האם הורים יכולים להיחשב תלויים בילדם לצורך תביעת ביטוח?

סוגיית התלויים בתביעות פיצויים בגין תאונות דרכים מעלה בעיות קשות ■ לאחר אירוע שבו מת קרוב משפחה בתאונה, עולה גם סוגיית זכאותם לפיצוי של מי שנתמכו כלכלית ע"י הנפגע

תאונת דרכים / צילום: איל יצהר
תאונת דרכים / צילום: איל יצהר

על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), בשנת 2015 מתו 356 בני אדם בתאונות דרכים ברחבי הארץ. בחודש ספטמבר השנה נהרגו 37 בני אדם באותן נסיבות. בדוח ביקורת מיוחד, שפורסם בפברואר 2016, התייחס מבקר המדינה לסוגיית הקטל בכבישים. "תאונות הדרכים הן מכה קשה שעמה מתמודדת החברה בישראל, והן גובות מחיר דמים כבד. בכל שנה מתרחשות בישראל עשרות אלפי תאונות דרכים, שבהן נהרגים מאות בני אדם ואלפים נפצעים, והן מותירות אלפי משפחות להתמודד עם תוצאותיהן הקשות", נכתב. מעבר להתמודדות הקשה והטרגית שבאובדן קרוב משפחה, כמה מהאבלים אף נשענו על המנוח/ה בהיותו/ה בחיים ונתמכו על-ידו/ה כלכלית. לאחר האירוע שבו מת קרוב המשפחה, עולה, בין היתר, סוגיית זכאותם של אותם נתמכים כלכלית לפיצוי מכוח היותם "תלויים" בו.

בתאונת דרכים שאירעה ב-19 במארס 2008 ("התאונה"), קופחו חייו של א', שהיה בן 33 במותו ("המנוח"). המנוח היה נשוי, ועד למועד התאונה תמך בהוריו ("ההורים"). ההורים עתרו לבית המשפט המחוזי, שיורה לחברת הביטוח ("הנתבעת") לפצות אותם, בין היתר, בגין הפסד התמיכה. בכתב התביעה ציינו ההורים, כי מאז ומתמיד שרר ביניהם לבין המנוח קשר מיוחד שהתבטא בטיפולם המסור בו, ובתחושת שייכות ומחויבות מירבית שלו לתא המשפחתי. ההורים ציינו בנוסף, כי המנוח העניק חשיבות רבה לשמירת התא המשפחתי. המנוח אף הדגיש בפני ההורים, כי ברצונו להמשיך ולהתגורר עם הוריו תחת קורת-גג אחת, וכך היה.

ההורים טענו כי מהרגע שבו החל המנוח לעבוד, הוא נהג להעביר להם כספים מיוזמתו כדי לתמוך בהם. כספים אלו היוו עוגן כלכלי להורים בתקופות קשות. בהתאם לנתונים שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי, ביקשו ההורים לקבוע כי תמיכתו של המנוח בהם הסתכמה ב-5,000 שקל לחודש. לשיטתם, סכום זה משקף את אובדן התמיכה עד למועד התביעה ולשנים שעתידות לבוא, ובהתאם לכך יש לפצותם. הנתבעת חלקה על הטענה שההורים היו תלויים במנוח. לטענתה, המנוח לא העניק כל תמיכה כלכלית להוריו. לתמיכה בכך צוין כי אביו של המנוח העיד בעצמו, שכאשר המנוח גר אצל הוריו, הוא לא נתן להם כסף.

בית המשפט המחוזי קבע כי ההורים הוכיחו כי המנוח תמך בהם כלכלית ואף היה ממשיך בכך אלמלא התאונה, זאת למרות שההורים עבדו במשך השנים. בית המשפט ציין כי בין המנוח להורים שרר קשר הדוק של מחויבות ותמיכה כלכלית שלו בהם. הנתבעת הדגישה שאבי המנוח בעצמו סיפר כי המנוח לא נתן לו ולאשתו כספים. לטענה זו השיב בית המשפט המחוזי כי מהעדויות שהוצגו בפניו, האב לא היה מעורב בענייני הכספים בבית; את ענייני הכספים ניהלה אם המנוח.

ממכלול העדויות שהוצגו בהליך שוכנע בית המשפט המחוזי כי המנוח תמך בהוריו מתוך מחויבות והיה ממשיך לפעול כך אלמלא התרחשה התאונה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המנוח, שהיה בתחילת הקריירה, תמך בהוריו למרות שאלה היו צעירים יחסית (בשנות החמישים לחייהם), ואף עבדו למחייתם. נפסק כי סכום התמיכה של המנוח בהוריו היה 4,000 שקל בחודש. סכום זה משקף את הפסדי התמיכה של ההורים ויש לפצותם בהתאם. לצורך כך הוערכה תוחלת חיי האם ב-84 שנה (בית המשפט המחוזי (ירושלים) 15026-03-12).

