נפגעתם במהלך חתונה? אל תבנו על פיצוי של האולם

האם תובעת זכאית לפיצוי בגין שבר בקרסול שנגרם במהלך אירוע? האם האולם וחברת הביטוח אחראים לנזקים שנגרמו לאם הכלה? ■ מקבץ מקרים מראה שכדי שתוטל אחריות על אולם אירועים, על התובע להציג ראיות התומכות במסקנה לפיה האולם פעל ברשלנות

חתונה יהודית/ צילום:רויטרס
חתונה יהודית/ צילום:רויטרס

אין אחד מאיתנו שלא מוזמן לאירועי שמחות כאלו ואחרים. לאחר שהשארנו מתנה או המחאה ובירכנו את החוגגים, כל שנשאר הוא לאכול, לרקוד וליהנות מהאירוע. יחד עם זאת, משתתפי החתונה עלולים להיפצע במהלכה משלל סיכונים. האם אדם, שהוזמן לחתונה באולם או בגן אירועים ונגרמו לו נזקים, זכאי לפיצוי מבעלי המקום?

פ' ("התובעת") הוזמנה כאורחת לחתונה בגן האירועים סולם יעקב ("הגן"), שבקיבוץ מחניים ("הקיבוץ"). התובעת טענה כי במהלך החתונה, בזמן שהתהלכה בחצר הגן, נתקעה רגלה בין אחת האבנים לבין הדשא וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה ("התאונה"). ביום שלאחר התאונה גברו הכאבים של התובעת והיא פונתה לבית חולים, שם אובחנו מספר פגיעות וביניהן שבר בקרסול רגל שמאל. התובעת נאלצה לעבור סדרת טיפולים ורגלה הושמה בגבס. לפני התאונה הייתה התובעת, לטענתה, בריאה, ותפקדה כנדרש בעבודתה ובביתה. לאחר התאונה וכתוצאה ממנה, היא סובלת ממוגבלות מסוימת ומכאבים. בשל כך הגישה התובעת כתב תביעה לבית המשפט כנגד הקיבוץ, כנגד החברה שמפעילה את הגן ("החברה") וכנגד חברת הביטוח שביטחה את החברה, ודרשה פיצוי בגין הנזקים.

הקיבוץ, החברה וחברת הביטוח ("הנתבעים") טענו להגנתם, כי אין מקום להטיל עליהם חבות או אחריות כלשהי לתאונה ולנזקים של התובעת. לשיטתם, ככל שהתאונה התרחשה כגרסת התובעת, הרי שמדובר באירועים רגילים המתרחשים במהלך היום ואין כל הצדקה לחייב אותם בגין הנזקים שנגרמו לה. עוד נטען, כי התאונה התרחשה באשמתה הבלעדי של התובעת ולא ניתן לייחס כל התרשלות למי מהנתבעים.

בית המשפט ציין, כי התובעת מבקשת לקבוע שהנתבעים פעלו בהתרשלות כלפיה, ומשכך הינם חייבים לפצות אותה. עוולת הרשלנות, המצויה בפקודת הנזיקין, מורכבת משלושה רכיבים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; הפרת החובה; ונזק שנגרם בעקבות ההפרה. בית המשפט ציין, כי התובעת כלל לא הוכיחה קיומו של מפגע בחצר הגן, אשר הוביל לפציעתה. הנתבעים הציגו בפני בית המשפט תמונות של הגן, שמהן עולה כי הגן מתוחזק ומסודר ולא טומן בחובו סיכון כפי שטענה התובעת. יתירה מזאת, כחודשיים לפני מועד התאונה, ניתן לגן אישור ממהנדס בטיחות לפיו הגן עומד בדרישות הבטיחות למקומות ציבוריים בהתאם לחוק.

בית המשפט דחה את התביעה כנגד הנתבעים וציין, כי: "עסקינן בתאונה שהינה מבין האירועים הרגילים שבחיי היום יום שבגינה אין להטיל אחריות על מי מהנתבעים" (בית משפט השלום, (צפת, 54726-05-13).

"הגורם לתאונה - השערה בלבד"

צ' ("התובעת") הגיעה לחתונה של בתה שנערכה באולמי כינור דוד ("האולם"). התובעת טענה, כי כאשר צעדה באולם נתקלה לפתע בכיסוי של אחד הכיסאות, שהיה מוטל על הרצפה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה ("התאונה"). התובעת טענה, כי בעקבות התאונה נגרמו לה נזקים ואף נותרה לה נכות בשיעור של 19%. התובעת הגישה כתב תביעה כנגד האולם וכנגד חברת הביטוח שביטחה אותו, וביקשה מבית המשפט שיורה להם לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לה הנאמדים בסך של כ-300 אלף שקל.

