דנקנר מערער: כבוב טעה - טעויותיו יורדות לשורש הכרעת הדין

יו"ר אי.די.בי לשעבר, שנידון לשנתיים מאסר בגין הרשעתו בהרצת מניות, טוען בערעור לעליון: "הכרעת הדין מתבססת על ראיות נסיבתיות; לעובדות שהוכחו יש הסבר סביר המחייב את זיכויי"

נוחי דנקנר/ צילום פול עמי שומן ישראל היום
נוחי דנקנר/ צילום פול עמי שומן ישראל היום

"הכרעת הדין בתיק נוחי דנקנר, כפי שקבע בית המשפט עצמו, מתבססת על ראיות נסיבתיות; המסקנה שהסיק בית המשפט מהראיות הנסיבתיות אינה הגיונית ואינה המסקנה היחידה; לעובדות שהוכחו בפני בית המשפט יש הסבר סביר המחייב את זיכויו של דנקנר... בהרשעתו של נאשם רק משום שגרסת התביעה נראית סבירה יותר, טמונה סכנה של בלבול היוצרות וגלישה לנטלי הוכחה הנהוגים במשפט האזרחי" - כך כותב יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר, בערעור שהגיש היום (ד') לבית המשפט העליון על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות בפברואר 2012 ובעבירות דיווח והלבנת הון. דנקנר טוען כי יש לזכותו ומערער בנוסף גם על העונש של שנתיים מאסר וקנס בסך 800 אלף שקל שגזר עליו השופט המחוזי חאלד כבוב

באמצעות עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי שייצגו את דנקנר במחוזי ועורכות הדין מיכל רוזן-עוזר ואפרת ברזילי, שהצטרפו לייצוג בהליך הערעור לעליון, טוען דנקנר כי "טעויותיו של השופט כבוב בניתוח הראיות וגיבוש המסקנות הן טעויות היורדות לשורש הכרעת הדין. לא רק שהמסקנה ההגיונית היחידה העולה מן הראיות אינה המסקנה המרשיעה אלא ש"סיפור המעשה" העולה מהכרעת הדין אינו מתיישב עם ההיגיון. כך, שעה שההסבר ההגיוני שנתן דנקנר לעובדות נשלל מבלי שנבחן". לדברי דנקנר, טעויותיו של כבוב הובילו לקביעה השגויה לפיה למעשיו של דנקנר התלוותה כוונה להשפיע על השער. זאת, שעה שהאפשרות שדנקנר לא פעל בכוונה להשפיע על השער היא האפשרות הסבירה וההגיונית העולה מן הראיות.

בחלק הראשון של ערעורו עומדים דנקנר וארבעת סנגוריו על הטעויות שלטענתם נפלו בקביעות כבוב ביחס להיכרותו של דנקנר את פעילות איתי שטרום ומודעותו לה. "בחינת הראיות באופן הנכון מלמדת שדנקנר ראה בשטרום מי שהחליט להשקיע במניות אי.די.בי משיקולים כלכליים ולגיטימיים".

חלקו השני של הערעור מתמקד בבחינת פעולותיו של דנקנר שנעשו כעזרה לשטרום. לפי הנטען, בחינת הראיות מלמדת שעזרתו של דנקנר לשטרום - בשיחה עם אילן בצרי מהבנק הבינלאומי, בהפניית רוכשים ובמתן ההלוואה - מתיישבת עם סיוע לפעילות לגיטימית של השקעה באי.די.בי".

החלק השלישי של הערעור מתמקד במה שדנקנר מכנה "טעותו היסודית של בית המשפט המחוזי לעניין קיומו של מניע להשפיע על שער מניית אי.די.בי".

הניסיון המרכזי של דנקנר בערעורו שמשתרע על פני 80 עמודים, הוא להציג הסבר אלטרנטיבי לזה של השופט כבוב באשר למשמעות המעשים שלו ושל איי שטרום שהורשע בשותפות עם דנקנר בהרצת המניות ונשלח לשנת מאסר, בימי הנפקת המניות בפברואר 2012.

