עברייני האוניברסיטה העברית

הטבות הפנסיה האדירות הביאו את האוניברסיטה למצב של פשיטת רגל

קמפוס האוניברסיטה העברית / צילום: איל יצהר
קמפוס האוניברסיטה העברית / צילום: איל יצהר

 

פרופסור מיכאל בן ששון / איור : גיל ג'יבלי
 פרופסור מיכאל בן ששון / איור : גיל ג'יבלי

אין גבול לחוצפה - הקלישאה הזאת מתאימה למה שקורה באוניברסיטה העברית, המוסד האקדמי המפואר הזה שיושב בירושלים. השבוע הודיעה האוניברסיטה "בצער רב" על דחיית פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ז, "בשלב זה, בשבועיים". האוניברסיטה, כהרגלה, מאשימה ברמיזה את המדינה: "הדחייה מתחייבת כתוצאה מהתמשכות המו"מ עם נציגי המדינה על היקף התחייבותה להשתתף בנטל הגירעון התקציבי הפנסיוני. במצב זה אין דרך להכין תוכנית תקציבית ריאלית לאוניברסיטה לשנת תשע"ז".

שימו לב לנוסח: "היקף התחייבות המדינה להשתתף בנטל הגירעון התקציבי הפנסיוני". אלו מילים מכובסות לדרישת האוניברסיטה מהמדינה: פשטנו רגל, תזרימו כסף בבקשה.

תזכורת: בנובמבר 2014 פרסמנו כאן תחקיר על האוניברסיטה העברית. בכותרת הראשית של העיתון נכתב "האוניברסיטה העברית פושטת רגל" ("גלובס", 13.11.2014). המספרים המדהימים שחשפנו בזמנו שיקפו את שערוריית הפנסיה התקציבית במוסד הזה, שהביאו אותו אל עברי פי פחת. ההתחייבות האקטוארית לפנסיה תקציבית הגיעה אז (ולבטח התנפחה בינתיים) ל-12.6 מיליארד שקל. כרגיל במקומותינו, האוניברסיטה, כמו ארגונים רבים אחרים, הרשתה לאמץ לעצמה ועל דעתה הסדרי פנסיה נדיבים מדי ומפנקים מדי (ראו משמאל). שיעורי הפנסיה מחושבים באופן הבא: אחרי 10 שנות עבודה בלבד, הזכאים לפנסיה תקציבית צוברים 35% משכרם האחרון לפנסיה, כלומר 3.5% בשנה. כדי שתבינו עד כמה זה אבסורד: יש אנשים בפנסיה צוברת שיקבלו את היחס הזה, בקושי רב, אחרי 30 שנות עבודה ויותר. המדרג של הפנסיה התקציבית יורד אחר כך ל-1% לכל השנה ועולה שוב ל-2% עד התקרה המקובלת של 70% מהשכר האחרון, אבל 70% זה בהחלט לא סוף הסיפור: יש גם "מענק שנים עודפות", צ'ופר לפורשים - בפרישה לגמלאות משולם מענק כזה בשיעור של 100% מהמשכורת הקובעת לפנסיה בכל שנת שירות עודפת על 30 שנה. ויש עוד שורת צ'ופרים המפורטים בטבלה המצורפת, שעובדים מן השורה יכולים רק לחלום עליהם.

התוצאה היא שבכירי האוניברסיטה יכולים להגיע לחבילת פנסיה של 8-10 מיליון שקל כל אחד, בהנחה ששירתו זמן רב במוסד האקדמי והגיעו לרף השכר העליון. וזה לא הכול, כי בדרך כלל כוחם של המרצים המבוקשים עדיין במותניהם, ויחד עם הפנסיה התקציבית השמנה הם ממשיכים להרצות במכללות מבוקשות, שהשכר בהן למרצים הוא נדיב יותר.

במקביל לפרסום התחקיר ב"גלובס" התחיל משרד האוצר לבדוק את התנאים החריגים שתפרה לעצמה האוניברסיטה העברית. מתברר שהצבירה המואצת באחוזי הפנסיה, המענק על שנים עודפות ומענקים נוספים לקצבה ושיעורי תוספת היוקר מנוגדים לסעיפים בחוק יסודות התקציב ולחוק הגמלאות. האוצר דרש למעשה להחזיר, במצטבר, כולל תשלומים עתידיים, משהו כמו מיליארד שקל. בין לבין פורסם גם דוח ביקורת חמור על מצבה של האוניברסיטה וגילה לנו שכספים שנועדו למחקר נותבו למעשה לתשלומי פנסיה תקציבית מנופחים. והנה אנו מגיעים לפיצוץ: האוניברסיטה העברית מסרבת להיענות לדרישות האוצר, משביתה את המוסד לשבועיים ומבקשת ממשלם המסים הישראלי להושיט יד לכיסו כדי "לעזור" לה לפתוח את האוניברסיטה. זאת היא עושה באמצעות שליחת הודעות ממשרד יחסי הציבור של מוטי שרף, משרד חיצוני - נו, בשביל יחסי ציבור יש מתברר כסף (קטן אמנם, אבל כסף). אל תתפלאו אם בסופו של דבר יקרה מה שצפוי לקרות: משלם המסים הישראלי יושיט שוב יד לכיסו כדי לעזור לאוניברסיטה העברית לפתוח את שנת הלימודים, ובכך למעשה לממן את תשלומי הפנסיה התקציבית המנופחים לעובדיה.

