השותפים בלוויתן יתחייבו לפתח המאגר עד אמצע השנה?

קיבלו רגליים קרות? נובל אנרג'י ושותפיה הודיעו עד לא מזמן שהחלטת ההשקעה תתקבל עד סוף 2016 ■ אבל זה לא קרה בינואר וגם לא יקרה כנראה בפברואר

קידוח תמר אסדה קידוח לוויתן / צלם: יחצ
קידוח תמר אסדה קידוח לוויתן / צלם: יחצ

קוראים להן אבני-דרך, אבל הן יכולות להפוך בקלות לקרחוני ענק, מהסוג שיכול להטביע ספינות - ולא רק ספינות שהקברניט שלהן שיכור או מנומנם, אלא גם כאלה הנהוגות בידי יותר מקברניט אחד.

אבן-הדרך הקרובה של ספינת מתווה הגז היא אמצע 2017 - עד אז חייבים השותפים במאגר הגז לוויתן להראות התחייבויות השקעה בהיקף של 1.5 מיליארד דולר בפיתוח המאגר. השותפים מציגים פרשנות שכוללת את כל הסכומים שכבר הושקעו בלוויתן, עוד לפני אישור מתווה הגז, 1.2 מיליארד דולר. אם הפרשנות הזאת נכונה, אז אבן-הדרך שהוכנסה למתווה הייתה חסרת משמעות ושיניים, כי היזמים כבר היו רגל וחצי מעבר לה. מעבר לכך, מתחדדת שאלה אחת פשוטה: מדוע לא התקבלה עד היום החלטה רשמית ומחייבת לפתח את המאגר?

נובל אנרג'י ושותפיה הודיעו עד לא מזמן שהחלטת ההשקעה תתקבל עד סוף 2016. אבל זה לא קרה בינואר וגם לא יקרה כנראה בפברואר. בדוחות הרבעוניים של נובל, שפורסמו בשבוע שעבר, כבר דובר על הרבעון הראשון של 2017 כמועד קבלת החלטת ההשקעה. האיחור הזה איננו אופייני לחברה כמו נובל אנרג'י, שהשלימה את פיתוח מאגר תמר בדיוק בזמן ובדיוק בתקציב שנקבע. האם נובל מקבלת רגליים קרות? האם היא שוקלת מחדש את דרכה?

בישראל אומרים שהמועד המקורי היה פשוט שאפתני מדי ושהחלטת ההשקעה תתקבל בעוד כמה ימים. חסרים בעיקר אישורים טכניים כמו היתרי בנייה ורישיונות עבודה, אומרים כאן.

חשוב להבין שלא מדובר בסתם הצהרה פורמלית. החלטת השקעה סופית (Final Investment Decision או בקיצור FID) היא עמוד התווך של כל פרויקט פיתוח מאגר לוויתן. ב-FID מכריזים שותפים למאגר גז שהם יוצאים לדרך ושהתחייבותם להשקיע מיליארדי דולרים בפיתוח מאגר הגז - אין ממנה דרך חזרה, יישרף העולם.

 

החוליה החלשה

בעולם מאגרי הגז יש סדר פעולות קדוש: לא מקבלים החלטת השקעה לפני שסוגרים פיננסית את המימון לפיתוח המאגר. לא סוגרים פיננסית מימון בנקאי לפני שסוגרים עסקאות למכירת הגז - שיבטיחו לבנקים זרם תקבולים חודשי שישמש לכיסוי עלויות המימון החודשיות של ההלוואה.

בשרשרת הזאת לא קשה למצוא את החוליה החלשה. פיתוח לוויתן נשען על הסכם גז אסטרטגי אחד בלבד: עסקת הגז עם ירדן שאיננה סגורה עדיין. העסקה עם מצרים לא מתקדמת וטורקיה - יוק. מכירת גז ליוון ולאיטליה היא רעיון נפלא, שיכול להפוך ריאלי בעולם אחר של מחירי גז. השוק הישראלי כבר רווי והסכמי גז חדשים עלולים לבוא על חשבונה של פרת המזומנים הגדולה של נובל, הלוא היא מאגר תמר.

וכך נותרנו עם האופציה הירדנית. מלכתחילה היה כנראה נאיבי להניח שיהיה אפשר לסגור עם הירדנים חוזה גז עסקי ללא הסכם מטרייה מדיני שבו תיקח ממשלת ישראל על עצמה סיכונים. מי שכנראה האחרונים להבין זאת הם שר האנרגיה יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו שאול מרידור, שיעדיפו לבלוע נחשים חיים על פני הליכה למשרד האוצר ולממשלה לבקש ערבויות עבור נובל ותשובה.

בסיטואציה כזאת ברור למה נובל לא מוכנה לקבל החלטת השקעה. שותפה הישראלי של נובל, יצחק תשובה, היה תמיד הראשון לקפוץ למים. בפיתוח תמר הוא הצליחו לשכנע את נובל להתחייב עוד לפני שהסכמי הגז עם חברת החשמל היו סגורים. היה ברור שההסכמים ייחתמו בסוף כי לחברת החשמל לא הייתה שום אלטרנטיבה לגז מתמר. נובל סתמה את האף, סיננה Never again וקפצה למים. הטריק הזה כנראה לא עובד הפעם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988