דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

ברקזיט בגרמנית? הפריפריה בגרמניה שוברת חזק לימין הבדלני

האם גרמניה של מרקל תהיה הבלם האירופי שיאזן את ממשל טראמפ - או שגם היא צפויה להפתעה פוליטית?

הפגנה של "אלטרנטיבה לגרמניה" / צילום: רויטרס
הפגנה של "אלטרנטיבה לגרמניה" / צילום: רויטרס

בקיץ האחרון, חודש לפני הבחירות המקומיות בברלין, החלטתי לעשות טיול אופניים בכל אגמי הסביבה. כל שכונה בברלין היא מעין כפר בפני עצמו, כך שהסיור הוביל אותי מעבר לשכונה היאפית שבה אני גר בלב העיר, דרך שיכונים קומוניסטיים לשעבר ומפעלים נטושים על גדות תעלות, אל שכונות הפריפריה ואל האגמים שמעבר להן. הדבר שהכי בלט מול עיניי בתקופה ההיא, שכאמור הייתה תקופת בחירות, היה השפע של שלטי בחירות של מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD, Alternative fur Deutschland). במרכז העיר הם כמעט לא נראו, בשוליה הם היו תלויים כמעט על כל עמוד ברחוב.

בבחירות שנערכו חודש לאחר מכן זכתה המפלגה בהישג חסר תקדים בעיר הרב-תרבותית - 14% מקולות הבוחרים. בחלק גדול מהשכונות שדרכן דיוושתי, הגיעה המפלגה למקום הראשון.

ההצלחה של המפלגה היא חלק מתנועה פוליטית שהולכת ומתחזקת במדינות המערב בעשור האחרון - פחות ליברליזם, פחות גלובליזציה, ויותר התכנסות בתוך הגבולות, דאגה ל"עם" וניסיון להחזיר את מצב הדברים ל"קדמותו". ייתכן שהנסיבות הגיאו-פוליטיות השתנו, ייתכן שמדובר בתגובת-נגד, אבל הברקזיט שמוציא כעת את בריטניה מהאיחוד, בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית והתמיכה הציבורית במרין לה-פן לקראת הבחירות לנשיאות בצרפת באפריל הקרוב, הם חלק מאותה המגמה. על רקע גלי הפליטים, חוסר התוחלת של האיחוד מול השימוש בכוח באוקראינה ובסוריה ואי שוויון כלכלי הולך וגובר - היא לא פסחה גם על גרמניה.

בשבוע שעבר נכנסתי לבניין הפרלמנט של מדינת ברלין (גרמניה היא למעשה פדרציה המורכבת מ-16 מדינות מחוז, ביניהן ברלין) כדי להיפגש עם אחד מנציגי ה-AfD שנבחרו בספטמבר. רונלד גלזר (Glaeser), מקום שלישי ברשימה, ניאות לשוחח.

"אנחנו מאמינים בתשובות פשוטות", אמר, "המציאות אינה כה מורכבת כפי שפוליטיקאים כמו אנגלה מרקל מנסים להציג אותה. התשובות חייבות להיות פשוטות כדי שכל הציבור יוכל להבין אותן. אנחנו לא צריכים מומחים שיסבירו לנו מה נכון ומה לא נכון. אנחנו יודעים. הציבור יודע. מיליון בני אדם נכנסים באופן לא חוקי למדינה שלך? סגור את הגבולות!".

כדי להבין את התחזקותו של הימין האירו-סקפטי, הפריפריאלי, בגרמניה - צריך קודם לחזור לעשור האחרון של הפוליטיקה הגרמנית. ב-11 שנות כהונתה כראש המדינה, אנגלה מרקל טרפה את הקלפים במערכת הפוליטית. עם עמדות שנוטות לסוציאל-דמוקרטיות בראש מפלגה שמרנית היא הצליחה בבת אחת גם להחליש את המפלגות היריבות של האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) שבראשו היא עומדת, וגם להפוך לקנצלרית האהודה ביותר בהיסטוריה של גרמניה.

