרי החדרים שלהם", הזהיר אחד מיועציו.

אנליסטים רבים מעריכים שטראמפ לא יצליח לצבור את מספר הצירים המינימלי שדרוש כדי לזכות במועמדות - 1237. אם טראמפ לא יצליח לעבור את משוכת ההצבעה הראשונה בוועידה - הכל פתוח. הנאמנויות מותרות. סחר בסוסים יהיה צו השעה. לא ברור שהוועידה הרפובליקאית תעבור בשלום, ועוד פחות ברור מי יצא מנצח.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988