לטענת דנקנר בערעורו, "ההסבר לעובדות שהוכחו בפני בית המשפט המחוזי הוא ברור: איתי שטרום החליט להשקיע במניות אי.די.בי אחזקות מתוך שיקולים כלכליים ומתוך אמונה ביכולותיו של דנקנר להביא להצלחת החברה. דנקנר ראה בכך שיקול כלכלי הגיוני שבצידו הבעת אמון בחברה ובו כמי שעומד בראשה, ופעולה חיובית מבחינת החברה. וודאי שראה את פעילותו של שטרום ככזו שאין בה פסול".

דנקנר מוסיף וטוען בערעורו כי לכן הוא נענה לבקשת שטרום והתקשר לאילן בצרי, מנהל החטיבה העסקית ומשנה למנכ"ל הבנק הבינלאומי, כדי לומר "מילה טובה" על שטרום. לכן גם הפנה אליו, לבקשתו, וללא תכנון מוקדם, רוכשים במספר מועט של מקרים. דנקנר לדבריו גם לא ראה פסול במתן הלוואה לשטרום לאחר ההנפקה. ההלוואה לא תוכננה מראש, לא היוותה פיצוי להפסדיו של שטרום ולא היוותה כסות לרכישת מניות עבור דנקנר.

"במועדים הרלוונטיים דנקנר האמין אמונה כנה בכדאיות ההשקעה במניות אי.די.בי שהרי הוא, משפחתו ושותפיו השקיעו בה עשרות מיליוני שקלים. דנקנר האמין שהצלחת ההנפקה מובטחת עוד לפני ששטרום סיפר לו על יוזמתו לרכוש מניות במסחר. הייתה זו הנפקה שכוונה לשותפיו, למשפחתו ולאנשי עסקים שהכיר, אליהם פנה דנקנר, ושנענו לפנייתו".

דנקנר טוען כי "הכרעת דינו של השופט כבוב לוקה בהתעלמות מעובדות וראיות שהובאו בפניו; במסקנות שאינן נובעות מהראיות; בהיסקי היגיון שאינם מבוססים; ובהתעלמות מהתיישבותן של הראיות עם ההסבר המבוסס והלגיטימי שניתן להן. לפי הערעור, "השופט כבוב התעלם אפילו ממשמעות של קביעות שהוא עצמו קבע. קביעות שהפריכו את התזה שהייתה ביסוד כתב האישום של בעל שליטה היוזם פעילות מסחר במניה שבשליטתו ומפעיל לשם כך אחר שאת פעילותו הוא מממן. קביעות אלה מפריכות גם את תזת השותפות שהיא ביסוד ההרשעה".

ודנקנר מסביר בהמשך את כוונתו: "לפי קביעות השופט כבוב, שטרום הוא שהחליט מיוזמתו ומתוך רצון להרשים את דנקנר, לרכוש את מניות אי.די.בי גם לשיטת כבוב, בעת החלטתו של שטרום, לא הייתה שותפות פלילית בינו לבין דנקנר. שותפות כזו גם לא הייתה במהלך יום המסחר הראשון (ה-21.2) שבו רכש שטרום מניות החברה בשווי 15 מיליון שקל. משמעותה הברורה של קביעה זו היא זיכויו של דנקנר מכל העבירות שיוחסו לו ביחס ליום ה-21.2".

לפי הנטען, לפי הכרעת הדין של כבוב, דנקנר גם לא מימן את פעילות המסחר במניה ואין לו זיקה למניות שנרכשו על-ידי שטרום. "שטרום המשיך להחזיק במניות אי.די.בי תקופה ארוכה ונשא בהפסדיה של פעילותו, המסתכמים במיליוני שקלים רבים. היום, מודה המאשימה ששטרום המשיך להחזיק במניות מתוך שהאמין בכדאיות הכלכלית של השקעתו", כותב דנקנר. לטענתו, "השופט כבוב אפילו לא בחן את השלכתן של קביעותיו על הגיונה של המסקנה המרשיעה".