היא לקחה הצעות-מדיניות משמאל ומימין, שינתה אותן בהתאם לרצון הציבור ולראשי המפלגה שלה והובילה את גרמניה ואת האיחוד האירופי ביד בטוחה. הקואליציה הרחבה שבראשה כיהנה ברוב שנותיה, ביחד עם הסוציאל-דמוקרטים (SPD), גרמה לחוסר מורגש באופוזיציה בגרמניה. מרקל הלכה בזהירות על החבל הדק שמתחה בעצמה: בין הצורך שלה בתמיכת המפלגה כדי להישאר בתפקיד הקנצלרית לבין הצורך של המפלגה שלה בה כדי להישאר בשלטון. עד כה, היא עשתה זאת בהצלחה רבה.

בעזרת הרבה עבודה קשה, מרקל הוכיחה את עצמה כהתגשמות המאוויים הגרמנים בתחום הפוליטיקה - רצינית, בלתי-מושחתת ושקולה. מדי בחירות, הסוציאל-דמוקרטים מנסים להציב מולה מועמדים - ונכשלים. אחד מהמועמדים היה פרנק-ולטר שטיינמאייר, שגם כיהן כשר החוץ שלה וגם התמודד מולה ב-2009. שטיינמאייר הפסיד, אבל חזר ברבות השנים לעמדת שר החוץ. מרקל עומדת למנות אותו בקרוב לנשיא המדינה. שיתוף פעולה עם יריבים פוליטיים הפך לאחד מסימני ההיכר של סגנונה של מרקל.

אבל בקיץ 2015 קיבלה הקנצלרית האהודה החלטה שנויה במחלוקת: לפתוח את הגבולות בפני הפליטים מסוריה, שנדדו בכמויות אדירות הרחק ממלחמת האזרחים האכזרית במדינה, דרך טורקיה לכיוון יוון, מדינות הבלקן ולתוך האיחוד האירופי. ביחד עם הפליטים הסורים הגיעו גם מאות אלפי פליטים מאסיה ומאפריקה וגם מהגרי עבודה ממדינות אחרות. גרמניה לא הצליחה להתמודד עם הכמויות הגדולות - 1.2 מיליון בני אדם עד כה - למרות השקעה של מיליארדי אירו והתגייסות של ארגוני מתנדבים בהיקפים עצומים.

הבלגן חגג, למורת רוחו של הציבור. פיגועים שבהם היו מעורבים פליטים ומבקשי מקלט זעזעו את האזרחים. החברה הגרמנית, שלא נאלצה עד כה להתמודד באופן חד עם הבעיות שפילגו את צרפת או את איטליה בנושא זרים, עברה קורס מזורז בסוגיות כמו אינטגרציה, אסלאם קיצוני ותפקוד שירותי הביטחון.

זה הרקע לזינוק בכוחה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה". היא אמנם נוסדה ב-2013 על רקע התנגדות לחילוץ כספי של יוון ומדינות דרום אירופה החברות באיחוד, אבל עברה גלגול אחרי סתיו 2015, ומיקדה את הביקורת שלה במדיניות הפליטים של מרקל והקואליציה הרחבה שלה. המפלגה לא זנחה את האירו-סקפטיות שלה, היא עדיין שם, אבל היא רק הבהירה קודם ש"האסלאם הוא לא חלק מגרמניה" וכי "יש לסגור את הגבולות בפני המהגרים".

מבחינה פוליטית, המדיניות הזו הוכיחה את עצמה: בבחירות המקומיות האחרונות בסקסוניה-אנהלט קיבלה המפלגה 24% מקולות הבוחרים, והפכה למפלגה השנייה בגודלה במדינת המחוז; בבחירות במדינת מקלנבורג-פורפומרן היא קיבלה 20% מהקולות. אפילו במדינת באדן-וירטמברג במערב-לשעבר, היא קיבלה 15% מהקולות. בבחירות בברלין, כאמור, המפלגה קיבלה 14% תמיכה ונכנסה בפעם הראשונה לפרלמנט של העיר-מדינה. בבחירות הכלליות, שייערכו בספטמבר 2017, ושבהם מרקל תשוב להתמודד בראש ה-CDU על תפקיד הקנצלרית (בפעם הרביעית), הם צפויים, לפי הסקר האחרון, לקבל 15%, מה שמציב אותם כמפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג.

