מבחן דרכים: כשיונדאי איוניק החדשה בשטח - פריוס במתח

יונדאי איוניק היא משפחתית היברידית מוצלחת: חסכונית מאוד בדלק, נאה ונעימה ■ עם תג מחיר נכון היא תהיה מתחרה רצינית למלכת ההיברידיות של טויוטה

יונדאי / צילום: יחצ
יונדאי / צילום: יחצ

כן, כך לפחות זה נראה: ההיברידית החדשה של יונדאי הציבה את ההיברידית המצליחה של טויוטה, במרכז כוונותיה. האיוניק (IONIQ) מול הפריוס. אבל בעצם, עיקר הישגה של האיוניק טמון בעובדה שאין כל צורך להתרכז דווקא בהיברידיותה. מותר בהחלט להביט בה כדרך שבוחנים כל מכונית משפחתית שמצטרפת להיצע הצפוף בפלח השוק הזה. כי היא משפחתית, שהיא גם היברידית, לא היברידית שהיא גם משפחתית. מתאימה גם למשפחות שהצלת כדור הארץ איננה בראש מעייניהן.

אפשר כמובן להפליג בניתוחים של מערכת ההינע המשלבת מנוע בנזין ומנוע חשמלי, ובתרשימי זרימה של חשמל נטען וחשמל נפרק, ובתיאור בלימה היוצרת חשמל והאצה הנעזרת בחשמל, ולדון בטווח נסיעה חשמלי לעומת טווח נסיעה משולב לעומת טווח נסיעה בנזיני...

אבל אין בכך צורך. השורה התחתונה - כדרך ההיברידיות - חדה ופשוטה: האיוניק מאוד חסכונית, וגם מזהמת ממש מעט. היצרן גורס כי האיוניק יודעת לצרוך כ-30 קילומטר לליטר. לא נריב איתו. אני חוויתי - אם להאמין למנהל החשבונות האלקטרוני במחשב הרכב, ואפשר להאמין לו - כ-20 קילומטר לליטר. נתון מכובד ומעלה, למכונית המייצרת מעל 140 כוחות סוס, 14.8 קג"מ של מומנט, ויודעת לגרד את ה-200 קמ"ש.

היצרן גם טוען ל-79 גרם של CO2 לכל קילומטר. זה נתון עוד יותר מכובד. ניסיתי להצמיד את חוטמי לאקזוז כדי לאמת את הנתון הזה, אך העליתי רק חרס וסחרחורת בחוטמי.

כלומר, יש לנו משפחתית חסכונית ודי נקייה. והיא גם היברידית. צורתה נאה. מן הצד - כולה יונדאי. שפת העיצוב היונדאית ניכרת בכל תו ובכל קו. מלפנים - רובה יונדאי. נוספו כמה אבחות קלות של עתידנות וחדשנות, בפנסים, בחרטום, בווינקרים (אפילו האקדמיה ללשון העברית טרם מצאה תחליף עברי נאות למילה הזאת).

מאחור - היברידית! עם סימן קריאה ועם קריצה עבה לטויוטה-פריוס. גם בקו הגג וגם - ובעיקר - במחזו*ר אותו "ספוילר" החוצה את השמשה האחורית של הפריוס, ששיגר את אחד מצאצאיו לקוריאה. עיקר תפקידו של הסרח-עודף הזה הוא לעצבן את הנהג, להיתקע לו כמו קוץ בשדה הראייה במראה, ולשדר לסביבה - "שופוני שאני היברידית". מילא. שיהיה. העיצוב בכללותו בסדר ומעלה.

כלומר, משפחתית. חסכונית. לא מזהמת. מעוצבת נאה (אבל יש לה ספוילר מעצבן) והיא גם היברידית.

גם בעיצוב הפנים הכל בסדר. נוח, מרווח, עושה רושם איתן. מלפנים - מרחב חיים נדיב. במושבים האחוריים גם נוח, אבל החוצים את קו ה-180-סנטימטר-פלוס, יחושו קרבה יתרה אל גג המכונית. לא עד כדי מטרד אמיתי, אבל מגבעת גבוהה לא מומלצת. ליושבים מקדימה יש גם כמה הידורים חביבים, כמו משטח הטענה לסמארטפונים הטרחניים שלהם ומגוון חיבורים ושקעים מכל סוג וזן, למען לא יחמיצו חלילה גרעפץ אחד בטוויטר, קללה אחת בפייסבוק, או קשקוש מטושטש אחד באינסטכלום. ויש גם מסך מולטימדיה גדול, נאה ושימושי.

מול פניו של הנהג יש לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין, אף שהוא נראה לגמרי-לגמרי אנלוגי. במצב "ספורט" (אליו מגיעים ע"י הסטת ידית ההילוכים), משנה לוח המחוונים את קלסתרו הנינוח ונעשה למד-סל"ד חגיגי בממדיו, ודרמטי בצבעו האדמדם. הנהג יכול אז לשכנע את עצמו שהוא נוהג בפורמולה 1, אך מומלץ לו לא לבחון את נתוני ההאצה והמהירות. אלה לא זריזים בהרבה מנתוני האיוניק במצב "לא-ספורט"...

