גם להרוס נתניהו לא מצליח

לנתניהו אין באמת תוכנית-על סדורה להשתלטות על התקשורת

נתניהו, רשות השידור  / איור : מאיה יוגב
נתניהו, רשות השידור / איור : מאיה יוגב

ההודעה הראשונה אמש (ב'), בסביבות השעה 21:30, יצאה דווקא מכיוונה של ההסתדרות. "על דעת יו"ר ההסתדרות ומנכ"ל משרד התקשורת", נכתב בלקוניות בהודעת הדובר, "תידחה סגירת רשות השידור לתחילת 2018".

בדיעבד, ניתן היה למצוא רמז למהלך בדברים שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת שעה קלה קודם לכן. "אני מקבל הרבה מאוד תלונות מעובדים", הוא אמר בתשובה לשאלה, "אנחנו רוצים לראות יכולת מלאה של שידור טלוויזיה לצד שידורי רדיו, אבל כרגע זה לא מתכנס. לא נראה לי שהם עומדים בזמנים, ולכן נצטרך לדון מה עושים עם זה".

רק בשעה מאוחרת הרבה יותר נזכרו גם במשרד התקשורת, בראשות המנכ"ל שלמה פילבר, להוציא הודעה שלפיה "בהמשך לדבריו של ראש הממשלה בכנסת, הוא הנחה את מנכ"ל משרד התקשורת לפעול לדחות את תחילת פעילותו של תאגיד השידור למועד שבו, לדברי מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ, יהיה התאגיד ערוך לשידורים מלאים".

ההתנהלות התקשורתית הזאת חשובה משום שיש בה כדי להעיד רבות על תום-הלב שבמהלך שמוביל כעת נתניהו. מי שבאמת חרד לגורל השידור הציבורי ככל הנראה לא היה מתנהל כך עוד בשלבים מוקדמים הרבה יותר של הניסיונות ליצור רפורמה בשידור הציבורי, אבל בוודאי שהוא לא היה פועל כפי שפעלו אנשי משרד התקשורת אתמול. כמעט באישון לילה, בלי לידע כלל את אנשי תאגיד השידור, שלפחות עד אתמול פעלו במרץ כדי להעלות עם מוצר כלשהו בלוח הזמנים הבלתי אפשרי שנכפה עליהם.

גם הניסיונות להיתלות בהתבטאויות קודמות של קובלנץ כאילו הוא בעצמו ביקש שהתאגיד יתחיל לפעול רק ב-2018, לא בדיוק מכבדות את מי שמשמיע אותן. קובלנץ אכן רצה למתוח את תקופת ההיערכות על פני זמן ארוך הרבה יותר, אבל הממשלה היא שכפתה עליו להתנהל בלוח זמנים הזה, תוך טענה כי רשות השידור לא תמומן יותר אחרי ה-30 בספטמבר.

את הניסיונות לבוא עכשיו, אחרי שהתאגיד החל לגייס עובדים במרץ ונערך לתחילת פעילות בתקופה הקרובה, ולהגיד שהמהלך הוא למעשה תגובה למצוקתו של קובלנץ - כמעט מעליב אפילו לכנות ספין.

ובכל זאת, יש גם נקודת אור, והיא האדם שמוביל את המהלך הזה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאורך שנות פעילותו כפוליטיקאי, וביתר שאת מאז החליט לשמור לעצמו גם את תיק התקשורת בממשלה הנוכחית, מיוחסת לנתניהו אובססיה לתקשורת, והוא אכן נראה לעתים כמי שפועל להחליש את התקשורת החופשית ולחזק את אחיזתו בה.

אבל כשבוחנים את העובדות, עולה כי "הישגיו" של נתניהו בתחום דלים. כשר תקשורת היה בידיו לעצור את המעבר של ערוץ 10 לרישיון או לפחות להקשות עליו, אבל השורה התחתונה היא שדווקא תחת נתניהו ערוץ 10 - עם רביב דרוקר ושאר העיתונאים ה"עוינים" - הוא גוף התקשורת היציב בשוק. נתניהו אולי קיבל כפרס ניחומים את רמי סדן כיו"ר דירקטוריון החדשות של הערוץ. גם כן פרס.

גם ועדת פילבר, שמונתה על-ידי נתניהו כדי לפתוח את שוק התקשורת, לא באמת הביאה עמה בשורות משמעותיות, למרות הזעקות העולות לשמיים של ערוצים 2 ו-10. אם מישהו חשב שנתניהו הולך ליצור מהפכות בשוק, ולאפשר לגורמים כמו שלדון אדלסון, שאול אלוביץ' או פטריק דרהי להחזיק בבעלות על ערוצי חדשות - הוועדה כלל לא עסקה בכך.

בשורה בתחתונה, שוב ושוב מתברר כי למרות החששות - שאפשר בהחלט להבין אותם - לנתניהו אין באמת באמתחתו תוכנית-על סדורה להשתלטות על התקשורת, ריסונה או החרבתה. הוא מצליח לעכב, להקשות, ובעיקר ליצור אווירה של חוסר ודאות, אבל לפחות עד כה - לא מעבר לכך. אפשר להעריך, ובעיקר לקוות, שכך יהיה גם במקרה הזה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988