גלזר מספר שהגיע ל-AfD ממפלגה אחרת - המפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP, הליברלים), שהייתה בעבר שותפה של מרקל בקואליציה. הוא היה חלק מהסיעה הימנית במפלגה, שהוביל הפוליטיקאי יורגן מלמן, שהיה אקצנטרי למדי ואנטי-ישראלי במובהק. מלמן, אגב, התאבד באמצעות חבלה עצמית במצנח שלו לפני צניחה חופשית, לאחר שהושעה בעקבות חשיפת אי-סדרים כספיים במפלגה; וגלזר רמז בראיון לשפיגל שהמוסד אחראי לחיסולו, בגלל ששבר את הטאבו הוותיק בגרמניה על ביקורת כלפי ישראל. אבל זה היה מזמן ועכשיו אין לגלזר בעיה לשבת עם עיתונאי ישראלי. אדרבא, הוא מקדם בברכה את גל הישראלים שמגיע לברלין: "אני רק מקווה שהם לא ימצאו כאן עיר מוסלמית ממדינת עולם שלישי כשהם יבואו", הוא אומר.

"המצביעים הטיפוסיים שלנו הם בעיקר גברים, בגיל 40 ומעלה, עם השכלה תיכונית", ממשיך גלזר. "הם עובדים לרוב בעבודת צווארון כחול, לא בתנאי לוקסוס, והם לא חברים באיגודים מקצועיים. הייתי אומר שבשכבה הזו יש לנו 40% תמיכה. לפי הנתונים שלנו, בקרב גברים עובדים במגזר הצווארון הכחול בגילאי 20 עד 60 - אחד מארבעה יצביע בשבילנו".

גלזר, כאמור, הוא פופוליסט גאה. הוא נגד התקינות הפוליטית ובעד מתן תשובות פשוטות וחותכות לציבור הבוחרים. הוא נגד אנרגיה אלטרנטיבית ("טורבינות הרוח הללו בכל מקום מכערות את הנוף, למה לזנוח את הכוח הגרעיני?"), נגד מהגרים מוסלמים ("האסלאם הוא לא חלק מגרמניה. באים לכאן המון מהגרים, אבל יש לנו בעיה רק עם שני מגזרים: אוריינטליים ומהגרים מצפון-אפריקה"), ואפילו נגד דיון ציבורי על זכויות הטרנסג'נדרים ("למה צריך לדון עכשיו ב-60 סוגים שונים של מיניות ומגדר? יש רק שניים").

הוא גם מאמין ש"משבר הפליטים היה הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לזינוק בכוחה של ה-AfD: "התקשורת והפוליטיקאים אולי אומרים שאנחנו חברה רב-תרבותית, שאנחנו צריכים לקבל את הפליטים, שאסלאם יכול להיות חלק מגרמניה, אבל רוב הציבור פשוט דוחה את זה. בכל מקרה, האליטה במדינה בכלל לא מאפשרת דיון בשאלה, משום שהתקינות הפוליטית מחייבת שזו תהיה העמדה הרשמית של גרמניה".

ה-AfD ממקדת את הביקורת שלה במרקל. אחרי הפיגוע בברלין בשוק חג המולד בדצמבר, רמזו מנהיגי המפלגה שדם ההרוגים הוא על ידיה של הקנצלרית. "אני רואה במרקל אופורטוניסטית מושלמת, פוליטיקאית צינית שמעוניינת בכוח. כנראה היא תמיד הייתה כזו. אני זוכר אותה מדברת בשבחי הכלכלה החופשית ונגד סוציאליזם. אני זוכר אותה אומרת שהגישה הרב-תרבותית בגרמניה נכשלה (בנאום לצעירי מפלגתה ב-2010, א' א') - ועכשיו היא חוזרת בה בשני התחומים. היא חושבת שהיא יודעת טוב מכל אחד אחר".

- אני לא מכיר מצביע אחד של ה-AfD. אפילו כשחיפשתי מחוץ לברלין מצביעים - הם נרתעו משיחה. לא רצו לדבר איתי. האם הבעיה בי או שאנשים מפחדים להודות שהם מצביעים שלכם?