עוד טוען דנקנר בערעורו שבית המשפט המחוזי בחן את העובדות שהוכחו בפניו במנותק מהקשרן וממצב דעתו של דנקנר במועדים הרלוונטיים. דנקנר טוען כי מסקנותיו של כבוב נובעות מטעויות מהותיות היורדות לשורש הכרעת הדין: "טעותו היסודית של המחוזי היא בכך שקבע שלדנקנר הייתה כוונה להשפיע על השער, מבלי שבחן את השתלשלות האירועים בעיניו של דנקנר, על יסוד המידע שהיה ברשותו במועד ההתרחשות. בית המשפט קמא קבע ממצאים ביחס לכוונתו של דנקנר תוך הסתמכות רבה על עובדות שלא היו בידיעתו של דנקנר, ובהתעלם מעובדות מהותיות המלמדות על מצב דעתו".

דנקנר מציין כי טעות יסודית זו של כבוב שזורה בכל הכרעת הדין ופוגמת מהותית בקביעות שבה. "כך, קבע המחוזי כי לדנקנר הייתה כוונה להשפיע על השער מבלי לבחון מה ידע דנקנר על פעילות המסחר של שטרום, על הגיונה הכלכלי, ועל המטרות שביסודה", הוא כותב. לדבריו, "המחוזי חייב היה לבחון את הדברים. שהרי, אם דנקנר ראה בפעילות שטרום פעילות לגיטימית, אזי מבחינתו לא היה פסול בעזרה לה".

יתרה מכך, לפי הנטען בערעור, על אחת כמה וכמה גדולה טעותו של השופט כבוב כיוון שהראיות שהובאו בפניו מלמדות שדנקנר ראה בהשקעה באי.די.בי השקעה הגיונית מבחינה כלכלית. גם בהשקעתו של שטרום ראה דנקנר השקעה לגיטימית המבוססת על היגיון כלכלי. "השופט טעה גם במסקנות שהסיק מהראיות הנסיבתיות הנוגעות לפעולותיו של דנקנר. כיוון שהוא לא דן באפשרות שדנקנר ראה בשטרום משקיע לגיטימי הוא גם לא בחן את האפשרות שדנקנר עזר לשטרום, במענה לבקשותיו, באופן המתיישב עם התנהלות לגיטימית והגיונית ביחס לפעילות השקעה שאין בה פסול".

דנקנר ממשיך וטוען כי לטעויותיו אלה של כבוב מצטרפת טעותו בהתעלמו מייחודה של ההנפקה - ייחוד שגם הוא נלמד מקביעותיו - ומהמסקנות שראוי היה להסיק מנתון זה. "גם בהקשר זה התעלם השופט ממצב דעתו של דנקנר ומביטחונו בהצלחת ההנפקה לאור היענותם של המשקיעים אליהם פנה בבקשה שישתתפו בה. כבוב התעלם גם מכך שההנפקה כוונה בעיקר לגורמים שלא ייחסו משקל למחיר ההנפקה ולמחזורי המסחר".

לפי הערעור, לא רק שכבוב לא הסיק את המסקנות המתחייבות מהראיות אלא שבחלק מקביעותיו אף המיר את שיקול דעתם של נושאי המשרה בחברה בתפיסתו הכלכלית בדבר הדרך הראויה לנהל את עסקי החברה. "בחינה נכונה של הראיות מלמדת שלדנקנר לא היה מניע להריץ את מנית אי.די.בי". לדברי דנקנר, כבוב גם התעלם מכך שלאחר הצלחת ההנפקה ביום ה-22.2, מעל ומעבר למצופה, לא היה היגיון בהרצת המניות ביום ה-23.2.

"כבוב לא עמד על משמעויות קביעתו, לפיה השותפות בין דנקנר לבין שטרום נוצרה בלילה של יום ה-21.2. כך, למשל, לא עמד בית המשפט על כך שמקביעה זו עולה שהיוזמה לרכישת המניות הייתה של שטרום ומשיקוליו. כבוב לא עמד גם על כך שקביעתו זו מחייבת את המסקנה שכל פעילותו של דנקנר ביום ה-21.2, ובכלל זה שיחתו עם בצרי, אינה יכולה ללמד על כוונה פסולה".

