צבי סטפק: במבחן התוצאה - שר האוצר ראוי לציון גבוה

ברמת המאקרו, מצבו של המשק מצוין ■ ועדיין, כחלון לא פתר כמה וכמה בעיות יסוד של המשק אבל אי אפשר לפתור הכל בשנתיים ■ צבי סטפק - דעה 

משה כחלון / צילום: איתמר סיידא
משה כחלון / צילום: איתמר סיידא

בשבוע הבא ימלאו שנתיים לכהונתה של הממשלה הנוכחית (הממשלה ה-34, הושבעה ב-14 במאי 2015), ולכהונתו של משה כחלון כשר האוצר. זמן ראוי להעריך את פועלו עד היום. ניתן לומר שבמבחן התוצאה, נכון לתת לכחלון ציון גבוה.

ברמת המאקרו של המשק: הצמיחה במשק הואצה, היחס חוב/תוצר ירד לשפל הנמוך ביותר, שיעור האינפלציה אפסי, שיעור האבטלה נמוך מאוד, הן מבחינה היסטורית שלנו בישראל, והן בהשוואה למצב השורר בעולם. בכל הפרמטרים האלה, מצבו של המשק מצוין.

נכון, חלק מהתמונה החיובית הזו נובע משימוש גובר באשראי, לרבות רכישת מכוניות וכיו"ב, אבל עדיין אי אפשר לקחת מכחלון את ההישגים האלה, של ניהול מאוזן של הכלכלה הישראלית.

הוא הדין בשורה של רפורמות, שינויים שמבטאים גישה רעננה וחדשנית, כאשר בחלק מן המקרים כחלון לא היסס להתעמת עם קבוצות אינטרסים חזקות, כמו בנקים וחברות ביטוח גדולות. ראו ההחלטות בנושא חברות כרטיסי-האשראי, פיתוח שוק האשראי החוץ-בנקאי, הרפורמות בתחום הפנסיה שהונהגו ע"י רשות הפיקוח על שוק ההון, שינויים שנהנו מגיבוי מוחלט שלו.

נכון, משה כחלון לא פתר כמה וכמה בעיות יסוד של המשק, ובהן שליטת המונופולים וכוחם הדורסני, פריון ירוד של המשק, פיגור עמוק בתשתיות, התייבשות הבורסה כמקור לגיוסי הון מניות וני"ע אחרים. אבל מי שחושב שניתן לפתור סוגיות מעין אלה בשנתיים, טעות בידו.

מדובר בתהליכים שדורשים מדיניות נחושה ועקבית במשך לפחות 10 שנים, כדי לראות תוצאות.עוד בעיה היא כובד הרגולציה. אמנם כובד הרגולציה על הסקטור העסקי לא הוקל, אבל גם כאן זה עניין להרבה זמן. יותר קל להעמיס רגולציה מאשר להפחית אותה. ובינתיים, כחלון הפחית את שיעור מס-החברות מ-26.5% בתחילת כהונתו ל-24% כיום, ול-23% בשנה הבאה, עם מגמה להמשיך ולהפחיתו, שזה מסר חשוב מאוד לסקטור העסקי. כמו כן, הוא קבע הסדרי מס נוחים מאוד לסקטור ההיי-טק, מגמה שמשתלבת עם המגמה שמוביל כיום ממשל טראמפ בארה"ב, ומסייעת מאוד לסקטור העסקי בתחרות מול העולם.

גם ברמת הפרט נעשה לא מעט. אינפלציה אפסית משמעותה הפחתת יוקר המחיה, שזה אחד מהדגלים שהניף כחלון. הורדתה הושגה גם הודות למהלכי משרד האוצר: הורדת שיעור המע"מ מ-18% ל-17%, הוזלת המים, החשמל, ועוד. גם האבטלה נמצא בירידה, כאשר ההשתתפות בכוח העבודה נמצאת בעלייה - הישג משמעותי מאוד ברמת המקרו.

בתחום הפנסיוני והחיסכון לטווח ארוך - נפתחה האפשרות לרכוש מוצר פנסיוני זול מאוד, וכן הוצעו מכשירי השקעה חדשים, כמו קופ"ג להשקעה, כדי להגדיל את הנכסים הפיננסיים שיעמדו לרשות הפנסיונרים. הופעלה גם תוכנית "חיסכון לכל ילד", שתיתן בסיס, אמנם התחלתי מאוד אבל חשוב, לצעירים אחרי צבא; וגם שכר המשרתים בצבא הוגדל משמעותית.

והחודש הודיע כחלון על תוכנית "משפחה נטו", שזכתה לתגובות מעורבות. המבקרים טוענים שהיוזמה הזו נבעה משיקולים פוליטיים. נניח, לצורך העניין, שזה נכון. האם זה כשלעצמו הופך את המהלך הכלכלי הזה ללא נכון וללא ראוי? מהזווית הכלכלית, הטענה העיקרית היא, שלא ברור מה הם מקורות המימון של התוכנית, שהיא בנויה על תחזית לעודף הכנסות ממסים, שעלולה לא להתגשם (להערכתי, בסיום 2017 יתברר שהעודף יהיה גדול יותר מתחזיות האוצר), ושצריך להבטיח מקורות מימון לאורך זמן, כדי שהתוכנית לא תהיה חד-פעמית לשנה-שנתיים. זאת, כפי שאמר בנק ישראל, שגילה, באופן די מפתיע, תמיכה בתוכנית "משפחה נטו".

