ישראל - אומת הדיונים המשפטיים

תוצאות מבחן ההסמכה של לשכת עוה"ד הציפו שוב את מכת המשפטיזציה בישראל

טקס הסמכת עורכי דין /  צילום: תמר מצפי
טקס הסמכת עורכי דין / צילום: תמר מצפי

1.

תוצאות בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שפורסמו השבוע הציתו שוב את הדיון על איכות המתקבלים למכללות בהשוואה לאיכות המתקבלים לאוניברסיטאות. בסך-הכול עברו רק 44% מהסטודנטים למשפטים את הבחינה, אבל הפער בין שיעורי ההצלחה של בוגרי האוניברסיטאות לשיעורי ההצלחה של בוגרי המכללות בולט: 79% שיעורי הצלחה באוניברסיטאות בהשוואה ל-40% במכללות.

אלא ששיעורי הכישלון הגבוהים בבחינות והדיון שצף שוב על סינון מועמדים ללימודי משפט אקדמיים אינו לב העניין. לב העניין הוא המספר הבלתי נתפס של הניגשים לבחינה (יותר מ-3,400 סטודנטים למשפטים) ותהליך המשפטיזציה שישראל עוברת כבר שנים ארוכות, תהליך שעמדתי עליו בטור זה לא פעם.

זה תהליך מסוכן, ששרת המשפטים איילת שקד מתריעה מפניו - ובצדק. לא צריך להיסחף למחוזות הקלישאות, ברוח התקשורתית הנוכחית, שבהם כל דבר הוא סכנה לדמוקרטיה, אבל תהליך המשפטיזציה הוא בהחלט תהליך שפוגם ופוגע מאוד בכלכלה הישראלית, פוגע ביעילות הכלכלית ובאופן כללי "מבריח" אנשים מקבלת החלטות, אלא אם כן הן מגובות ב"ביטחונות" משפטיים.

2.

הנתונים של תהליך המשפטיזציה מספרים את הסיפור העגום הרבה יותר טוב מכל מאמר: ישראל מדורגת במקום הראשון באירופה במספר עורכי הדין ל-100 אלף תושבים. נכון לשנת 2014, הדירוג העדכני ביותר, בישראל יש 684 עורכי דין ל-100 אלף אזרחים, והדבר המדאיג הוא שהמספר עלה מ-637 עורכי דין בדירוג הקודם בשנת 2012. ושימו לב לממוצע ולחציון האירופי: 147 ו-108 בהתאמה.

כלומר, בישראל יש פי 4.6 עורכי דין מהממוצע האירופי ופי 6.3 מהחציון האירופי. ללא ספק מדובר בעודף עצום של משפטנים. באנגליה, למשל, יש 315 עורכי דין לכל 100 אלף אזרחים, בדנמרק 108, בשבדיה 57 בלבד, בשווייץ 140, ובגרמניה 202.

לעומת זאת, מספר השופטים בארץ ביחס לגודל האוכלוסייה נמוך ביותר מחצי ממספרם הממוצע של שופטים באירופה (ראו גרפים). התוצאה היא מצד אחד עודף בתהליכים משפטיים ומצד אחר עומס על בתי המשפט ודיונים שמתמשכים שנים ארוכות.

3.

בהיבט הכלכלי, לתהליך המשפטיזציה יש שתי השלכות מסוכנות: האחת קשורה לסקטור הציבורי והאחרת לסקטור הפרטי. לגבי הסקטור הציבורי, נקרא לזה בפשטות תהליך של "כסת"ח", המגובה בפתקים, אישורים, חתימות, ניירות עבודה מסודרים, תהליך קבלת החלטות "מסודר" וכדומה. כלומר, כמעט כל מהלך כלכלי, גדול ככקטן, חייב בקבלת חוות-דעת משפטיות תומכות, בגלל פחד מוות של מקבלי ההחלטות שמא בדיעבד יתברר שכמה מהחלטותיהם היו מוטעות וכושלות, ואז יתנהל ציד מכשפות, ותהיה דרישה לעריפת ראשים.

בתהליך הזה, כמעט כל כישלון מוגדר אוטומטית "מושחת", ואם לא ליווה אותך עורך דין - שאלוהים יהיה בעזרך. בפינה יחכו לך לא מעט עמותות, חלקן ותיקות ואחרות קיקיוניות, בעד ממשל תקין (לכאורה), שיעתרו לבג"ץ, ישלחו אינספור מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה, לחברי כנסת ולשרים המתאימים, וידרשו לפתוח בחקירה, בדיקה או סילוקך המיידי מכל משרה ציבורית, בגלל ניגוד עניינים וכיוצא באלה.

