חיים ומוות ביד פקיד הבנק: הבעייתיות בחוק חדלות פירעון

עפ"י הצעת החוק, ברגע שהבנק מחליט לסגור את ברז האשראי, הוא הופך את הלקוח כמעט אוטומטית לחדל פירעון, וכך בקלות הוא יכול גם לנקוט כנגד הלקוח הליך פירוק או פשיטת-רגל

פשיטת רגל / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
פשיטת רגל / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

לפי מחקרים שפורסמו לאחרונה, כ-80% מתושבי מדינת ישראל מצויים ביתרת חובה בבנקים השונים, ואצל מרביתם סכום ההוצאות החודשי גבוה יותר מסכום ההכנסות. במילים פשוטות, רובנו לא נושמים באופן עצמוני מבחינה כלכלית ותלויים במכונת ההנשמה הבנקאית.

נתון זה מחדד כמובן את השאלה, מה יקרה אם ניאלץ להסתדר לפתע ללא מכונת ההנשמה. כלומר, האם ומתי יכול הבנק להודיע לנו שהוא פשוט סוגר את ה"ברז" שאנו כה תלויים בו.

השאלה הזו מקבלת משנה תוקף נוכח הצעת חוק חדלות פירעון העומדת בימים אלה על שולחן הכנסת. בין היתר נקבעה בהצעת החוק הגדרה חדשה למונח "חדלות פירעון" (מצב בו אדם או חברה אינם יכולים לפרוע את חובם וניתן לנקוט נגדם בהליך של פירוק, פשיטת-רגל וכו').

בסעיף 2 להצעת החוק מוגדרת חדלות פירעון מוגדרת כ"מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם". כלומר, בהצעת החוק אין כל חשיבות לבחינה של נכסי האדם או החברה מול חובותיהם, אלא המבחן היחיד הוא המבחן התזרימי - היכולת לשלם בנקודת זמן נתונה את החוב.

ניקח לדוגמה את המקרה הבא: לאדם מסוים (או לחברה) ניתן מהבנק אשראי בסכום כולל של 200,000 שקל, עד שהפקיד המטפל מטעם הבנק החליט שהגיע הזמן לסגור את הברז, וכך כל האשראי שניתן לאותו אדם הועמד לפירעון מיידי, וננקט נגדו הליך פשיטת-רגל, תוך דרישה לשלם לבנק, בתוך 21 יום, את מלוא חובותיו.

אף על-פי שלאותו אדם יש נכס מקרקעין בשווי של 2 מיליון שקל, אין לו כל יכולת לשלם את הסכום אותו הבנק דורש במועד. לפיכך, בהתאם להצעת החוק הנוכחית, יינתן כנגדו צו פשיטת-רגל, וזאת למרות שגובה נכסיו עולה בהרבה על גובה חובותיו.

אחד מהמבקרים הבולטים של הצעת חוק חדלות הפירעון הוא הנשיא הנכנס של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, העומד בראש מחלקת פירוקים והבראת חברות בבית המשפט המחוזי. הוא ניהל בשנים האחרונות עשרות תיקי הבראה ופירוק של חברות בקשיים, שהידועים שבהם הם אי.די.בי, אלביט הדמיה וקבוצת ענבל אור. את הביקורת האמורה השמיע אורנשטיין במספר כנסים, ובפרט בפסק הדין בעניינה של ענבל אור (לא מן הנמנע כי השופט ידע שמדובר פסק דין שיזכה לחשיפה תקשורתית).

שני הכובעים של הבנקים

לטענת השופט אורנשטיין, מדובר במבחן "צר", השולל את שיקול-הדעת של בית המשפט. עוד הוא מציין כי הדבר מעניק בידי הנושה אמצעי לחץ על חברה או אדם שבזמן נתון אינם יכולים לשלם את החוב בשל קושי תזרימי זמני בלבד, וכך יוצר כדור שלג שהלכה למעשה מביא לחיסולו הכלכלי (פשיטת-רגל או פירוק הם הליך שבמובנים רבים אין ממנו דרך חזרה).

לשיטתו של אורנשטיין, יש להעניק שיקול-דעת נרחב לבית המשפט שיבחן את מכלול הנסיבות (כולל מאזן הנכסים מול החובות), ולא רק את היכולת התזרימית בנקודת הזמן הספציפית. ואכן, עד היום, בתי המשפט השונים עושים הן את המבחן התזרימי והן את המבחן המאזני, ופוסקים בכל תיק בהתאם לנסיבותיו השונות.

בעיה נוספת שעולה בעקבות ההגדרה בהצעת החוק, היא הכוח הרב שניתן בה לבנקים, שכידוע חובשים במקרים רבים שני כובעים - המקור הכספי ומעניקי האשראי מחד ונושים בפני עצמם מאידך. כפל תפקידים זה מעניק לבנקים, הרבה יותר מכל נושה אחר, את היכולת לקבוע מתי ואם בכלל נגזר דינם של חברה או אדם לחדלות פירעון.

על-פי הצעת החוק, ברגע שהבנק מחליט לסגור את ברז האשראי, הוא הופך את הלקוח כמעט אוטומטית לחדל פירעון, וכך, בקלות, בידו השנייה הוא יכול גם לנקוט כנגד הלקוח הליך פירוק או פשיטת-רגל.

על כן נשאלת השאלה, האם ראוי לשנות ולהגביל את שיקול-הדעת שניתן לבנק בקשר לאשראי שהוא מעניק ללקוחותיו?

נכון להיום, סמכות ההחלטה על הפסקת האשראי ללקוח פלוני כמעט אינה מוגבלת. הלכות בית המשפט בעניין זה (פרשת אלתית ואלמודן) קובעות כי על הבנק לפעול בהקשר זה בתום-לב ומתוך שקילת שיקולים סבירים בלבד. 

כמו כן, נקבע כי בהיעדר נימוקים המצדיקים דחיפות, על הבנק להתריע מראש על כוונתו לעשות כן, בהתאם להסכמים בין הלקוח ובין הבנק (לרוב פרק זמן של 10 ימים).

מדובר, נכון להיום, במבחנים אמורפיים שאינם מכילים כללים ברורים, והלכה למעשה, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקוף החלטה של הבנק לסגור את ברז האשראי.

יתר על כן, נוכח הקשר הישיר בין הפסקת מתן האשראי ובין הליך חדלות פירעון שיבוא בעקבותיה, הרי שגם במקרים בהם הבנק נוהג בחוסר תום-לב, הנזק שייגרם על-ידו בלתי הפיך, כך שעד שיתברר (אם בכלל) אם הייתה הצדקה להתנהלותו של הבנק, הדיון יהפוך לתיאורטי בלבד ולכל היותר יסתכם בפיצויים.

לפיכך, נראה כי במקרה שחוק חדלות הפירעון החדש ייכנס לתוקפו, יתקיים צורך אינהרנטי להתאמות בחקיקה ובפסיקה לחוק החדש, ובהן - שימת דגש על הטלת אחריות מוגברת על הבנקים בקשר למתן אשראי והפסקתו, שכן מדובר בהחלטה שעשויה להביא לחדלות פירעון מיידית של הלקוח.

■ הכותבים הם שותפים-מייסדים של משרד עורכי הדין בראון, צאודר-אסלן, בעלי אתר www. bta-law.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988