פרס מפעל חיים הוענק לסטלה קורין-ליבר ורוני דניאל

ביקורת רבה נמתחה על רה"מ נתניהו במהלך הטקס שנערך אמש בכנס אילת לעיתונות ■ רוני דניאל: "השלטון בארץ מתייחס אלינו האזרחים כאל נתינים, ואפשר להטיח אותנו מפה לשם"

סטלה קורין ליבר / צילום: תמר מצפי
סטלה קורין ליבר / צילום: תמר מצפי

טקס הענקת פרסי מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, שנערך אמש (ב') במסגרת כנס אילת לעיתונות, עמד בסימן המאבק בין ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו לבין כלי התקשורת. כמעט כל הדוברים שעלו לדבר התייחסו לכך בדבריהם, ומנחה האירוע, דני קושמרו מחדשות 2, אף טרח לעדכן את המשתתפים מפעם לפעם בהתפתחויות שונות שאירעו במקביל בתחום, ואף הקריא במלואה את תגובת ראש הממשלה לתחקיר שפרסם עליו אמש רביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 10.

בפרס מפעל חיים זכו רוני דניאל, הכתב והפרשן הצבאי של חדשות 2, וסטלה קורין-ליבר, פרשנית בכירה ב"גלובס". יחזקאל אדירם, העיתונאי הוותיק של "ידיעות אחרונות", זכה במה שהוגדר "פרס מפעל חיים מיוחד". 

דניאל: "גם התקשורת צריכה לעשות חשבון-נפש"

דניאל, שעלה ראשון לקבל את הפרס, הגדיר את תחושתו כ"יותר נבוך מנרגש", ובהמשך הוסיף: "הערב נפתח בהרבה אמירות קשות בעניין גורלה של התקשורת. אני מודאג יותר. אני לא חושב שהעניין שלנו הוא רק העניין עם התקשורת. יש איזה רוח רעה שמרחפת פה בארץ הזאת.

"לפני כמה חודשים התפוצצתי ב'אולפן שישי', אני חושב שחרגתי קצת מהמנדט המותר לי, אבל אני אוהב לחרוג, אז זה בסדר. אני בוודאי רוצה שילדיי יישארו כאן. אז מה כל-כך אוכל אותי? לא לזה קיווינו וציפינו, ואני אנסה למקד את זה, וזה קשור גם למה שקורה בתקשורת או עלול לקרות בה.

"התחושה שלי היא שהשלטון בארץ מתייחס אלינו האזרחים כאל נתינים. ולנתין לא צריך להסביר. אפשר להטיח אותו מפה לשם. תאגיד שידור, רשות שידור, פותחים, סוגרים - כאילו מדובר כאן באיזה אנשים שבכלל לא מגיע להם הסבר. אני בכלל לא מדבר על ימין ושמאל, אני מדבר על דרך הגונה, אנושית, מתחשבת, עם איזושהי חמלה.

"אני חושב שהתקשורת הולכת לתקופה קשה, אבל אני חושב שגם התקשורת צריכה לעשות חשבון-נפש. גם אנחנו, שנורא אוהבים לבקר את כל העולם, גם אנחנו צריכים להתבונן ולהסתכל גם על עצמנו בעיניים אמיצות. אנחנו לא תמיד בסדר, אבל בסוף נצטרך להילחם ולהיאבק על העצמאות ועל הגב הזקוף של התקשורת בישראל. צריך יהיה להיאבק באמת, ממש, עם נכונות ללכת וגם לשלם מחירים כבדים. למה? כי חשוב שתהיה כאן תקשורת פתוחה ואמיתית, והתקשורת הציבורית היא מאוד מאוד חשובה". 

קורין-ליבר: "העיקרון הוא לדבר בשפה שאנשים יבינו"

קורין-ליבר, שעלתה אחריו לקבל את הפרס, סיפרה: "כשהתחלתי לעבוד בעיתון כלכלי, אני לא הבנתי שום דבר בכלכלה, אז התחלתי לכתוב על בני אדם, כי בזה הבנתי, ואז פתאום התברר שכלכלה זה גם בני אדם.

"אבל היה רגע אחד שבו הבנתי שאני עושה בסדר. יום אחד אני הולכת בשדרות שאול המלך, ופתאום עוצרת לידי ניידת בחריקת בלמים, ומתוך שתי הדלתות יוצאות שתי שוטרות, ואני אומרת לעצמי, מה עשיתי, אפילו לא עברתי באור אדום. ואז הן אמרו לי: 'תשמעי, מאז שאת מדברת בטלוויזיה, אנחנו יודעות מה להגיד ביום שישי כשהגברים מדברים, וכל הכבוד לך'. אמרתי להן: 'אתן יודעות מה, עשיתן לי את השבת'. ובאמת העיקרון הוא לדבר בשפה שאנשים יבינו ולא יתביישו ולא יגידו 'מה זאת המילה הזאת?' ו'אני לא מבין מה הם אומרים, אז אולי אני סתום'. אז אף אחד לא סתום, ותודה רבה על הפרס - זה באמת לא מובן מאליו".

לפניה דיבר עורך "גלובס", חגי גולן, שאמר כי "היכולת של סטלה להנגיש בפרשנויות שלה נושאים כלכליים מורכבים היא אחת המעלות הגדולות שלה. לצד כתיבתה הבלתי מתפשרת וחשיפות עיתונאיות רבות שהיו לה, זה יוצר תמהיל של עיתונאית מושלמת, ואת הכול היא עושה בהגינות רבה מאוד. מאחורי המספרים עומדים אנשים, וסטלה לא שוכחת אף פעם את העניין הזה".

בהקשר זה סיפר גולן כי קורין-ליבר היא אחות בהשכלתה, וציין כי "חלק ממושאי כתיבתה יאמרו שהיא ממש לא אחות רחמנייה, אבל אני אומר לכם שיש רבים אחרים שהיא דווקא הייתה רחמנית לגביהם, ואני יודע על מה אני מדבר".

גולן סיים את דבריו בכך שאיחל לקורין-ליבר "עוד הרבה שנים של עשייה ברוכה ב'גלובס', והרבה שנים גם ל'גלובס' עצמו, שכן אנחנו ניצבים עכשיו בפני פרשת דרכים, ובואו נקווה שיהיה טוב". 

אדירם: "העיתונות אף פעם לא הייתה באמת בסכנה"

הזוכה השלישי בפרס, יחזקאל אדירם, היה דווקא האופטימי ביותר לגבי עתיד העיתונות: "ממרומי גילי אני רוצה לציין שמאז שאני זוכר את עצמי אומרים שהעיתונות גוססת. אמרו שהצבע יעלים את אותיות העופרת, אחר-כך אמרו שהטלוויזיה תחסל את האות הכתובה, ושהאינטרנט ימחץ את העיתון המודפס. וכשהחינמון ראה אור, אמרו שזה הסוף של העיתונות הרצינית.

"נער הייתי וגם זקנתי, ואני אומר לכם שהעיתונות אף פעם לא הייתה באמת בסכנה. העולם משתנה, וגם המקצוע. את העמוד הראשי מחליף הפייסבוק, את הכתב מחליף הטוקבקיסט, את הכותרת הראשית מחליפים כל שעה - אבל אנשים מחפשים סיפור טוב, ועיתונאי אמיתי הוא אחד שיודע לזהות סיפור טוב לפני כולם. זה אולי לא סקופ גדול, אבל זו מבחינתי כל התורה כולה על רגל אחת". 

צרו איתנו קשר *5988