"הסיבה העיקרית שהם לא מוכנים לדבר - לא רק איתך, גם עם עיתונאים זרים או עיתונאים גרמנים אחרים - היא התקינות הפוליטית שקיימת בגרמניה. היא מסרסת כל דיון על פוליטיקה. קשה מאוד לנהל דיון פתוח כשאתה יודע שהצד השני יאשים אותך מיד שאתה נאצי, שאתה גזען, שאתה שונא נשים. אפילו באזורים שבהם יש 40% שהצביעו לנו בבחירות האזוריות, אף אחד לא מודה בזה בפני התקשורת. אנחנו מכירים את הבעיה. הם רואים בך את ה-Lugenpresse (מילולית: עיתונות השקרים; "תשקורת", אם תרצו, א' א'). הם לא מוכנים לשתף פעולה".

בעידן שאחרי הברקזיט ובחירתו של טראמפ, עיתונאים צריכים להיזהר מאוד בדיווחיהם, במיוחד בניסיון לנבא ולשרטט תופעות פוליטיות וחברתיות. אבל כששאלתי את ניקולאוס בלומה, עורך המשנה של עיתון הבילד רב ההשפעה, אם הוא חושב שה-AfD הולכים לשנות את התמונה הפוליטית בגרמניה, ואם התקשורת מנותקת מהמצב בשטח, הוא לא היסס לפני שענה כי מדובר לדעתו בתופעה זניחה.

"אין ספק שהפופוליזם בגרמניה נמצא בעלייה", הוא אומר, "יש תחושה גוברת של חוסר אמון בפוליטיקאים ובתקשורת. אבל לדעתי, התופעה פחות רחבה ממה שחושבים. ראינו הצבעות מחאה בבחירות לפרלמנט האירופי, וראינו גם הצבעות מחאה בבחירות המקומיות, אבל אני לא חושב שאנחנו עומדים לפני הצבעת מחאה משמעותית בבחירות 2017. אני חושב שהמרכז בגרמניה 'מחוסן' מפני משיכה של הפופוליזם בסגנון ה-AfD. לדעתי הם לא יעברו את ה-10%".

גם העיתונאי טורסטן קרנר, שעבד בשנה האחרונה על סרט דוקומנטרי לרשת הטלוויזיה הציבורית ARD על אנגלה מרקל, סבור כי ה-AfD והפופוליזם מימין ומשמאל (המיוצג על-ידי אלמנטים במפלגת האופוזיציה די לינקה) לא מייצג תנועה משמעותית בציבור הגרמני": "אני לא חושב שהגרמנים רוצים פוליטיקאי כמו טראמפ. זה לא מתאים לנו. מרקל היא הפוליטיקאית המושלמת בעבורנו - היא עובדת קשה, היא נאמנה, היא משתפת פעולה עם כולם ואינה מושחתת. דיברתי עם הרבה פוליטיקאים במהלך הכנת הסרט - אפילו ליריבים שלה יש כבוד גדול אליה. יש משהו שחייבים להבין - אנחנו הגרמנים מפחדים מכוח, אנחנו לא רוצים לצבור כוח שוב. אנחנו מעדיפים את הכוח השקט של מרקל".

שני העיתונאים מסכימים כי אם יש פוליטיקאית שיכולה להיות מוגדרת כ"בלתי פופוליסטית", מדובר במרקל. "המדיניות שלה מבוססת בעיקר על ערכים, לא על רגשות", אמר קרנר, "היא פועלת אך ורק מתוך רציונליות. זה מרתק לראות שלמרות ההצלחה של טראמפ, והניסיונות של פוליטיקאים לחקות אותו ברחבי עולם, מרקל אפילו לא שוקלת לשנות את הטון שלה, להפוך ליותר ישירה. היא מדברת ללא פאתוס ומודעת היטב לעובדה שאין לה כריזמה. כל הדאגה שלה היא איך להסביר בצורה טובה יותר את המדיניות שלה בצורה רציונלית, כמו מדענית".

אחרי שנה של איסוף קטעי ארכיון, שיחות עם עשרות פוליטיקאים ופעילים חברתיים, קרנר סבור כי היא מרחיקה ראות בנוגע לגרמניה. "בניגוד ל-AfD ולתנועות הפופוליסטיות והלאומניות באירופה, מרקל לא מאמינה ב-Volk, העם הגרמני. היא רואה בתפיסה הזו דבר מה מיושן. היא מסתכלת על הדברים בהיבט גלובלי, רואה את ההכרח שגרמניה תעבור מודרניזציה, והיא זו שצריכה להוביל אותה. היא לא רצה לכהונה רביעית בגלל שיכרון כוח, אלא בגלל האחריות".

