"חיסול החקלאות זה לא מה שיוריד את יוקר המחיה"

המומחית לקיימות ארנה אנג'ל טוענת כי בבסיס הרפורמה הצפויה עומדת תפיסה שגויה, שלפיה רווח של אחד לעולם יבוא על חשבונו של מפסיד אחר

ארנה אנג'ל  / צילום: יחצ
ארנה אנג'ל / צילום: יחצ

הרפורמה הצפויה של משרד האוצר להסרת המכסים בענף המזון, ופתיחת השוק ליבוא פטור ממכס וללא הגבלה הציתה בחודש האחרון את הדיון הציבורי על עתידו של ענף הלול המקומי והחקלאות בישראל בכלל. מצדו האחד של המתרס עומדת הממשלה שטוענת כי מהלך זה עתיד להוזיל את יוקר המחיה בישראל וישרת את רווחת הציבור כולו ומן הצד השני עומדים החקלאים והלולנים, הטוענים כי מהלך זה צפוי להזיק ולפגוע, הן בחקלאים והן בצרכנים.

האדריכלית ארנה אנג'ל, מומחית לקיימות כגישת ניהול, וחברת קואופרטיב "שלנו", המפעיל חנות קואופרטיבית, אומרת כי "המדיניות הכלכלית של ישראל, הנשענת על תפיסת עולם ניאו-ליברלית, שלפיה רווח של אחד לעולם יבוא על חשבונו של מפסיד אחר, עומדת בבסיס הרפורמה הצפויה. אם המדינה תצא מאזור הנוחות שלה, ותלמד להכיר את השטח ואת הנפשות הפועלות, העמלות יומיום לספק תוצר חקלאי בתנאים לא קלים, בלשון המעטה, יתכן שתשנה את עמדתה ותבין כי בעיית יוקר המחיה אינה נעוצה בחקלאים, ולכן לא הם אלה שאמורים לשאת בנטל הפתרון".

"אך למרבה הצער, המדינה מעדיפה להסתמך על יועצים כלכליים, המסתכלים רק על שורת הרווח המיידית, ונציגיה נמנעים להסתכל, למשל, בעיניה של החקלאית איילת וקנין ממושב עידן, שיכולה לספר להם כיצד הרפורמה המוצעת עומדת לייבש את שדות האבטיחים, הפלפלים והחצילים, שהיא מגדלת שם כבר 14 שנים, ובכך להרוס את פרנסתה ואת מפעל חייה, שאותו בנתה בעשר אצבעות, מתוך אמונה, שכך היא מגשימה את החזון הציוני - ככה, בלי שום ציניות".

"הנראטיב הזה, שכדי להרוויח מישהו אחר צריך להפסיד - הוא פשוט לא נכון. אנחנו הוכחנו במהלך השנתיים וחצי האחרונות, בעזרת המודל הקואופרטיבי בחנות "שלנו", מודל שעובד ומצליח ברחבי העולם ואפילו בארה"ב שהמציאה את הקפיטליזם, שכולם יכולים להרוויח - העובדים בחנות "שלנו" מקבלים שכר הוגן בהעסקה ישירה, היצרנים, החקלאים והמשווקים הבינוניים והקטנים, המניעים את הכלכלות בכל העולם, חלקם בעלי יחידת חברות בחנות, והלקוח מקבל סל קניות הוגן במחיר נוח ונמוך".

"את כל זה עשינו ללא הלוואות או מימון בנקאי או מלווים אחרים, והחנות פועלת וצומחת ומראה גידול במכירות בכל רבעון מאז פתיחתה - הכל מכספי אנשים השותפים לחזון שקנו יחידת חברות. שהרי מה יותר הגיוני מאשר לקנות את האוכל של משפחתך, שהוא ההוצאה כמעט הגדולה ביותר במשק הבית, בעסק שלך?"

לב לבו של הסיפור - חשש מסנקציות

אם הטענה היא כי הורדת המכסות לא תביא בסופו של דבר להורדת יוקר המחיה, מדוע המדינה מתעקשת על הרפורמה?

"את התשובה האמיתית לשאלה הזאת דווקא סיפקה הממשלה בתחילת השבוע, כאשר הודתה כי ישראל בסכנה לסנקציות של ארגון הסחר העולמי, מכיוון שהתחייבה להסיר את מכסי המגן על יבוא חקלאי. ההתחייבות הזאת שנתנה ישראל לפני כשני עשורים לארגון הסחר העולמי היא לב לבו של הסיפור. לא יוקר מחיה ולא טובת הצרכנים. ישראל התחייבה שהיא תפסיק את התמיכות בחקלאות המקומית ותסיר את המכסות ועכשיו היא חייבת למלא אחר ההתחייבות הזאת - כל זאת במחיר של דורסנות והרס של ענף שלם שהיה לב לבה של העשייה הציונית בישראל".