 

כאשר בוחנים את היוזמה לפרטיה, מגלים שמדובר במהלך מאוד נכון וחכם הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. זהו מהלך שנוגע ישירות למצוקות של בני המעמד הבינוני והנמוך יותר, אותו חלק של האוכלוסייה שנהנה גם מהגדלה משמעותית של שכר-המינימום.

נכתב כבר רבות על תוכנית "משפחה נטו", ולכן לא אפרט מדי, אלא רק אזכיר את האלמנטים העיקריים שבה: הפחתת המס על בגדי ילדים ותינוקות, ביטול המכס על טלפונים ניידים, סבסוד הצהרונים, הגדלת נקודות הזיכוי לעובדים, הגדלת המענק לעובדים שמשתכרים שכר נמוך (מס-הכנסה שלילי).

צעדים אלה אמורים להגדיל משמעותית את ההכנסה הפנויה של זוגות צעירים ואחרים, עד כ-1,000 שקלים בחודש! נכון, התוכנית לא מסייעת כמעט לרווקים ולרווקות; וגם לא פותרת את בעיות היסוד של המשק, אבל היא גם לא התיימרה לעשות זאת.

חשוב להדגיש, שהתפיסה העומדת מאחורי התוכנית היא, שבעיניי היא מאוד נכונה, שעדיף לתת סיוע ישיר למי שזקוק לו, ולא להגדיל תקציבים ממשלתיים. זה גם מה שצריך יהיה ללוות את התוכנית הגדולה לא פחות, של סיוע לאנשים בעלי מוגבלויות.

וישאל הקורא: OK, אבל מה עם הבטחתו של כחלון להוריד את מחירי הדירות?

נכון, זה הדגל המרכזי שהניף כחלון ערב הבחירות, ואחרי שהוא ריכז בידיו את מלוא הסמכויות, הוא אינו יכול לטעון שידיו היו כבולות. גם בתחום זה, כחלון מימש כמה מהלכים משמעותיים, ובכללם "מחיר למשתכן", הגדלת מס-הרכישה על משקיעים, הקלות בתחום התחדשות עירונית, הקלות ביורוקרטיות והסרת חסמים, וממש לאחרונה, גם חתימת הסכמים ליבוא של אלפי עובדים מסין.

בעניין הדיור מצוקת הדיור - אחרי כל הצעדים האלה, עדיין מתברר, מה שהיה ברור מראש. קשה יותר להביא לירידת מחירי הדירות מאשר להוריד את מחירי השירותים הסלולריים והמכשירים. בדיור, מדובר בתהליך מורכב וארוך שתלוי בהרבה גורמים שלא כולם מצויים בשליטתו של שר האוצר. לדוגמה, הריבית קצרת הטווח שגורמת להרבה אנשים להסיט את כספם מהפיקדונות בבנקים לרכישת דירות, ריבית שנקבעת ע"י בנק ישראל, ושנותרה אפסית זה שנים אחדות.

בנקודה זו, כחלון החמיץ שלושה צעדים שהיו עשויים לסייע מאוד להביא לירידת מחירי הדירות: 1. הנפקת אג"ח צמודות למדד מחירי הדירות, ני"ע שהיו מצננים מאוד את הביקוש לדירות שהפך לספקולטיבי ו/או ניזון מפאניקה, 2. הפחתת שיעור המס על רווחי הון בבורסה מ-25% ל-15%, מהלך שהיה מבטל את ההפליה לטובת משקיעי נדל"ן, ומקטין מאוד את ההסטה של נכסים פיננסיים לנכסים ריאליים, ו-3. העלאת מס-הרכישה על משקיעים זרים מהרמה הנוכחית של 8%, כפי שנעשה לאחרונה בכמה מקומות בעולם.

עדיין לא מאוחר לעשות את כל אלה, אבל גם בלעדיהם, נראה כי מחירי הדירות עומדים בפני תפנית שלילית.

התחושה והתפיסה, ש"מחירי הדירות יכולים רק לעלות", מתחילה להיסדק. בשטח כבר רואים שהסדקים האלה מתבטאים כרגע במחירי דירות יוקרה ווילות. לטווח ארוך הרבה יותר, צריך לשים דגש ניכר על הסדרת נושא שכירות לטווח ארוך. ובעוד שורות אלה נכתבות, נודע שאכן מתגבשת תוכנית מקיפה גם לעניין זה.

נקיטת המהלכים הנוספים תזרז את המגמה של ירידת מחירים, ולזמן במקרה זה - בשל האפשרות המעשית של הקדמת הבחירות - יש חשיבות מנקודת ראותו של כחלון.

■ הכותב הוא מבעלי מיטב דש.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988