להתאהב בטוקיו: ביקור חטוף שמספק הצצה אל יפן ותרבותה

היא גדושה באינספור מקומות מעניינים ומערבבת באלגנטיות חדש ומודרני עם מסורת עתיקה. וזה כנראה סוד הקסם שלה, ביחד עם אסתטיקה מרהיבה שתפגשו בכל מיני מקומות

טוקיו / צילום: באדיבות לשכת התיירות של טוקיו

אולי זה התחיל אי שם בשנות הילדות שלי עם החברה הקרובה והדמיונית נוריקו-סאן, הילדה מיפן (מסדרת הספרים המיתולוגית של הקיבוץ המאוחד על ילדים בעולם). אולי דווקא בעקבות ספרים אחרים שגיליתי אליהם חיבה יתרה בשנים שלאחר מכן, וגם הם אפשרו לי הצצה אל התרבות המרתקת ביפן. מה שבטוח הוא, שכבר לפני שנים יפן התמקמה אצלי בראש הרשימה של יעדי החלומות שאליהם ארצה להגיע מתישהו בחיי.

והנה ה"מתישהו" הזה הגיע, והחלום התגשם. זכיתי לביקור חטוף אמנם (הראשון, אך בהחלט לא האחרון, הבטחתי לעצמי) אשר מפאת קוצר הזמן התמקד בטוקיו בלבד. מטבע הדברים, הגעתי עם ציפיות מאוד גבוהות, כאלה שמהן אפשר רק לרדת. אלא שהמציאות הצליחה להפתיע אל מעל לדמיון ומעבר לציפיות.

"אל תבזבזי את הזמן שלך על שינה!", היה הטיפ העיקרי שקיבלתי מהשף שגב משה, שביקר בטוקיו קצת לפניי. גם לו היה זה הביקור הראשון, וכשצלצלתי לקבל כמה טיפים ואולי המלצות על מסעדות, ההתלהבות שלו הייתה מדבקת: "את לא תאמיני כשתראי ותחווי את המוזיקה בשירותים הציבוריים! שימי לב למכונות המיצים האוטומטיות בכל פינת רחוב! אני כל-כך מקנא בך!".

אבודים בטוקיו

בשעות הבוקר המוקדמות נחתתי בטוקיו, נכונה להסתער על העיר. מדריכת טיולים מטעם לשכת התיירות העירונית הוצמדה אליי ליום הראשון. "את מלאת אנרגיה, אני מקווה", אתגרה אותי רגע לפני שיצאנו לכבוש יעדים ביום גדוש ונפלא. בסיומו לקחה מפה, וסימנה עליה עוד כמה יעדים לימים הבאים שהעברתי לבדי. "תזכרי", אמרה. "פשוט מאוד להסתדר פה לבד, וגם אם תלכי לאיבוד, תוכלי לגלות מקומות נפלאים לא פחות". לאחר מכן שלפה את מפת הרכבת התחתית שנראית כמבוך מסועף. "פשוט להתמצא גם כאן. לכי בעקבות הצבעים ואין סיבה שתלכי לאיבוד". וכך היה.

שלוש חברות מפעילות את מערכת הרכבת התחתית של טוקיו. מבט ראשוני על המפה של העיר עלול להיות מבלבל, אבל ברגע שמבינים את הפשטות שבה, ההתמצאות לא מסובכת כלל ועיקר. אפילו מנגינת נעילת הדלתות משתנה בין התחנות. בשנים האחרונות התווספה השפה האנגלית לשילוט בתחנות ולמערכת הכריזה. בשונה מרכבות תחתיות אחרות בעולם, כאן אין מופעי רחוב או פושטי יד, וגם כמעט שלא תראו ילדים - לא כי יש מעט (ויש מעט, הממוצע הוא 1.1 ילד למשפחה), אלא משום שהצפיפות לא מתאימה לילדים קטנים. בחלק מהתחנות תמצאו גם "עזרת נשים" ו"עזרת גברים" בקרונות נפרדים, יוזמה שנולדה בעקבות ידיים שנשלחו על-ידי גברים שתויים בחסות הצפיפות בשעות העומס.