ברמה המקומית, מרקל נתפסת כמחסום בפני הפופוליזם שמובילה ה-.AfD אפשר היה, למשל, לשמוע אנחת רווחה כללית, גם מהשמאל, כשהיא הודיעה בתום לבטים ארוכים בחודש שעבר כי תתמודד שוב על תפקיד הקנצלרית. חלק ממצביעי השמאל שאני מכיר, שוקלים לראשונה להצביע ל-CDU, רק כדי לשמור על מרקל בשלטון. ברמה הגלובלית, היא נתפסת כ"מבוגרת האחראית" של אירופה, מי שתעצור את הסחף הפופוליסטי במדינות המערב, כפוליטיקאית היחידה ברמה העולמית שיכולה לבלום את טראמפ.

דוגמא טובה להבדלי הגישות ולחיכוכים האפשריים בין שני המנהיגים נרשמה כבר השבוע, ימים לפני השבעתו של טראמפ לנשיאות, לאחר שכינה את החלטתה של מרקל לפתוח את הגבולות בקיץ 2015 כ"קטסטרופלית". היא מצדה רמזה כי אין ערבות לכך ש"שיתוף הפעולה הטרנס-אטלנטי" (כלומר: עם ארצות הברית) ימשיך להיות הדוק. "ברגע שהוא (טראמפ) ייכנס למשרד הנשיא, נעבוד עם הממשל החדש ונראה לאילו הסכמים אנחנו יכולים להגיע", אמרה מרקל.

במסגרת מסעותיי בפריפריה הברלינאית, נסעתי בתחילת החודש לעיירה הקטנה טמפלין, שבה גדלה מרקל. רוב הנוסעים שעלו על הרכבת בברלין ירדו אחרי חצי שעה בזקסנהאוזן - תיירים שהלכו לביקור במחנה הריכוז לשעבר - והרכבת המשיכה צפונה, דרך שדות מושלגים וכפרים קטנים, לכיוון הגבול של מדינת המחוז ברנדנבורג. הקיץ עבר מזמן, ובחוץ היו מינוס שש מעלות. ירדתי לרציף ועליתי על האופניים. דיוושתי לפאתי העיירה, על פני רחובות עתיקים מרוצפי אבנים ודרך חומה נמוכה המקיפה את העיר.

מתחת לבית שבו גדלה מרקל פגשתי את כריסטיאן (שם בדוי) - מורה בבית הספר שפועל במקום. במוסד החינוכי לומדים במשותף ילדים מהכפרים ומהעיירות באזור ביחד עם כ-40 ילדים בעלי מוגבלויות שונות. הוא ביקש שלא לפרסם את שמו מחשש לעבודתו בבית הספר. בעיר סמוכה, אך מעבר לקו מדינת המחוז, ה-AfD קיבלו כ-35% מקולות הבוחרים בבחירות המקומיות. כריסטיאן אמר שהיקף התמיכה באזור ב-AfD גדול לפחות באותה מידה.

"אין לי ספק שהם הולכים להצליח כאן גם בבחירות הכלליות", הוא אמר, "זה לא בגלל שהתושבים שונאים את מרקל, אלא פשוט כי הפופוליזם של המפלגה עובד עליהם היטב. אתה חייב להבין, מדובר כאן באנשים פשוטים, בלי השכלה אוניברסיטאית, בלי פתיחות, שגדלו ועבדו כאן כל חייהם. עכשיו יש להם סיבה חדשה לפחד - הפליטים - וזה עובד. התלמידים שלי חוזרים בכיתה על דברים שהם שומעים בבית ואני מתחלחל. אומרים לי 'כל הפליטים פושעים', 'כל הפליטים מסוכנים כמו אלכוהוליסטים'".

הוא אומר שזו אחת הסיבות שחזר לטמפלין, אחרי שגדל בסביבה ועזב אותה לטובת לימודים באוניברסיטה: "אני גאה לחיות בגרמניה, במקום כל-כך ליברלי ומתקדם, אני רוצה לדאוג שהוא יישאר כזה, אז אני מדבר עם התלמידים שלי על זכויות אדם, על פתיחות, על הצורך לא להיות גזען. זאת הסיבה שחזרתי לכאן, כדי להיות מורה".

התמיכה במפלגות
 התמיכה במפלגות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות