בנק ישראל והעוני המחפיר

מדינה עם שיעור עוני גדול לא תגיע להיות חברה מתוקנת עם שלטון יציב ופריון כלכלי

נדין בודו טרכטנברג / צילום: תמר מצפי
נדין בודו טרכטנברג / צילום: תמר מצפי

"אי-אפשר להשלים עם כך שבמדינה עשירה כמו ישראל יהיה עוני כל-כך גדול" אמרה המשנה לנגידת בנק ישראל ד"ר נדין טרכטנברג במפגש עם עיתונאים ("גלובס", 18.9.16).

טרכטנברג הוסיפה כי "היקף העוני בישראל בלתי מקובל לאור העושר היחסי של ישראל בהשוואה למדינות אחרות והעובדה שאנחנו נמצאים בסביבה מאקרו-כלכלית יחסית נוחה שמאפשרת לנו לקחת סיכונים יחסית גדולים".

על פי הנתונים שהציגה המשנה לנגידה, שיעורי העוני בקרב החרדים והערבים עומדים על 52.4% ו-52.6% בהתאמה, לעומת 12.1% בשאר האוכלוסייה. לשיעורי העוני בקרב החרדים והערבים יש השפעה רבה על העוני בכלל האוכלוסייה - שעומד על 20.8%, לפי נתונים רשמיים - בשל חלקם הגדול בה, שעומד על 30% (20% ערבים ו-10% חרדים) וגידולם הטבעי המהיר יותר משאר האוכלוסייה.

טרכטנברג הצביעה על כך "שבקרב מדינות OECD אנחנו יוצאי דופן, ושתי המדינות שקרובות לנו מבחינת היקפי העוני - מקסיקו וטורקיה - הן מדינות הרבה פחות עשירות מישראל".

היא לא הציגה פתרונות אפשריים לעוני המחפיר בקרב חרדים ובקרב ערביי ישראל, שנמשך מאז הקמת המדינה. כי המשנה לנגידה עוסקת בנתונים, במספרים, לא בפתרונות, שאותם אמורה אמורה להציג הממשלה המכהנת. אבל צפוי שאם הפתרונות הללו יכללו חריגה תקציבית למימון פעולות לטובת העניים (הקמת אזורי תעסוקה, פטור ממס למעסיקים, הכשרות מקצועיות, דיור ועוד) - שהם בלי ספק משימה לאומית - בנק ישראל יזדרז להתריע על אי יציבות תקציבית וחריגה מגובה הגירעון הרצוי. כידוע, בנק ישראל אינו חובב סיכונים.

ב-2013 הקים שר הרווחה דאז, מאיר כהן, את הוועדה למלחמה בעוני שנקראה ועדת אלאלוף. כצפוי הוועדה התמקדה בקביעת רמת קצבה שתביא את מרבית העניים (והקשישים) להכנסה שמעל קו העוני. סיסמאות נוספות שליוו את עבודת הוועדה היו: צמצום העוני הרב-ממדי והעוני הבין-דורי וטיפול בחינוך ובהכשרה מקצועית. בסעיפי משנה עסקה הוועדה בדיור ציבורי, שיקום שכונות והגדלת הסיוע לתקציב הבריאות של העניים.

ואולם חלק גדול מהתקציב למלחמה בעוני שקבעה ועדת אלאלוף, שבה בנק ישראל צידד בצעדים לעידוד התעסוקה כאחת הדרכים לטיפול בעוני, כלל לא בוצע בשל אי יכולת להגדיל את הגירעון הממשלתי - וזאת עקב התנגדותו הנמרצת של הבנק המרכזי לחריגה תקציבית, מחשש לירידה בדירוג האשראי של ישראל.

אף גורם ממשלתי לא הציע עד היום פתרון תקציבי חריג, דו-שנתי (בגלל תקציב דו-שנתי) לשיפור מהותי ויסודי במצב העוני. מדינה מתוקנת אינה יכולה להסתפק בפתרונות טלאי נקודתיים של רכישת עוד מאה דירות לדיור ציבורי. עליה להציג פתרון כולל לצמצום העוני כדי שלא נידמה למקסיקו או טורקיה.

בתקציב דו-שנתי חובה למצוא מקורות כספיים, ולו גם על חשבון תקציב הביטחון, כדי להציג ניסיון אמיתי למאבק בעוני. מדינה עם שיעור עניים גדול לא תגיע לעולם להיות חברה מתוקנת שתאפשר שלטון יציב ופריון כלכלי, אם לא תמצא את המשאבים החריגים לטיפול בעוני - גם כאשר גיוס המשאבים מחייב "לקיחת סיכונים" כדברי טרכטנברג. עד היום בנק ישראל התנגד נמרצות להגדלת הגירעון השנתי מעבר לאחוז נמוך ביותר. השאלה היא אם דבריה אלה של טרכנברג משקפים אפשרות כי הבנק ישנה את עמדתו.

הכותבת היא כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988