האם את חושבת שהסרת המכסות תביא בסופו של דבר לחיסול החקלאות בישראל?

"חקלאות וקרקע היוו מאז ומעולם אבני יסוד בעשייה הציונית. נכון, עם השנים התפתחו תחומים נוספים שהפכו לקטרי הצמיחה של המשק הישראלי, אבל עדיין לחקלאות יש חלק מרכזי בבניית הארץ. הצעדים המתוכננים יובילו לפגיעה אנושה דווקא באנשים שמגשימים את הערכים הללו: החקלאים במושבים, בקיבוצים ובמושבות, המשמשים גדר חיה לגבולות מדינת ישראל, ומהווים את קו ההגנה הראשון שלה. כבר היום יותר ויותר רפתות, לולים ומטעים נסגרים, וישנם רק כ-15 אלף חקלאים המספקים את ביטחון המזון לכלל תושבי המדינה ואזרחיה. הרפורמה הנוכחית עלולה להגדיל את הנזק, ולגרום לדור ההמשך לברוח מהעיסוק בחקלאות, מה שאומר שבתוך מספר שנים לא יהיו עוד חקלאים ולא תהיה חקלאות בארץ. לכן, המדינה חייבת להתעשת ולשנות את קו הפעולה ההרסני שהיא עומדת לנקוט".

פערי מחיר אדירים

מחקר שפרסם מרכז מהחקר והמידע של הכנסת בשנת 2012, קובע כי אחת הסיבות העיקריות למחירים הגבוהים של פירות וירקות היא הפערים האדירים בין המחיר שבו רוכשות רשתות השיווק תוצרת מהחקלאים, לעומת המחיר שבו הן משווקות אותה לצרכן. חקלאים רבים טוענים כי מחיר המכירה שלהם לרשתות כלל איננו מכסה את עלויותיהם, בזמן שהרשתות גוזרות קופון ומוכרות את הסחורה לצרכן במחירים גבוהים. כך למשל, נמצא במחקר, כי אשכולית נמכרת לצרכן בפער של 151% לעומת המחיר שגובה החקלאי, ואבוקדו נמכר בפער של 125% - ואלה רק שתי דוגמאות מני רבות.

"צריך להבין" אומרת אנג'ל, "חקלאות זה לא היי-טק. מוצרי צריכה בעלי חיי מדף ארוכים יחסית, אינם דומים לירקות ופירות. כשמדובר בפירות וירקות, אם הצרכן איננו קונה את התוצרת היקרה, או אם הוא קונה פחות, היבול הולך להשמדה, והחקלאים, שממילא מתקשים להתפרנס, נפגעים פעמיים. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על הפגיעה בבריאות הציבור, שצורך פחות פירות וירקות, בגלל מחירם היקר, ויותר מזון מעובד ומזיק. פגיעה, שבטווח הארוך, בעלת השפעות כלכליות עצומות על המשק הישראלי".

איך ממשלת ישראל יכולה לפתור את התסבוכת הזאת?

"אין ספק, תחרות היא דבר בריא למשק, ויבוא הוא אחד הדרכים לעודד אותה. אבל אפשר גם לנסות וללמוד מהמדינות מהן מייבאים תוצרת זולה יותר, כיצד הן עושות זאת, מבלי לחסל את השוק המקומי. למה לייבא תוצרת ממדינות המסבסדות את החקלאים ואת הטיפול בתוצרת, ומפקחות על פערי התיווך אותם גובות רשתות המזון הגדולות, ולא לנקוט את אותם צעדים כאן, באופן שיאפשר גם את הוזלת יוקר המחיה וגם קיום בכבוד של ענף החקלאות בישראל?

"הפתרון הוא פשוט ולא מאוד מורכב אם מורידים ממנו את האינטרסים והבעלות הצולבת של חלק מהרשתות הגדולות על השוק הסיטונאי כפי שכרגע עושה כחלון עם ועדת שטרום וכפי שנעשה כבר בעבר בהפרדה בין חברות התשתית לבין האינטרנט. זו הדרך להוריד מאות אחוזים בפערי התיווך שגוזרים מתווכים וסיטונאים שמרוויחים על גבם של החקלאים והלקוחות. נראה כי הפעם הממשלה מחפשת את המטבע תחת הפנס הלא נכון וכדאי שתעצור את הרכבת שעזבה את התחנה רגע לפני שיהיה מאוחר מדי".

צרו איתנו קשר *5988