5,000 שקל בחודש לכל ילד

במקרה אחר, בהיותו בן 62 נהרג ו' ("המנוח") בתאונת דרכים שאירעה ב-29 במאי 2012 כשרכב על קטנוע ("התאונה"). המנוח הותיר אחריו אישה ושני ילדים בגירים (מעל גיל 18) - בן (34) ובת (42). בעת התאונה היה מבוטח הקטנוע על-ידי המאגר הישראלי לביטוח חובה ("הנתבעת"), ולפי החוק, על הנתבעת החובה לפצות בגין התאונה. בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי עתרו ילדיו הבגירים של המנוח ("הילדים") לפיצוי עקב כך שלטענתם הם היו תלויים במנוח. עוד נטען, כי למרות שהם בגירים ועברו מזמן את גיל 18, אין להגביל את גיל התמיכה. יחסי התלות בין המנוח לילדים התקיימו לפני התאונה, והיו ממשיכים להתקיים בעתיד, אלמלא התאונה.

תמיכת המנוח בילדים התבטאה, בין היתר, במימון לימודים, סיוע ברכישת בית, מימון חתונה ובסיוע כלכלי שוטף. נטען, כי סכום הסיוע שהעניק המנוח לילדיו נאמד ב-5,000 שקל לכל ילד מדי חודש.מנגד טענה הנתבעת, כי הילדים כלל לא היו "תלויים" במנוח. הילדים ניהלו חיים עצמאיים, ללא תלות של המנוח לפרנסתם. הנתבעת הוסיפה כי עזרתו של המנוח עולה כדי סיוע של אב מסור לילדיו, ואולם אין מדובר בתלות. הנתבעת הדגישה, כי במועד התאונה היו הילדים בני 30 ו-38 בהתאמה, ובמקרה דנן, מדובר באקדמאים שעובדים למחייתם.

בית המשפט המחוזי סקר את החקיקה הקיימת בסוגיה זו וציין כי לא קיימת תשובה בחוק באלו תנאים יש להכיר בתלותו של קרוב במנוח. בית המשפט המחוזי קבע, כי לדעתו ילד התלוי במנוח הוא ילד אשר תלוי בו כלכלית, וכלשונו של בית המשפט "סמוך על שולחנו ונעדר יכולת עצמאית לכלכל עצמו". בהתאם לכך קבע בית המשפט המחוזי, כי הנחת המוצא הינה שאין לראות בילד בגיר של מנוח ככזה שתלוי בו. נדגיש שקיימת הכרה של תלות חלקית בתקופת שירותו הצבאי של הילד. הטבות כלכליות שמעניקים ההורים לילדיהם אינן מעידות בהכרח, כי הילדים תלויים בהוריהם.

בית המשפט הוסיף כי ככלל, בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, כאשר הילדים נהפכים בגירים הם אינם נחשבים עוד תלויים בהוריהם. ככל שהשנים עוברות והילד מתרחק מסטטוס של קטין, עליו להציג ראיות כבדות-משקל להוכחת היותו תלוי. במרבית המקרים שהגיעו לבתי המשפט, בהם הוכרו בגירים כתלויים, הם היו בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם, או לכל היותר בסוף שנות ה-20 לחייהם. נציין כי קיימת הוראת חוק שלפיה יש להכיר בילד כ"תלוי" ללא התייחסות לגילו, וזאת רק כאשר הילד נכה ואינו מסוגל לכלכל עצמו.

בית המשפט המחוזי קבע כי התלות של הילד בהוריו מסתיימת כאשר הוא נהפך בגיר (בכפוף לחריגים, שירות צבאי ונכות). כאשר הילד אינו מסוגל לכלכל עצמו, ייתכן שייחשב "תלוי". ואולם ככל שחולפות השנים, יהיה קשה יותר להוכיח את התלות. במקרה דנן, טענו הילדים, כי היו "תלויים" במנוח ואלמלא התאונה תלות זו הייתה אמורה להימשך לכל אורך חייו. הכספים שהילדים קיבלו מהמנוח אינם עולים כדי תלות. הכספים, אף אם ניתנו כדבר שבשגרה, מהווים לכל היותר עזרה, סיוע, מתנה וכיו"ב. לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את טענת הילדים להכיר בהם כ"תלויים" במנוח (בית המשפט המחוזי (חיפה) 21953-10-12).

לסוגיית התלויים יש כללים די ברורים אשר נקבעו בפסיקה, וחשוב להכיר אותם. נוסף על האובדן הכבד מנשוא, משפחות רבות נאלצות לנהל תביעות ממושכות בבתי המשפט על-מנת לקבל פיצוי בגין היותם תלויים מבחינה כלכלית בקרוב משפחה שנהרג. באירוע תאונתי, שגרם למרבה הצער למותו של קרוב משפחה, מומלץ בכל מקרה לפנות לבעל מקצוע מתאים על-מנת שזה ידאג למצות את הזכויות בהתאם לחוק ולפסיקה.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988