מסעדת אל ליאלי בכפר ג'יש: משחקת על כל המגרשים

אם אתם מטיילים בגליל בעונה היפה הזו, אל ליאלי הוותיקה היא לא רק מקום מושלם לעצור בו, אלא פשוט מסעדה מצוינת

משחקת על כל המגרשים / צילומים: אייל הצפון

כבר אמרתי לא פעם - הגביע הקדוש של כל חובב אוכל רציני בישראל הוא החומוס. טוב, גם אם לא, אז ככה לפחות זה צריך להיות. שהרי מה יש לנו כאן יותר טעים וחשוב, לפחות במטבח, מאשר חומוס. ואתם יודעים מה, אולי בכלל. שהרי כל מי שצפה בנאומם של ביבי ודונלד במסיבת העיתונאים המדהימה שניהלו השניים לאחרונה, מבין שלא רק מה שהיה הוא שיהיה, אלא שכנראה גם לא יהיה כלום, כי אין כלום. אז לפחות יש חומוס.

יש גם כמה מתחכמים או מתוחכמים, לפחות בעיני עצמם, שרודפים לא רק אחרי החומוס המושלם, אלא גם אחרי הערבייה האולטימטיבית. כלומר הערבית. המסעדה הערבית. אני למשל. נודניק ידוע.

ואני לא מדבר כמובן על מסעדות החומוסצ'יפסלט הוותיקות, אלה שמגישות בדרך כלל גם שיפודים ומכונות אצלנו בכלל "'מזרחיות", אלא על הערביות החדשות-ישנות, כלומר אלו שמעלות על נס את המטבח הערבי המסורתי, הכפרי, הקלאסי או איך שלא תרצו לקרוא לזה. על חלקן, ותיקות וחדשות, כבר הספקתי לכתוב כאן במרוצת השנים. מקומות כפריים נפלאים כמו עזבה ושראביכ בכפר ראמה, נחלה בטבע בצומת צלמון, מקומות חדשים יחסית כמו מגדלנה בצומת מגדל או דלאל בעכו (שנסגרה בינתיים, ועל גלגולה התל-אביבי, מסעדת מאייר, אספר בקרוב) ואחרות.

אבל מה תגידו אם אספר לכם שיש מקומות שבהם אפשר לשלב, בקלות, את שני החיפושים הנצחיים הללו, ובעצם שלושתם? כלומר זה הרודף אחרי החומוס הטוב מכולם וזה המחפש מסעדה ערבית מצוינת, ואפילו, זה ה"מסתפק" במזרחית של פעם, כלומר חומוס ושיפודים ויאללה ביי.

מסעדת אל ליאלי הוותיקה (18 שנים, אבל נראית נהדר לגילה) בכפר ג'יש, הלוא הוא גוש חלב, היא מקום כזה. ג'יש הוא המתחרה הגדול של הכפר ראמה (ביתם של מסעדות עזבה ושארביכ ופעם גם של אל אסיל) על תואר "הכפר הערבי הכי טעים בישראל". כאן נמצאות מסעדות כמו ג'סקלה-הארזים, שעליו כבר סיפרתי לכם לפני כמה שנים, וזחלאווי וליאלי ביירות, שלא ברור לגמרי מה מעמדה כיום, כלומר, האם היא בכלל פתוחה (לא ממש עונים לטלפון).

בין כל אלו, מי שקצת נופלת בין הכיסאות היא מסעדת אל ליאלי (לא להתבלבל עם ליאלי ביירות השוכנת, אם היא עדיין שם כאמור, על הכביש בין ג'יש לסאסא). אל ליאלי, היושבת בתוך הכפר, כמה מטרים מג'סקלה-הארזים המפורסמת, היא בעצם חומוסייה שהשתדרגה. בדרך כלל זה לא רק נשמע חשוד, זה אכן כך. חומוסייה טובה שמחליטה שלא מספיק לה החומוס הטוב שלה ומתחילה להגיש גם שיפודים או אפילו, רחמנא ליצלן, עשבי בר חורפיים בעונתם.

