ביהמ"ש מחק אישום בהריגה בשל ליקויים בניסוח כתב האישום

בהחלטה חריגה ואמיצה, ביהמ"ש המחוזי במרכז מחק כתב אישום שהוגש בגין הריגה של 3 פועלים תאילנדים, בשל ליקויים בניסוח כתב האישום ■ המסר לפרקליטות: הקפידו על ניסוח כתבי האישום - אחרת אלה יבוטלו

השופטת מיכל ברנט / צילום: אתר בית המשפט
השופטת מיכל ברנט / צילום: אתר בית המשפט

עבודתם של עורכי הדין העובדים בפרקליטות המדינה אינה פשוטה כלל ועיקר. הם אלה שאמורים לעמוד בשער ולגרום להרשעתם בדין של עבריינים. המדובר בעבודה רבה, עמוסה ושוחקת. יש המגדירים אותה כעבודה "בסרט נע". עובדה זו גוררת לעתים את הפרקליטים לקהות-חושים בניסוח כתבי האישום היוצאים תחת ידיהם.

קהות-חושים זו מביאה אחריה לעתים "פספוסים" בלתי רצויים. שהרי כידוע, בבית המשפט לא ניתן להעלות טענה עובדתית מהותית שזכרה לא בא בכתב האישום. הנאשם זכאי לדעת במדויק בפני מה הוא עומד ומה הן הטענות שמולן הוא אמור להתגונן.

"על "פספוס" שכזה ביססה שופטת בית המשפט המחוזי במרכז, מיכל ברנט, החלטה שבה היא הורתה על ביטולו של כתב אישום שהוגש בגין הריגה.

בחודש מאי 2015 אירעה, בצומת הכניסה למושב חצב שבדרום, התנגשות בין משאית לבין טרקטור, אליו היה רתום גרור ובו פועלים תאילנדים. ההתנגשות אירעה לאחר שנהג הטרקטור לא שעה לתמרור "עצור". כתוצאה מההתנגשות נהרגו 3 פועלים תאילנדים.

רק בחודש ספטמבר 2016 הוגש כתב אישום נגד מעסיקם של הפועלים התאילנדים שנהרגו. בכתב האישום, שהוגש על-ידי פרקליטות מחוז מרכז, יוחסה למעסיק, שלא נהג בטרקטור ושלא היה נוכח במקום בעת האירוע, עבירה של הריגה.

טענת הפרקליטות הייתה כי במשך תקופה ארוכה היה זה המעסיק שהנחה את נהג הטרקטור - שתוקפו של רישיון הנהיגה שלו פג כשנה קודם לכן - להסיע את הפועלים לשטח חקלאי סמוך באמצעות הטרקטור, שאליו היה מחובר הגרור באופן שאינו מוסדר על-פי דין.

עוד נטען בכתב האישום כי המעסיק הנחה את נהג הטרקטור ואת הפועלים התאילנדים לחצות רגלית את כביש 40 אל עבר השטח החקלאי, אף זאת בניגוד לסדרי התנועה במקום.

והנה, בחודש מאי 2015, כאמור, חצה נהג הטרקטור את הצומת מבלי לשעות לתמרור "עצור", ומשאית התנגשה בגרור. מאחר שהפועלים לא מילאו אחר הנחייתו של המעסיק לחצות את הכביש ברגל, הם נהרגו בהתנגשות (פועלים נוספים נפצעו).

בכתב האישום טענה הפרקליטות כי במתן ההנחיה להוביל את הפועלים באמצעות הגרור, שהיה רתום לטרקטור, פעל המעסיק בפזיזות ומתוך קלות-דעת לתוצאות מעשיו, תוך שהוא נוטל, במודע, סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות הקטלניות, מתוך תקווה להצליח למנען, וכי בכך הוא גרם למותם של הפועלים.

כבר בתחילת הדרך העלו פרקליטיו של המעסיק, עורכי הדין שרון נהרי ואיתמר פלג, טענה מקדמית, שלפיה כתב האישום כלל אינו מגלה את עבירת ההריגה שיוחסה למעסיק. הם טענו כי המעסיק נהג כשורה ובזהירות, כאשר הנחה את נהג הטרקטור ואת הפועלים לרדת מן הגרור ולחצות את הכביש ברגל. לטענתם, מעת שהנחייתו של המעסיק לא מולאה, ולאחר שנהג הטרקטור לא ציית לתמרור "עצור", נותק הקשר הסיבתי בין המעסיק לבין מות הפועלים, ולא מתקיימים בו רכיבי העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הפרקליטות טענה בתגובה כי המעסיק היה יוצר הסיכון, וכי חרף הנחייתו לפועלים לחצות את הכביש ברגל, היה עליו לצפות שהנחייתו לא תקוים.