כולנו כמובן בעד ממשל תקין, נגד שחיתויות ונגד החלטות שמתקבלות מאינטרסים זרים וצרים שנועדו להעשיר מעטים, אבל אימת העתירות, המורא שכל דבר ייחשב ממשל לא תקין, עושה בדיוק ההפך. כל אלה שאמורים להחליט, לקדם עשייה, לקדם פרויקטים, לקדם תהליכים כלכליים ולפעול באופן מיידי - מעדיפים לפעמים לגרור רגליים. הם עסוקים בכסת"ח משפטי ובצליחת הקדנציה שלהם בשלום יותר מאשר בקידום החלטות ובביצוען.

זה הרי ברור לכל: איש אינו מושלם, אין החלטות מושלמות ולעולם לא יהיו, אלא רק בחוכמה שבדיעבד. לפעמים עדיף לקבל החלטות גרועות או לא מושלמות ולתקן באמצע הדרך, מאשר לגלות שאננות ולהירתע מביקורת.

הכוח העצום שניתן ליועצים משפטיים מסרס פעמים רבות את הדינמיות הכלכלית בישראל. הניסיון של משפטנים לקבוע ולהכשיר כל פעולה כלכלית היא מעוותת והרבה יותר מסוכנת לתחרות ולחדשנות מאשר כל קונגלומרט או מונופול, גדול ככל שיהיה.

4.

ולסקטור הפרטי, שבו תהליך המשפטיזציה מתבטא בצורה אחרת: ברמה המאוד פרטית-צרכנית, וזה אולי נושא למחקר, נראה כי לישראלים יש יצר הידיינות, יצר סכסכנות ונטייה שלא להתפשר; הישראלים רק רוצים להראות לצד השני (בין שמדובר בשכן ובין שמדובר בחברה או ברשות) שהם לא פראיירים, ויש להם תמיד עורך דין קרוב משפחה או שכן משפטן שמייעצים להם כיצד לנהוג.

בסקטור העסקי התכונות האלה עולות מדרגה, וכך רואים מספר אדיר של תביעות מיותרות, שחלק לא קטן מהן מיועד לא לעשיית צדק ולפתרון מחלוקות עסקיות - אלא לסחטנות, לאיומים מרומזים או מפורשים, בתוך הטלת רפש המוגן מפני לשון הרע ודיבה, שהרי מסמכים משפטיים מוגנים מכל אלה ואפשר לפרסמם בראש חוצות.

התוצאה היא שאין דין ואין דיין, הנייר סופג ה-כ-ו-ל. כמובן, באופן טבעי העיתונות עטה על המסמכים הללו (בין היתר "גלובס") - וכך מתעופפות באוויר הכפשות גסות, והן נשארות שם לפחות עד לפסק הדין, שיינתן בעוד 10-15-20 שנה.

5.

ויש ענייני הביקוש וההיצע, או אולי הביצה והתרנגלות בשוק עורכי הדין. מדוע אלפי עורכי דין ממשיכים להציף את המקצוע, במיוחד בזמן שמדברים על עודפים, על שכר נמוך יחסית בתחילת הדרך ועל שעות עבודה בלתי נגמרות?

ראשית, ייתכן כי מדובר בברירת מחדל. צעירים וצעירות, במיוחד בעולם חומרי כמו זה שאנחנו חיים בו היום, מחפשים מקצוע שיעניק להם איזשהו סיכוי לפרנסה. אם נחלק את המקצועות בצורה גסה למדי, נראה שאנשים עם כישורים אנליטיים, שטובים במתמטיקה, ילכו למקצועות הריאליים, כלומר מדעי המחשב ומקצועות ההנדסה, או לחלופין לרפואה, שבה רף הקבלה גבוה מאוד. אם לא מצאת את עצמך בקבוצה הזאת, מה נשאר? אין ממש הרבה אפשרויות, ואחת מבין המעטות היא לימודי משפטים. זו אחת הסיבות שמזינות את ההצפה ואת אומת הדיונים המשפטיים (לא רק אומת הסטארט-אפ).

סיבה נוספת היא הסיפורים על התעשרות של עורכי דין שמציתים את הדמיון ואת החלומות אצל צעירים. האלפיון העליון של עורכי הדין אכן הצטרף לקבוצה של עשירי הארץ (מדובר בעורכי דין עם הון של מאות מיליוני שקלים לפחות, כמו רם כספי, פיני רובין, יוסי שגב ועוד), שנהנים משכר-טרחה שמן ויותר מכך - מאחוזים שמנים על חיסכון במס או עסקאות אחרות.

סיבה שלישית היא הנראות הגבוהה של עורכי הדין: במבט מן הצד, הציבוריות הישראלית מפוצצת במשפטנים; העיתונות הכלכלית (שוב, בין היתר "גלובס") והכללית מפוצצת בראיונות עם עורכי דין, כאילו הם חזות הכול. והם אכן נמצאים כמעט בכל מקום, בכל צומת של החלטות - בין שמדובר בהחלטות פוליטיות ובין שמדובר בהחלטות כלכליות.

כך הפכה ישראל לאומת הדיונים המשפטיים, וזה לא לטובת החברה והכלכלה.

eli@globes.co.il

עורכי דין
 עורכי דין

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988