האולם וחברת הביטוח ("הנתבעים") הכחישו את חבותם ואת אחריותם לתאונה. לטענתם, אם יקבע בית המשפט שהתאונה התרחשה, הרי שהתובעת היא האחראית הבלעדית לנפילתה ולנזקים שנגרמו לה, הואיל ולא הסתכלה היכן דרכה. בנוסף, הנתבעים הגישו חוות דעת רפואית של מומחה מטעמם לפיה לתובעת נותרה נכות בשיעור של 5% בלבד. לפיכך הם חולקים גם על החבות שלהם וגם על גובה הנזק.

בית המשפט הדגיש תחילה, כי אין כל ספק שהתובעת אכן נפלה במהלך החתונה של בתה. במהלך עדותה של התובעת התברר, כי לא ידעה תחילה מה הוביל לנפילתה. התובעת הסתמכה על דברים שמסר לה אחיה, אשר לא התייצב בבית המשפט למסור את עדותו. אי הבאת האח של התובעת לעדות מטעמה פועלת לרעתה.

בית המשפט קבע, כי התובעת, שטענה תחילה שנתקלה בכיסוי בד שהיה מוטל על הרצפה, למעשה לא יודעת לומר במה נתקלה. אחיה של התובעת, שלכאורה ראה את הגורם לנפילה, לא זומן למסור עדות. כמו כן, התובעת לא הציגה בפני בית המשפט תמונות של הכיסא הספציפי או של הכיסוי שהיה על הרצפה. לפיכך, הגורם לתאונה נותר בגדר השערה בלבד. בהקשר זה צוין, כי הנטל להוכיח את התרחשות התאונה מוטל על התובעת, והיא לא עמדה בו. לפיכך דחה בית המשפט את התביעה כנגד הנתבעים (בית משפט השלום, תל אביב, 55839-11-12).

10% נכות - אבל מי אשם?

במקרה אחר נפלה מ' ("התובעת") במהלך אירוע שנערך באולם ארמון דוד ("האולם"). בכתב התביעה טענה התובעת, כי היא החליקה וכתוצאה מכך נפלה ונגרמו לה חבלות בגוף, לרבות שבר בשורש כף ידה השמאלית ("התאונה"). לשיטת התובעת, הגורם להחלקה היה נעוץ בכך שהרצפה הייתה חלקה. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה בה נקבע, כי נותרה לה נכות רפואית קבועה בשיעור של 20%. התובעת הוסיפה, כי נסיבות התאונה מקיימות חבות של בעלת המקרקעין שבהם מתנהל האולם ("הנתבעת").

הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה לפיה נכותה הרפואית הינה בשיעור 7.5%. בעניין זה הגיעו התובעת והנתבעת להסכמה, כי הנכות הרפואית תועמד על שיעור של 10%.

בית המשפט ציין, כי התובעת מסרה גרסה עמומה, נטולת פרטים וכוללנית ביחס לנסיבות התרחשות התאונה. התיאורים שפורטו בכתב התביעה לא הצביעו על פגם או ליקוי שנעוץ באולם או בנתבעת ואשר גרמו לתאונה. מסקירת הגרסאות שמסרה התובעת, עלתה סתירה מסוימת ביחס לתיאור מעשיה לפני התאונה. התובעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת ביחס לכך.

בית המשפט קבע, כי התובעת לא הציגה טעמים שיובילו למסקנה לפיה נפילתה נבעה מסיבות שיש בהן כדי להטיל אחריות על הנתבעת. יתירה מזאת, בית המשפט ציין, כי קיימים דווקא טעמים כבדי משקל שלא להטיל אחריות על הנתבעת. טעמים אלה כוללים, בין השאר, פערים מהותיים בין הגרסאות שמסרה התובעת והימנעות מלזמן לעדות עדים שראו אותה נופלת. לפיכך נקבע, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ודי בכך כדי לדחות אותה (בית משפט השלום, חדרה, 11722-12-09).

המקרים שסקרנו לעיל באים להראות, כי כאשר אדם ניזוק במהלך אירוע כדוגמת חתונה, שנערך באולם אירועים, לא מן הנמנע, שבית המשפט יקבע שהאולם אינו אחראי. על מנת שתוטל אחריות על אולם אירועים, על התובע להציג ראיות התומכות במסקנה לפיה האולם פעל ברשלנות והפר את חובתו כלפי הניזוק ולהצביע על קשר בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988