צריך להבין את גודל החוצפה, השערורייה ועזות המצח של מנהלי האוניברסיטה העברית לדורותיהם: העלות השוטפת של תשלומי הפנסיה התקציבית לעובדי המדינה תגיע בשיאה ללא יותר מ-3% מתקציב ממשלת ישראל. באוניברסיטה העברית, העלות הזאת מתוך התקציב שלה עומדת על 33% - קרוב ל-700 מיליון שקל בשנה משלמת האוניברסיטה העברית לגמלאיה, מתוך תקציב שנתי של יותר מ-2 מיליארד שקל (בין מוסדות ההשכלה הגבוהה, האוניברסיטה העברית היא המתוקצבת ביותר ממילא). אף גוף אינו יכול לשרוד לאורך זמן עם נטל כזה בשוק שיש בו תחרות על מקורות תקציביים, וזה אכן מה שקרה.

הדבר המדהים בכל השערורייה הזאת היא ההתנהלות של קברניטי האוניברסיטה העברית: כבר קרוב ל-20 שנה הם יודעים שהספינה שלהם משייטת היישר לתוך קרחון והם מתעקשים שלא להסיטה ממסלול ההתנגשות. הם מבקשים עזרה מהמדינה, בלי שיעשו את הדבר הכי טריוויאלי - להציג בכל שנה, באופן הכי שקוף, את סעיפי הפנסיה התקציבית באוניברסיטה, בדיוק כמו שהחשכ"לית מציגה זאת בספרי המדינה. עד היום, פרופ' מנחם בן-ששון, נשיא האוניברסיטה, וחבריו לניהול, עדיין לא הפנימו שפשיטת הרגל דה-פקטו של האוניברסיטה היא בראש ובראשונה בעייה אישית שלהם ואחריותם הבלעדית. במקום זאת, הם נלחמים באוצר כשהוא מנסה לבטל חריגות, וקושרים את עתידה של האוניברסיטה לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ולעתידה של המדינה בכלל. חשיבות ונפיחות עצמית ללא גבול ולקיחת עתיד מדינת ישראל וההשכלה הגבוהה כבני ערובה, והטחת האשמות ברשויות הפיקוח - כך מנסה הנהלת האוניברסיטה העברית להתנער מאחריותה להבאת המוסד האקדמי המפואר, בן ה-91, אל עברי פשיטת הרגל. וזו לא רק ההנהלה, אלא כל חברי הסגל האקדמי הבכיר, שאפשר לשמוע אותם בראיונות באולפני הרדיו והטלוויזיה, שבהם הם מטיפים לאחרים איך להתנהל ואיך להתייעל.

ההודעה האחרונה לעיתונות על השבתת האוניברסיטה כללה משפט (ועוד באותיות מודגשות) שקשה להאמין שיצא מחבורת אקדמאים שמכשירים סטודנטים לכלכלה, משפטים ועוד. "יודגש כי ללא עול הפנסיה התקציבית, הניהול הפיננסי השוטף של האוניברסיטה הוא מאוזן ומאפשר לה להתמודד היטב עם כל האתגרים, שמזמנת לה הסביבה התחרותית המקומית והגלובלית", כתבו מנהלי האוניברסיטה.

המשפט המגוחך הזה אולי צריך להילמד בפקולטאות לכלכלה ולחשבונאות באוניברסיטה: סטודנטים יקרים, בואו נשחק ב"נדמה לי". ניקח לדוגמה כמה דוחות כספיים של חברות בולטות ומפסידות, נוציא מהן את סעיף ההוצאות הכי גדול, ואופס, מעשה קסמים, התקציב מאוזן! יש רק בעיה קטנה, סטודנטים יקרים, אפשר לשחק ב"נדמה לי" באוניברסיטה אבל לא בעולם האמיתי. לכן נשחק במשחק אחר: את הסעיף האמיתי של ההוצאות הכי גדולות יחליף סעיף, גם אם באופן חלקי, סעיף של עזרה ממשלתית, כסף אמיתי. כך משלמי המסים, ההורים שלכם וגם אתם כדור העתיד המשובח של מדינת ישראל, יישאו בנטל שלנו, המרצים הנהדרים של האוניברסיטה העברית עם הפנסיות התקציביות המנופחות שלנו!

פצצת הפנסיה התקציבית באוניברסיטה העברית היא אחת השערוריות הפיננסיות הגדולות בסקטור הציבורי, ולמרות זאת היא "זוכה" לטיפול תקשורתי נינוח לאורך השנים, אף שהשערורייה הרבה יותר גדולה מסיפורי קק"ל למשל. אחת הסיבות לכך היא הקירבה המוגזמת של שני המוסדות הירושלמיים - הן האוניברסיטה והן בית החולים הדסה - למשרדים הממשלתיים. זה לא מפליא שיוצאי האוניברסיטה העברית מאכלסים את רוב המשרות הבכירות במשרד האוצר. נוצר פה מה שאנחנו מכנים "מקורביזם" ו"מחובריזם" ממסדי שהוביל שני מוסדות ותיקים ומפוארים מקצועית לפשיטת רגל, גם בגלל שהרשויות המפקחות, בשר מבשרה של האליטה האקדמית, העלימו עין במשך שנים רבות.

הסיבה השנייה היא החיבור של האליטה האקדמית לאליטה התקשורתית. כיצד קורה שהקריסה של האוניברסיטה העברית, תנאי השכר המנופחים בה והדרישות לעזרה מהמדינה בהיקף של מיליארדים לאורך השנים אינם מטופלים בידי הנויבכים, הדרוקרים, הדיינים והרולניקים? הסיבה פשוטה: חברי האליטות תמיד הצטיינו בהגנה על חבריהם.

פנסיה
 פנסיה

eli@globes.co.il

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988