ההתמצאות באמצעות שמות התחנות מחויבת המציאות, כי בטוקיו לרחובות אין שמות. העיר נחלקת לרבעים, כשגם מספרי הבניינים לא ניתנו להם בסדר רציף אלא לפי שנת הבנייה, וכך למשל, בניין מספר 38 יכול להיות סמוך דווקא לבניין מספר 4. מכאן, שחיפוש כתובות הוא כמעט בלתי אפשרי. גם חיפוש אחר מסעדה מומלצת באמצעות "גוגל מפס" התברר לי כמשימה בלתי אפשרית. רק בעזרת חברת ילדות המתגוררת בטוקיו כמה שנים, הצלחנו יחד.

היא גם הסבירה לי שחיפוש היעדים צריך להתמקד בתחנת הרכבת הסמוכה או באתרים קרובים אחרים. מי שמציל את המצב הם התושבים המקומיים, ששמחים לסייע לכם במידת הצורך - כולל שליפת הטלפון הנייד, המחשה על גבי מפה וליווי אישי למקום היעד הרצוי, והכול בחן ובנועם. לפעמים נדמה שאותו אדם שבחרתם בו באופן אקראי ברחוב או בתחנת המטרו חש בר מזל שהוא זה שנפלה בחלקו הזכות להסביר לתיירת האובדת לאן ללכת. יותר מ-13 מיליון איש חיים בטוקיו עצמה ויותר מ-35 מיליון בטוקיו רבתי, מה שהופך אותה למטרופולין המאוכלס בעולם, ובהחלט עשוי לסייע במציאת הדרך הנכונה.

קסם, אידיליה והדחקה

השמיים הכחולים וקרני השמש החורפיים הבהיקו בחלונות המצוחצחים של גורדי השחקים הרבים שמעטרים את שמי עיר הבירה של יפן הממוקמת באי הונשו, האי הראשי של יפן.

הגעתי בעונה שהשלכת היפנית המרהיבה כבר הייתה מאחורינו, ופריחת הדובדבן עדיין לא נראתה באופק (מי שיגיע בעונה הזו, ירוויח!). טוקיו בחורף עלולה להיות קרה מאוד, אבל מזג האוויר האיר לי פנים (יחסית). טוקיו אינה משופעת בגשמים, אבל בקור ובמזג אוויר יבש - בהחלט כן.

היא גדושה באינספור מקומות מעניינים ומערבבת באלגנטיות חדש ומודרני עם מסורת עתיקה. וזה כנראה סוד הקסם שלה, ביחד עם אסתטיקה מרהיבה שתפגשו בכל מיני מקומות. במרחק כמה צעדים מחנויות הבוטיק המודרניות (ואיזו תפאורה בחלונות הראווה!) תמצאו מקדשים עתיקים.

תרחיקו עוד טיפה מהאזור המרכזי לשכונות הפחות מפונפנות - ותמצאו גם תושבים פשוטים יותר, מסעדות מקומיות ושווקי פשפשים. פשוט תענוג. נסו לתפוס גם חתונה מסורתית (בימי ראשון), ותקבלו לא רק את התמונה של הטיול אלא גם הצצה מעניינת למסורת שכוללת תלבושות מרהיבות - מקטן ועד גדול. הלסת נשמטת.

בפן המודרני תמצאו למשל כל מיני פתרונות נהדרים שמקלים על החיים בסיטואציות שונות בבחינת "איך לא חשבו על זה קודם" ו"מתי זה יקרה אצלנו". חדרי השירותים הציבוריים, לדוגמה: ברבים מהם עומד מעין כיסא-מנשא לתינוק (וכי מי מהאימהות לא נתקלה בסיטואציה הכה יומיומית ומתבקשת שבה יש צורך בשימוש בשירותים ציבוריים ואז... מה עושים עם הבייבי?). ועוד מנפלאות השירותים: בשעה שאתם עושים את מה שאתם עושים, מוזיקה עם קולות טבע ויער תמלא את החלל, בהתאם לווליום הנדרש.

זאת כמובן לצד תפריט לחצנים עשיר: מאוויר חם לייבוש הישבן ועד לג'ל היגייני לניקוי הידיים, ועוד כמה שלא הצלחתי לגלות מה ייעודם. והתור. בכל מקום תור. מופתי ושקט, וגם לשירותים (בעיקר בבתי הכלבו המפוארים, שהם המזור בעת שיטוט ברחובות). דרך בתי הכלבו הללו אנסה להמחיש מהי אותה אסתטיקה שנחרטה בחוויה שלי. במרבית בתי הכלבו מתפרס בקומת המרתף שוק מזון, שהמילה שוק אולי עושה לו עוול. דוכני אוכל מהממים ביופיים, ובהם שפע מהמם - מדגים, דרך סושי כמובן, מזון מלוח ומיובש, גבינות, בצקים, מתוקים, שוקולדים - הכול מהכול, כשרבים מהמוצרים נושאים תוויות ושמות של שפים מערביים או מקומיים, ובכל דוכן המוכרות לבושות בהתאם לגון הלוגו של הדוכן.

ואז, כשקונים דבר מה, אפילו רק עוגה קטנה, המוכרת הנעימה אורזת אותה כל-כך יפה שבא לכם פשוט להשאיר אותה בקופסה. את התשלום תעבירו דרך צלחת מיוחדת ולא ישירות לכף היד, ואם מדובר בכרטיס אשראי, תקבלו אותו חזרה עם קידה וחיוך כשהוא מוגש בשתי ידיים. יש כאלה שמפרשים את הגינונים הללו ואת האסתטיקה הזאת כמשהו רובוטי או מכאני חסר רגשות (כי לא כולם שבויים של טוקיו ממבט ראשון), אבל אני? אני באתי לראות מה קורה מעל פני השטח, פחות לנבור או להתרשם משיעורי ההתאבדויות הגבוהים במדינה הזו.

ניסיתי לא להרוס לעצמי את האידיליה שבניתי בדמיוני, והשתדלתי להתעלם גם מסיפורים ששמעתי על הגברים המקומיים, המשתכרים מדי ערב ושבים לביתם כשהם מתנדנדים והרבה פחות נחמדים לנשותיהם, אבל גם הם קיימים, ולא תמיד ניתן להתעלם מהם (למשל, ברכבת התחתית של שעות הערב העמוסות).

חיי כלב בטוקיו

טוקיו נקייה. לעשן ברחובות מותר רק במקומות המסומנים (ושם יש התקהלות), חתולי רחוב אין בנמצא והדהים אותי גם היחס - שלא לומר הסגידה - לחיות מחמד. ימחישו זאת בוודאי ה-Cat's cafe הפזורים ברחבי העיר, מקומות שבהם תוכלו ללגום קפה/תה וללטף חתולים בתמורה לכ-1,000 ין (כ-33 שקל). גם בסטיקרים בנוסח "חיות המחמד באות לפני בני האדם" (Pets before Humans), נתקלתי לא מעט - מה שאירוני למדי במדינה שבה צמחונים הם עדיין חיה מוזרה. התצוגה האמיתית מתרחשת בסופי השבוע - המקומיים שבמהלך השבוע כמעט ולא נראים ברחוב עם כלביהם המפונפנים, יוצאים עימם לפארק בימי ראשון שטופי שמש.

