נדחתה תביעת בעלי העסקים נגד עבודות הרכבת הקלה בת"א

ביהמ"ש: מדובר ב"מעשה עשוי" - במובן זה שהעבודות להקמת הרכבת הקלה כבר בעיצומן, לאחר שבקשת התובעים לצו מניעה זמני נדחתה הן במחוזי והן בעליון

הרכבת הקלה תחנת אלנבי / צילום: תמר מצפי
הרכבת הקלה תחנת אלנבי / צילום: תמר מצפי

שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, חדוה וינסאום וולצקי, הורתה על מחיקת תביעה של 26 עסקים בתוואי הרכבת הקלה ברמת-גן ובתל-אביב נגד חברת נת"ע ומשרדי התחבורה והפנים.

בין התובעים - ברים, מסעדות ובתי קפה מוכרים דוגמת אוליב, לאבאיט, ג'ואיש פרינסס, בר בריאות, מפגש הסטייק והטאבון, אשר עיקר הדרישה שלהם הייתה לעכב את עבודות הרכבת הקלה עד לטיפול בנזקים הכלכליים הצפויים להם.

השופטת הדגישה כי מחיקת התביעה מתייחסת רק לשאלת עיכוב העבודות, אך לבעלי העסקים שמורה עדיין הזכות להגיש תביעות נזיקין לקבלת פיצויים.

התביעה הוגשה ביולי 2015, בבקשה להוציא צו מניעה זמני לביצוע עבודות הקו האדום של הרכבת הקלה, וכן צווים פרטניים שיחייבו את נת"ע לצמצם את הפגיעה בעסקים באמצעות התקנת קירות הפרדה, הבטחת הגישה לעסקים ללקוחות ולספקים ומינוי מומחה כלכלי מטעם בית המשפט, שיקבע את גובה הפיצויים שישולמו לכל עסק על הנזקים הנגרמים לו מהעבודות.

התובעים דרשו גם צו שיורה לרשויות המקומיות לבקש עבורם ממשרד הפנים פטור מארנונה למשך תקופת העבודות.

הדיון הראשוני בתביעה התקיים בסוף יולי 2015, ובו דחה השופט התורן, יונה אטדגי, את הבקשה להוצאת צו מניעה זמני. השופט קבע כי בעוד שהנזק לעסקים ניתן למדידה ולפיצוי, הנזק מעצירת פרויקט לאומי הוא בעל השלכות מרחיקות לכת. השופט אטדגי הוסיף הערה על העיתוי המאוחר של הבקשה - כ-10 ימים בלבד לפני תחילת העבודות ב-2 באוגוסט 2015.

התובעים ערערו על החלטתו לבית המשפט העליון, אך השופטת אסתר חיות דחתה את בקשת הערעור.

שני השופטים המליצו להקים מנגנון משותף לצדדים, שידון בבעיות הנגרמות מהעבודות ובפיצויים הנדרשים. למרות דחיית הבקשות לצווים זמניים, הגישו העסקים כתב תביעה בדרישה להוציא צווים קבועים.

השופטת וולצקי קיבלה את טענת נת"ע ומשרדי התחבורה והפנים, שיוצגו בידי עורכי הדין יוסי בנקל ואלי כהן ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות', וקבעה בין היתר כי המדובר ב"מעשה עשוי", כלומר העבודות כבר בעיצומן, ולא ניתן לעוצרן.

השופטת הוסיפה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה זו, משום שעניינה הוא שיקול-הדעת המינהלי של הרשויות שאישרו את התוכניות, ודיון מהסוג הזה צריך להתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים.

הנתבעות טענו כי התובעים הגישו חוות-דעת ראשונית וכללית בלבד על הנזקים הצפויים להם, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, כדי להימנע מתשלום אגרת בית משפט. הימנעות זאת, שמנעה מבית המשפט לדון בנושא הפיצויים, היוותה סיבה נוספת למחיקת התביעה.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988