והנה הפתעה נעימה: לעזרתו של הנהג ניצבת נבחרת מרשימה מאוד של מערכות אלקטרוניות השומרת עליו (כמעט) מכל פגע: שמירת נתיב, בלמים עצמאיים הבולמים בכוחות עצמם כאשר הנהג לא עושה זאת (לא בכל המצבים כמובן, לא מומלץ לחטוף חרופ בעת הנהיגה), בקרת שיוט אקטיבית, חיישני רדאר המכסים את השטחים המתים בשדה הראייה, ועוד ועוד. מה מכל הטוב הזה יגיע לישראל?

ובינתיים - סיכום ביניים: משפחתית. חסכונית. מזהמת רק קצת. מעוצבת נאה. נוחה (לא כולל שחקני כדורסל מאחור). בטוחה. והיא גם היברידית.

נסעתי בה מעט. כ-200 קילומטר. הגיר - לשם שינוי מבורך - אינו "גיר רציף", אלא תיבה כפולת מצמד בת שישה הילוכים. היא עדיפה על תיבה רציפה, ועושה את מלאכתה כראוי. רק בנסיעה מאומצת, כאשר המצערת מופעלת ברגל כבדה וצמד המנועים משרגים את שריריהם, מגלה התיבה חספוס-מה. לא בעיה. רק טרדה קטנה, אבל קיימת.

שיכוך המהמורות סביר-פלוס, אבל כבישים גרועים ממש מחלצים מן המכונית טלטולים קצת מודגשים מדי. לנהוג בה נעים, קל ונוח. נסיונות לנעוץ דורבנות במותניה ולחלץ ממנה חוצפה ושובבות - מיותרים. היא לא תבין. אבל בל יטעה איש: האיוניק בהחלט מהירה. והיא בטוחה בהתנהגותה גם במהירויות תלת-ספרתיות מתקדמות. רק שהיא לא שוכחת לרגע שהיא משפחתית. לא מכונית ראלי. ובאותו "מצב ספורט" הנזכר לעיל, לא ממש קורה הרבה. רק ההגה נעשה קשה יותר, וחסר תחושה יותר. לא הבנתי למה ואיך.

והנה הסיכום המסכם: משפחתית. חסכונית. מזהמת מעט. מעוצבת נאה. נוחה מקדימה. נוחה מאחור - עד מטר תשעים פלוס-מינוס. בטוחה. נעימה. לא ספורטיבית. אבל היברידית.

גורלה, כרגיל, ייחרץ בתו המחיר, ובתמורה למחיר הזה. דהיינו, כמה מן ההידורים והפינוקים שנכללו במכוניות ההשקה יגיעו גם לישראל ומה יהיה מחירה של כל החבילה. מבחינת נתוניה, יכולותיה, איכות בנייתה ואיכות החיים שהיא תעניק ליושביה - האיוניק היא שחקנית נכבדה ומוכשרת במגרש המכוניות המשפחתיות המוצעות לקהל הישראלי.

ולמרות כל הניסיונות שלי להתעלם מן המובן מאליו, האיוניק של יונדאי היא מתחרה רצינית ביותר למלכת ההיברידיות העולמית - הפריוס של טויוטה. אם המחיר יהיה נכון, והחבילה המוצעת תהיה מועשרת דיה, תצמח לפריוס (וגם לטויוטה-אוריס) סיבה לא קטנה לדאגה.

יונדאי איוניק
 יונדאי איוניק

חלק מהמתחרות

טויוטה פריוס

הדור החדש של הפריוס, חלוצת המשפחתיות ההיברידיות, מציג עיצוב חללי ומתקדם והנעה שמשלבת בין מנוע 1.8 ליטר בנזין למנוע חשמלי וסוללה מקובלת. ההספק הכולל מסתפק ב-122 כ"ס והתיבה האוטומטית רציפה אולם הביצועים דומים לאיוניק וצריכת הדלק המוצהרת מעט טובה יותר

טויוטה / צילום: יחצ
 טויוטה / צילום: יחצ

קיה נירו

המתחרה מבית של האיוניק מצוידת באותה מערכת הנעה היברידית אולם במרכב אופנתי ואלגנטי של רכב פנאי/שטח. המשקל והממדים העודפים מתורגמים לביצועים מעט יותר איטיים ולצריכת דלק מוגברת, אם כי עדיין מדובר ביותר מ-26 קילומטרים לליטר. המחיר, לפחות באירופה, גבוה בכמה אחוזים מהאיוניק

קאיה / צילום: יחצ
 קאיה / צילום: יחצ

פולקסווגן ג'טה הייבריד

בחסות היבוא המקביל עשויה להגיע אלינו הגרסה ההיברידית של פולקסווגן ג'טה, שנמכרת זה זמן בארה"ב. היא משלבת מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.4 ליטר עם מנוע חשמלי וסוללה להספק משולב של 150 כ"ס ומציגה ביצועים זריזים לצד צריכה של כ-25 קילומטרים לליטר. מערכת הנעה דומה תופיע בשנה הבאה גם בדגמים אירופאים

פולקסווגן / צילום: יחצ
 פולקסווגן / צילום: יחצ

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988