גם מקומו של עד המדינה, הסוחר עדי שלג שהיה שותפו של שטרום וביצע בפועל את הרכישות, לא נפקד מכתב הערעור של דנקנר. לטענת דנקנר, הוכח כי שלג שיקר בליבת עדותו. ובנוסף "הסכם עד המדינה הבעייתי והחריג עם עדי שלג - שפטר אותו ואת אשתו מכל סנקציה פלילית לרבות בגין עבירות שביצעו להפקת רווחים אישיים - נחתם לאחר שהחקירה הסתיימה. מכאן, שגם המאשימה עצמה לא סברה שהראיות הנסיבתיות מספיקות לביסוס הרשעה".

לטענת דנקנר, בנסיבות אלה, התמוטטות גרסת עד המדינה - עד שקר שעדותו קרסה - היא בעלת משמעות רחבה יותר מעצם אי ההסתמכות על עדותו כראיה.

הערעור על גזר הדין

עיקר ערעורו של דנקנר לעליון מוקדש מטבע הדברים לכפירתו בהרשעה בהרצת מניות, אך למקרה שהערעור על ההרשעה לא יתקבל, הגיש היום דנקנר, כמקובל במקרים כאלה, ערעור גם על גזר הדין. דנקנר טוען כי העונש שהוטל עליו חמור מדי ואינו הולם את נסיבות המקרה.

לפי הערעור, בראש ובראשונה התעלם השופט כבוב מקביעתו בהכרעת הדין לפיה על אף שמדובר בעבירה של השפעה בדרכי תרמית הרי שברור שדנקנר לא התכוון "לעקוץ" גורמים בשוק ההון . "זו קביעה חריגה וייחודית למקרה זה. המקרה הטיפוסי של השפעה בדרכי תרמית על השער הוא שונה. במרבית התיקים שעניינם תרמית בניירות ערך הכוונה היא לעקוץ גורמים בשוק ההון מתוך רצון להפיק רווח אישי, מהיר וקל, על חשבונם של אחרים", טוען דנקנר. לדברי דנקנר, לא זה המקרה בענייננו. "במקרה הנדון, קבע בית המשפט קביעה ייחודית לפיה דנקנר "נגרר" לביצוע פעילות אסורה בהיותו "שקוע בניסיון להציל את החברה תחת שליטתו" על כל המשתמע מכך ומתוך אמונה כנה ואמיתית כי מהלך זה יעלה את החברה לפסים של פעילות תקינה וסדירה שתועיל ותיטיב עימה, עם עשרות אלפי עובדיה ועם משקיעיה". דנקנר מציין בנוסף כי הוא השקיע בהנפקה באופן אישי (בצוותא עם אביו) 20 מיליון שקל וגייס לצורך העניין גם את שותפיו, אשר השקיעו אף הם סכומי כסף משמעותיים ביותר (כ-40 מיליון שקל נוספים).

לפי הנטען בערעור, "קביעה חשובה ומפורשת זו בהכרעת הדין נעלמה כלא הייתה בגזר הדין. השופט כבוב קבע כנסיבה ראשונה את "הרצון לתמוך בהנפקה של מי שהייתה בעת הרלוונטית חברת האחזקות המשמעותית במשק הישראלי" , מבלי להזכיר את קביעתו המפורשת לפיה דנקנר לא רצה "לעקוץ" גורמים בשוק ההון". דנקנר מלין בנוסף על כך שמתחם הענישה והעונש שנקבעו בעניינו חמורים ואינם תואמים את מדיניות הענישה הנוהגת בתיקים בעלי מאפיינים דומים. עוד הוא טוען כי השופט כבוב שגה בכך שהטיל על דנקנר עונש שאינו הולם את מהות מעשיו ואת נסיבותיו האישיות.

ההרשעה והעונש של דנקנר ושטרום וערעור הפרקליטות על העונש

"נוחי דנקנר הקדיש את כל מאודו כדי להעביר סיגנל לשוק שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, כאשר כישלון של מהלך שכזה היה גם עלול להביא לאובדן השליטה בחברה. זהו התמריץ שהכווין את פעילותו של דנקנר ולמרבה הצער הביא אותו לפעול דווקא בסמוך לפני ההנפקה באופן בלתי לגיטימי בעליל".