ובכן, אל ליאלי היא היוצאת מן הכלל הזה. היא מגישה אוכל מצוין, רק בלי הדאווין של מסעדה שעושה מעצמה עניין. התיישבנו מול הנוף מרחיב הדעת הנשקף מהחלון הגדול, בחלל רחב ידיים ומשופץ למשעי והזמנו... חומוס. מה לעשות, הרגל זה הרגל, ואנחנו זכרנו שהחומוס כאן מצוין.

והוא אכן כזה. חומוס גרגירים חם וכבד, אבל לא מכביד, בסטייל הגלילי המוכר והאהוב. החומוס של אל ליאלי יכול להתחרות עם מיטב חומוסיות ארצנו, אבל מכיוון שכאמור החליטו לשחק כאן על כל המגרשים, הוא נשמט מרשימותיהם של הרושמים רשימות. ולא בצדק, כאמור.

כדי לעשות את מלאכתנו נאמנה, תקענו גם חומוס עם בשר, מנה שבדרך כלל לא מגישים בחומוסיות קלאסיות אלא רק ב"משודרגות". חומוס בשר הוא אחד הפינוקים הכי גדולים שאני מכיר. הוא משלב בתוכו שתי אהבות גדולות של כל חובב אוכל רציני - חומוס ו...נו, כן, בשר. מדובר בבשר בקר טחון, בדרך כלל מעורבב עם קצת שומן כבש. זו מנה כבדה, ממלאת ומענגת, לפחות אם מתקינים אותה כראוי. ובכן, גם חומוס הבשר של אל ליאלי לא קטל קנים, והיה אדיר. לא פחות.

וכדי שהחגיגה תהיה שלמה, פינקנו את עצמנו גם בקובה נבלוסייה חמה, הלוא היא הקובה המטוגנת, אותו טורפדו קטן וממכר של בורגול ממולא בבשר ומטוגן. נפלא. אבל זה לא הספיק לנו, אז לקחנו גם פאטייר, אותם כיסוני בצק ממולאים בעשבי בר. אוי, כמה טוב. אוי. הדוקטור הטוב, שותפנו הנצחי לטיולי השבת, לא הסתפק אפילו בכל הטוב הזה, והזמין לעצמו גם מנת צלעות טלה. יופי של צלעות. קטנות, עסיסיות, שומניות, כמו שצריך.

אל ליאלי היא אם כן הפתרון המושלם למכורים לחומוס, לחובבי השיפודים, וגם לנודניקים (אני) המחפשים קצת עניין מעבר לכך. אם אתם מטיילים בגליל בעונה היפה הזו, היא לא רק מקום מושלם לעצור בו להתרעננות, אלא פשוט מסעדה מצוינת.

אל ליאלי

פרטים: גוש חלב (גי'ש), ימינה במעגל התנועה הראשון בכניסה לכפר, כמה מטרים אחרי המעגל הנ"ל. טל' 04-6987819, א'-ש' 08:00-21:00. 

מחירים: חומוס גרגירים - 24 שקל, חומוס בשר - 50 שקל, פאטייר - 7 שקלים, קובה נבלוסייה - 7 שקלים, צלעות טלה - 85 שקל. 

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל אגורה. 

כדאי להכיר

צלעות בבית. רבים וטובים מפחדים להתעסק עם צלעות טלה בבית, וחושבים שרק מסעדות מתמחות יכולות, או לכל הפחות מנגליסטים מקצוענים. טעות. כל מה שצריך לעשות הוא לחמם היטב מחבת פסים, ואז לצרוב עליה, שתי דקות מכל צד, לא יותר, צלעות קטנות שקניתם אצל אבו חילווה ביפת 142 ביפו או באחד מסניפי חינאווי, או אצל קצבים יהודים טובים (מיט מרקט, הבשרים של זלמן ואחרים).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988