בפארק Yoyogi המקסים, למשל, תמצאו תצוגה של ממש. כלבים באפודות של מעצבי-על, כלבים מסופרים לעילא חמושים במשקפי שמש, וגם חתולים מפוארים ספונים בעגלות מוצאים לנשום אוויר צח. בעבר חל איסור על אחזקת חיות מחמד בדירות הקטנות, וכיום הסכר נפרץ, אבל רק למי שהפרוטה בכיסו: המחיר לחתול יכול בקלות להגיע ל-2,000 דולר, וכלב (רצוי קטן כמובן) יעלה בקלות כ-4,000 דולר ויותר.

על רקע הכלבים והחתולים האלה קל יותר להבין דמויות קיטש יפני כמו סנופי ו"הלו קיטי". זה חלק מהתרבות, ואפשר או לגחך בציניות או לזרום איתה. מרובעי האלקטרוניקה העמוסים לעייפה ועד לנערות המתחפשות לדמויות האנימה, עם השיער הצבעוני, נעלי הפלטפורמה, הגרביים מתוחות עד לברך והשמלה הנפוחה. קיטש כן, זה נכון, אבל גם הוא יכול להיות בטוב טעם וחלק מהנוף. ובכל מקרה, הוא מצטלם יפה.

ובכלל, המפגש עם התושבים המקומיים מרתק לאור העובדה שאנגלית שגורה היום יותר בפי היפנים - אלה מוכנים לתרגל אותה גם בסיורי חינם שהם מציעים (כשהם מניפים שלט באזורים המתוירים). חברים שהתנסו, סיפרו על הצלחות מחד ועל נפילות מאידך - כך שזה הימור, לטוב ולרע.

בחנויות, בבתי הקפה, במסעדות ובבית המלון נתקלתי בנועם הליכות ובנחמדות מחממת לב. ואפשר גם על כוסית של סאקה: משעות סיום העבודה ועד לשעות הלילה שבהן טוקיו לא הולכת לישון, הברים הקטנים והמקומיים המכונים Yatai, והמכילים עד שמונה מקומות ישיבה, הם מקומות מפגש מעניינים עם הקהל המקומי ויכולים לספק לכם שיחה מעניינת.

מהמודרני למסורת - ובחזרה. כי כזו היא טוקיו, רגע פה ורגע שם. ויש גם קיסר, אקיהיטו שרוחשים לו כבוד עצום (אולי משום שהוא נחבא מעין הציבור), ותיאטרון קבוקי ותרבות ענפה ואמנות מרשימה וקולינריה מרתקת וטעימה ו... אי אפשר הכול, לפחות לא בפעם הראשונה. מטוקיו נפרדתי בתחושה שעוד ניפגש. מילת הסיכום שלי דומה לזו שאני שמעתי לא מעט מאלו שביקרו והתמכרו קודם - אני מקנאה בכל מי שהביקור בטוקיו עוד לפניו.

מידע מעשי

טיסות: אין טיסות ישירות מתל אביב לטוקיו. לפני כשנה נכנסה חברת התעופה היפנית ANA לפעילות רשמית בישראל. מחירים: החל מ-1,048 דולר הלוך חזור, כולל מיסים.

Wifi: מפתיע, אבל טוקיו לא מרושתת ב-Wifi ברחבי העיר (למעט במסעדות, בתי כלבו וכד').

מזון: אינספור מסעדות סושי ומזון יפני מסורתי ומודרני לצד שפע של מזון מערבי (בראשו מסעדות איטלקיות). לצמחונים נציע לגלות חשדנות כלפי מרקים לכאורה צמחוניים (המבוססים על ציר בשר ודגים).

לא נהוג לחלק טיפים ביפן. במסעדות רבות התשלום מראש במעמד ההזמנה (יש גם סושיות שמציעות הזמנה במכונה הניצבת בפתח המסעדה).

הסתובבו תמיד עם דרכון עליכם (לא צילום). במרבית החנויות פטור ממכס לתיירים מוענק במעמד הקנייה (לרוב מעל 5,000 ין) והוא מותנה בהצגת דרכון מקורי.

