ייקור הרחק מעיני הציבור

האם יציאת חברות המזון הגדולות מהבורסה תביא לגל חדש של עליות מחירים?

במבה אסם / צלם: איל יצהר
במבה אסם / צלם: איל יצהר

כמעט בחשאי, בלי ששמנו לב לכך, נמחקו בערב חג הפסח מניות חברת אסם מהמסחר בבורסת תל-אביב. בכך הצליחה חברת נסטלה השווייצרית להשלים את השתלטותה על אחת מחברות המזון הגדולות בישראל, ולגרום לכך שמעתה ואילך הדוחות הכספיים של החברה יהיו חסויים מעיני הציבור בישראל.

לכאורה, מדובר בצעד כלכלי לגיטימי של חברה שלא רוצה לשתף את הציבור בבעלות עליה ומבקשת להתנתק מהבורסה. אולם אם מביאים בחשבון שאסם היא חברת המזון השלישית בגודלה בישראל (אחרי תנובה ושטראוס-עלית), עולה מיד החשש שמחיקת החברה מהבורסה נועדה לאפשר לה לנצל את כוחה המונופוליסטי כדי להעלות את מחירי המוצרים שלה הרחק מעיני הציבור. בדיוק כפי שתנובה עשתה לפני מספר שנים עם מחירי הקוטג'.

חברת אסם שולטת על כ-10% משוק המזון הישראלי, ומוצריה נמצאים כמעט בכל בית. החל מחטיפי במבה וביסלי המיתולוגיים, דרך מגוון גדול של פסטות ואטריות, מרקים מוכנים, קטשופ, שקדי-מרק, קרקרים, רטבים, סלטים מוכנים של סלטי צבר, תחליפי בשר של טבעול, גלידות נסטלה, תה קר נסטי, מזון תינוקות מטרנה ואפילו מזון לחיות מחמד במותגי דוגלי וקטלי.

כל זמן שאסם נסחרה בבורסה, היא הקפידה לשמור על תדמית של חברה הוגנת, תוך הצגה של רווחיות גבוהה אך לא מנקרת עיניים. זאת, בידיעה שהדוחות הכספיים שלה מתפרסמים אחת ל-3 חודשים בבורסה, וחשופים לעיני כל הציבור. הדוחות כללו מידע על היקף המכירות של החברה, עלויות הייצור והשיווק, שיעורי הרווח שהושגו בכל רבעון ושיעורי התשואה להון שהחברה הניבה למשקיעים שלה.

מניתוח הדוחות הכספיים של אסם ב-3 השנים האחרונות עולה כי הרווחיות שהחברה השיגה על ההון המושקע בה (תשואה להון העצמי) נעה בין 16%-18% לשנה. זוהי תשואה גבוהה יחסית, שרק חברות מעטות מצליחות להגיע אליה. לדוגמה: חברת המזון הגדולה בישראל, תנובה, השיגה תשואה להון של 13%-15% לשנה; חברת שטראוס השיגה תשואה להון של 12%-14% לשנה, הבנקים הגדולים השיגו 8%-11% בשנה; ואילו קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה הסתפקה בתשואה של 4%-10% בשנה.

אחרי מחיקת מניות אסם מהבורסה בתל-אביב, והפסקת הדיווחים על התוצאות העסקיות שלה, אין כיום מה שימנע מהחברה להעלות את מחירי המוצרים החזקים שלה (ביסלי, במבה, פסטות, מטרנה, טבעול וכדומה) בשיעורים חדים. זאת, בלי שניתן יהיה לעקוב אחרי הרווחים של החברה ולזהות מתי חורגים מהמקובל בענף המזון.

הדרכים להעלאת מחירים בלי לעורר רעש תקשורתי ובלי למשוך תשומת-לב של הרגולטורים הן רבות ושונות. אפשר לנקוט מדיניות של העלאת מחירים זוחלת של מספר אחוזים בודדים בכל כמה חודשים, כמו שתנובה עשתה עם מחירי הקוטג' והגבינות. אפשר לשנות את האריזות ולהקטין את הכמויות בכל אריזה, בלי לשנות את המחיר. אפשר לרכוש חומרי-גלם ומוצרים מוגמרים מחברות אחרות של קבוצת נסטלה בחו"ל, ולשלם עבורם מחירים מופרזים. בכך ניתן יהיה גם להצדיק את העלאות המחירים בארץ, וגם להעביר את הרווחים מהארץ לחו"ל - ולא לשלם כאן מסים.

אסם אינה לבדה בעניין הפסקת הדיווחים. לפני כשנה חברת תנובה חדלה גם היא לדווח לציבור בארץ על התוצאות הכספיות שלה. זאת, לאחר שהיא נרכשה על-ידי חברת ברייטפוד הסינית (עד 2015 דוחות תנובה פורסמו בבורסה יחד עם הדוחות של מבטח-שמיר). כתוצאה מכך, כמעט כל שוק המזון הישראלי פועל הרחק מעיני הציבור, ואיש אינו יודע כמה כל חברה מרוויחה.

אם מוסיפים לכך את העובדה ש-5 חברות גדולות (תנובה, אסם, שטראוס, החברה-המרכזית, יוניליוור) שולטות על כ-50% משוק המזון הישראלי, והתחרות מועטה, אין פלא שיוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. זה לא רק המילקי והקוטג' הזולים יותר בברלין; זה לא רק מחירי הדירות שנוגעים בשמיים. בקרוב אנחנו עלולים לראות גל חדש של עליות מחירים כמעט בכל מוצרי המזון.

■ הכותבת, חוקרת ומרצה לחשבונאות ולמימון, בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988