במילים אלה נימק ב-4 ביולי 2016 השופט חאלד כבוב, את הרשעתו של מי שהיה פעם איש העסקים המשפיע במשק, בהרצת מניות ובעבירות דיווח והלבנת הון. יחד עמו הורשע איש שוק ההון איתי שטרום, שביצע לבקשתו של דנקנר רכישות מאסיביות של מניות אי.די.בי, אותן מכר מחוץ לבורסה, ושב לרכוש מניות חדשות - הכול, כך קבע כבוב - כדי להשפיע באופן בלתי חוקי ומעושה על שער המניה ערב אותה הנפקה ידועה ב-2012. גם החברות אי.די.בי וקלוז טריידינג של שטרום הורשעו בעבירות אלה.

דנקנר ושטרום הורשעו כי בפברואר 2012, לקראת מועד הנפקת מניות אי.די.בי לציבור, שהייתה קריטית לצורך שיפור מצבה התזרימי החונק של החברה בשליטת דנקנר, דנקנר ושטרום קשרו קשר, במסגרתו סוכם כי שטרום יבצע רכישות בהיקפים גדולים של מניית החברה בבורסה, במטרה למנוע את ירידת שער המניה ו"לתחזק" את השער, כמו גם להגדיל את מחזורי המסחר ולהציג מצג של התעניינות במניה. מטרת המעשים, כך נפסק, הייתה להבטיח את הצלחתה של ההנפקה, שאכן עלתה יפה, ואי.די.בי גייסה באמצעותה 321 מיליון שקל).

לפי הכרעת הדין, לצורך ביצוע התוכנית הורה שטרום לסוחר בניירות ערך, עדי שלג - שהיה זמן קצר קודם להנפקה שותפו של שטרום והפך בהמשך לעד המדינה בפרשה - לרכוש באמצעות חשבונות חברת ISP שבבעלות שטרום מניות של אי.די.בי אחזקות, במטרה להשפיע על שער המניה. שלג, כך נפסק, פעל בהתאם להוראות של שטרום ורכש מניות עד לניצול מלוא מסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבונות ISP בבנק הבינלאומי.

כשיבשו מקורותיו הכספיים של שטרום, זה פנה לדנקנר, שפנה לכמה מחבריו כדי שאלה ירכשו את המניות שרכש שטרום מחוץ לבורסה. הפרקילטות תיארה זאת כ"חילוצו" של שטרום בידי דנקנר. אותם "מחלצים" הם אנשי העסקים אילן בן-דב; לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, שהיה הבעלים של חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בבראק קפיטל; צביקה בארינבוים; וגלעד טיסונה. כשאלה רכשו מניות משטרום - האחרון שב ורכש שוב מניות אי.די.בי בבורסה, ובכך נמנע מפגיעה בשער המניה על-ידי הגדלת ההיצע בבורסה.

כששוב יבשו מקורותיו של שטרום, הוא פנה לבנק הבינלאומי כדי לקבל אשראי, אך המהלך לא צלח. אז דנקנר פנה למנהלת מחלקת שוק ההון בבנק, ניצה זעפרני, ולמנהל החטיבה העסקית, אילן בצרי, ו"זרק מילה טובה", כלשונו של שטרום בעדותו - עד שהבנק נעתר לבקשת שטרום והעמיד לו אשראי במיליוני שקלים, ללא בטוחות כלשהן ובתנאים נוחים למדי.

ב-5 בדצמבר 2016 שלח השופט כבוב את דנקנר לשנתיים מאסר בפועל, ובנוסף הטיל עליו קנס בסך 800 אלף שקל וכן מאסר על-תנאי של 12 חודשים; על שטרום גזר השופט עונש של שנת מאסר בפועל וקנס כספי בסך חצי מיליון שקל. העונשים שנגזרו היו קלים מאלה שביקשה פרקליטות מיסוי וכלכלה להטיל על המורשעים.

ואכן, בחודש שעבר ערערה הפרקליטות לבית המשפט העליון ערעור על גזר הדין של דנקנר ושטרום, וביקשה להחמיר בעונשים. הפרקליטות דורשת לגזור על דנקנר עונש של לפחות שלוש שנות מאסר ועל שטרום עונש של לפחות 30 חודשי מאסר. לטענת המדינה, העונשים שהוטלו על דנקנר ושטרום במחוזי לא תואמים את מגמת ההחמרה שהכתיבו המחוקק ובית המשפט העליון בענישה על עבירות ניירות ערך.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988