השופטת ברנט ראתה את הדברים עין בעין עם פרקליטיו של המעסיק. תחילה היא הסבירה כי הדין מאפשר לנאשם להעלות טענה מקדמית דוגמת זו שהעלה המעסיק כאן, עוד לפני שיגיב על כתב האישום. על-פי אותו הדין, "גם מקום שיודה הנאשם בעובדות כתב האישום על-פי נוסחן, רכיבי העבירה אינם מתמלאים ואינם מאפשרים להרשיעו".

ברנט הזכירה כי בדיון בפניה טענה הפרקליטות כי קיים פוטנציאל להרשעתו של המעסיק בעבירה שיוחסה לו, בשים לב לכך שהוא הורה לנהג הטרקטור לנסוע עם גרור מאולתר ומסוכן, ובכך הוא העמיד בסיכון את כלל משתמשיו, ובשים לב למחדלו ביחס לאי-אכיפת הנחייתו שלא לנסוע על הגרור בעת חציית כביש 40.

"דא עקא, שזהו אינו נוסחו של כתב האישום", המשיכה ברנט. "על-פי נוסחו של כתב האישום... הנאשם 1 (המעסיק - א'ט') הנחה את הנאשם 2 (נהג הטרקטור - א'ט) ואת הפועלים שלא לנסוע על הגרור המאולתר והמסוכן בעת חציית הכביש", כך ברנט.

לדידה, בכך התמודד המעסיק עם הסיכון הצפוי על-מנת למנוע אותו. "מקרה המוות אירע בכביש, לאחר שהנאשם 2 והפועלים לא שעו להוראתו של הנאשם 1 - וזאת על אף יחסי המרות הנטענים - ונותרו על הגרור", המשיכה.

במילים אחרות: ברנט קבעה כי בכתב האישום לא נטען למעשה או מחדל של המעסיק, שהיוו את הגורם הממשי למות הפועלים, "דהיינו - אין קשר סיבתי עובדתי ביון המיוחס לנאשם 1 בכתב האישום לבין התוצאה העגומה והטרגית, היא מותם של המנוחים".

ולמי שעדיין לא הבין, ראתה ברנט לשוב ולהדגיש: "טענתו של בא-כוח המאשימה, לפיה מחדלו של הנאשם 1 מלהשגיח על מילוי ההוראה שהופרה הן על-ידי הנאשם 2 והן על-ידי המנוחים והפועלים הנוספים באי-אילו הזדמנויות הוא שגרם למותם, לא בא זכרה בכתב האישום".

די היה בכך על-מנת שברנט תורה על ביטולו של כתב האישום, עוד לפני הקראתו וקבלת תגובת הנאשם לנטען בו.

מדובר בהחלטה חריגה ואמיצה לכל הדעות, החלטה שבוודאי תעורר את אנשי הפרקליטות לרענן את הנהלים ואת ההחלטות בנוגע לניסוח כתבי אישום.

יכול וגם אלמלא היה כתב האישום מבוטל על הסף, וככל שהמשפט היה מתנהל, היה המעסיק מזוכה לבסוף. שהרי בנסיבות העניין ולאור ההנחיה שהוא נתן ושהופרה, מעט מרחיק לכת לייחס לו עבירה של הריגה. קבל טענה זו, ויהיה עליך לשקול קבלה של טענה שלפיה אב הרג את ילדו, שחצה כביש שלא במעבר חציה ושנהרג, לאחר ששלח אותו לבדו לדרכו, אך הנחה אותו לחצות את הכביש רק במעבר חציה. עם זאת, ייתכן כי שיקולים כאלה ואחרים היו מביאים את בית המשפט להרשיע את המעסיק.

כל אלה אינם רלוונטיים עוד. מה שרלוונטי הוא שבית המשפט שיגר "קריאת השכמה" לאלה ש"נרדמו בשמירה" בפרקליטות המדינה. כאילו אמר להם "אל תפתחו שאננות. אל תסתנוורו מן השיעור הגבוה כל כך של ההרשעות. בית המשפט עדיין עומד על זכויותיהם של הנאשמים, וככל שאתם לא תבצעו כהלכה את עבודתכם - התוצאות יהיו בהתאם" (ת"פ 2015-09-16).

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988