במקומות רבים, אפילו בתאי מדידה בחנויות, תתבקשו להשאיר את הנעליים בחוץ. בחלק מתאי המדידה נשים יתבקשו לעטות על פניהן מעין מסכת נייר כדי שהאיפור לא ילכלך את הבגד.

היפנים והיפניות חובבי מותגים, ומכאן שפע של חנויות יד שנייה שוות. לחובבי הז'אנר נמליץ לסור לשכונה המקסימה Shimokitazawa (במרחק של תחנה אחת משיבויה), שם ההיצע עצום.

סיורים: אפשר למצוא שפע של סיורים באנגלית ואפילו בעברית על-ידי ישראלים המתגוררים בטוקיו (המחיר עומד על כ-50 דולר לשעה).

בנמל התעופה Haneda חנויות פטורות ממכס עם מגוון ענק של ממתקים מקומיים במחירים סבירים. אל תשכחו לטעום ממתקי מוצ'י ( מעין עוגות או כופתאות עשויות מקמח אורז דביק, מעוצבות בצורות דקורטיביות וממולאות בכל טוב).

שלל טיפים והמלצות נהדרות תמצאו בספר "יפן, מדריך למטייל ולאיש העסקים" מאת דיוויד סלע (הוצאת כתר).

7 אתרים שכדאי לבקר בהם

1. אחד מסימני ההיכר של טוקיו הוא מעבר החציה ברובע שיבויה Shibuya (אחד מ-23 הרבעים שמחלקים את מרכז טוקיו) השופע חנויות ומסעדות.

2. פארק יויוגי (Yoyogi Park), השופע בצמחייה (כולל נציגות סמלית של עצי דובדבן), שבילים רחבים, מדשאות, גני שעשועים לכלבים ושבילי אופניים (כולל אפשרות לשכור במקום).

3. מקדש מיי'גי (Meiji Jingu Shrine) הממוקם בלב פארק יויוגי, שהביקור בו מומלץ ביום ראשון כדי לתפוס טקס חתונה מסורתי ולהתרשם ממעריצי אלביס פרסלי. שימו לב לשער הטוריאי (Torii gate) שבכניסה, המתנשא לגובה של 12 מ'.

4. רובע הרג*וקו (Harajuku) ובו צעירים וצעירות הלבושים בסגנון ה-Cosplay (שילוב של המילים Costume ו-Play). בלבו המדרחוב Takeshita dori שבו גם נמצאת החנות Daiso (הכול ב-100 ין) שבה תוכלו להעמיס מזכרות בעלות סמלית. עוד באזור, השאנס אליזה של טוקיו, שדרת האומוטסנדו (omotesando). בחנות טוקיו בזאר שבלב השדרה תמצאו תלבושות מסורתיות, כלים וקישוטים יפנים במחירים סבירים.

5. גינזה (Ginza) - רובע חנויות ובתי כלבו מעוצבים ומרשימים, שבו גם ממוקמת החנות הגדולה בעולם, 12 קומות מכל טוב של המותג היפני והכה חביב על הישראלים Uniqlo.

6. ברובע המקסים אסקוסה (Asakusa) ממוקם המקדש Sensoji (בודהיזם), שסימן ההיכר שלו הוא הפנס האדום הענקי התלוי בכניסה (גובהו 4 מ'), ובסמוך לו שוק מקומי וססגוני. משם אפשר להמשיך לאטרקציה התיירותית החדשה יחסית "עץ השמיים" Skytree, מגדל תקשורת שמאפשר תצפית מרהיבה על העיר, כולל הר פוג'י.

7. טוקיו משופעת במוזיאונים של אמנות מודרנית ומסורתית. לאחרונה נפתח מוזיאון קטן ומומלץ: The Sumida Hokusai Museum, שמוקדש כולו ליצירותיו של האמן קצושיקה הוקוסאי שחי לפני 300 שנים והוא מפורסם בזכות סדרת היצירות "36 מבטים על הר פוג'י" (הגל הגדול הוא המפורסם שבהם).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988