הפסד לאמיר ברמלי: נדחתה בקשתו למחוק 369 עדי תביעה

בעלי קבוצת רוביקון-קרן קלע, הנאשם בהונאת פונזי, טען כי רשות ני"ע פגעה בעיקרון-העל של המשפט הפלילי - חשיפת האמת - כשזימנה לחקירה רק 4% מעדי המפתח, ואילו היתר העידו באמצעות שאלונים ■ ביהמ"ש: "אופן פעולת הרשות אינו פסול"

אמיר ברמלי /  צילום: כפיר חרבי
אמיר ברמלי / צילום: כפיר חרבי

369 עדי תביעה שמסרו עדות באמצעות שאלונים בלבד בתיק הפלילי המתנהל נגד אמיר ברמלי, המואשם בהונאת משקיעים, לא יימחקו מכתב האישום - כך קבע סופית השבוע (א') השופט חאלד כבוב, שדחה את הבקשה התקדימית שהגיש ברמלי למחיקת כ-96% מעדי התביעה בתיק נגדו. לטענת ברמלי, עדים אלה לא זומנו למסור את עדותם בפני חוקרי רשות ניירות ערך שחקרו את הפרשה, אלה מסרו עדות על-ידי מענה לשאלונים שנשלחו לביתם.

ערב חג הפסח דחה השופט כבוב את הבקשה באופן עקרוני, תוך שהוא מציין כי הגם ש"בשלב זה" הוא אינו מקבל את הבקשה, בכוונתו לכתוב החלטה יותר מפורטת שתישלח לצדדים לאחר החג, וזאת "משום חשיבות הסוגיה המשפטית שהועלתה על-ידי ההגנה". את הנימוקים המלאים לדחיית הבקשה פרסם השופט השבוע.

"החידושים בעולם התקשורת האלקטרונית, השימוש באינטרנט שהפך כלי מרכזי בביצוע תקשורת בין-אישית, יכולת של כול אדם או בית השקעות לפנות באמצעות האינטרנט אל מאות אלפי נמענים פוטנציאליים תוך זמן קצר מאוד, ללא אמצעי תיווך שנדרשו בעבר; העובדה שבשנים האחרונות מוגשים לבתי המשפט כתבי אישום, בהם מיוחסים לנאשמים עבירות של הונאה, תרמית, קבלת דבר במירמה, מניפולציה בניירות ערך, עבירות הנעה וכיוב' (לעתים מאות עבירות ואפילו יותר) - תופעות אלה מחייבות את רשויות החקירה, התביעה, ההגנה ובתי המשפט להיערך לניהול הליכים מורכבים מאוד", ציין השופט כבוב.

לדבריו, "ההליכים במקרים אלה מסורבלים עד כדי הצורך במציאת נקודת איזון הולמת שיש בה כדי לאפשר ניהול הליך משפטי שכזה באופן יעיל וממוקד לאפשר למאשימה (המדינה - א' ל"ו) להוכיח את שנטען על-ידה בכתב האישום מחד, שעה שמדובר באישומים הכוללים אלפי עבירות או קורבנות, ומאידך לוודא כי בכך לא תיפגע במידה לא ראויה זכותו של הנאשם להליך הוגן".

במסגרת הבקשה התקדימית והחריגה, שהגיש באמצעות עורכי הדין אייל רוזובסקי, סיון רמות, עידית דויטש וליאור רייכרט ממשרד מיתר-ליקוורניק-גבע-לשם-טל ושות', טען ברמלי כי מדובר "בבקשה ראשונה מסוגה", כיוון שמקרה דומה לא נידון מעולם בפסיקה.

"לא ראינו מקרה בו הרשות החוקרת - רשות ניירות ערך - חדלה באופן כה נרחב. לא ראינו מקרה בו אינטרס ציבורי רב-מעלה, ממש 'עיקרון-על' בהליך הפלילי - חשיפת האמת - נמנע על-ידי הרשות החוקרת. לא ראינו מקרה בו רק כ-4% מקרב עדי המפתח הנוגעים לאישומים רבים ושונים בכתב האישום נחקרים על-ידי הרשות החוקרת, בעוד שיתרת עדי המפתח לא זומנו לחקירה", טען ברמלי.

לדבריו, מדובר בכתב אישום חמור, במסגרתו נטענות כלפיו טענות חמורות, לפיהן הוא קיבל ממשקיעים כספים במירמה וניהל עסק במירמה. אולם לטענתו, למרות זאת הרשות לא חקרה את רובם המוחלט של האנשים אותם נטען כי רימה. "התביעה הפכה אנשים אלה ל'קורבנות', ללא שהם נחקרו, וללא שהתקבלה גרסתם", נטען.

כתב האישום נגד ברמלי הוגש ביוני אשתקד, ובמסגרתו טוענת פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) כי את מעל 400 מיליון השקלים שגייסו החברות בקבוצת רוביקון-קרן קלע שבבעלות ברמלי, גייס הבעלים על יסוד מצגי-שווא קשים לכאורה. עוד נטען כי השימוש שעשה ברמלי בכספי המשקיעים סטה מהייעוד שנמסר למשקיעים, וכי הכספים שימשו את ברמלי ואת רוביקון לרכישת מגוון רחב של חברות פרטיות שעסקו בתחומים שונים וכן להלוואות ולהשקעות שונות. לטענת המדינה, ברמלי ערבב כביכול בין כספי המשקיעים לנכסיו הפרטיים ולהשקעות של חברת רוביקון.

עוד על-פי האישום, ברמלי סיפר למשקיעים סיפורי מעשיות לכאורה על הצלחת ההשקעות, שעה שפעילות חברותיו הייתה גירעונית. לטענת הפרקליטות, ברמלי והחברות בבעלותו הבטיחו ללקוחות תשואה שנתית דו-ספרתית באחוזים בעבור השקעתם באג"ח של קרן קלע, אך משלא הושגה תשואה שכזו על-ידי פעילות הקבוצה, ובפועל הפעילות הייתה בכלל גירעונית, החל ברמלי לממן את ההחזרים למשקיעיו בכספי הלוואות חדשות שנטל ממשקיעים חדשים. במילים אחרות, ברמלי ביצע, לטענת המדינה, "הונאת פונזי", או ניהל "פירמידה", שעה שהוא הציג למשקיעים מצגים שקריים לכאורה על פעילות רווחית של הקבוצה.

"הרצון לקצב סביר ויעיל"

ברמלי כפר בכל ההאשמות נגדו וטען כי התנהלותה של רשות ניירות ערך במהלך חקירת הפרשה, ובפרסומים "לא אחראים מטעמה" על קבוצת רוביקון-קרן קלע, הביאה לקריסתה של פעילות הקבוצה ולפגיעה בציבור המלווים; הוא לא ביצע הונאת "פירמידה" או "הונאת פונזי"; ואלמלא גל הפדיונות והמכירות הכפויות, שנגרמו בעיקרם כתוצאה מהליכים שנקטה הרשות ומהאופן בו התנהלה, קרוב לוודאי שקבוצת רוביקון הייתה עומדת בכל התחייבויותיה.

בבקשה למחיקת העדים טען ברמלי כי זומנו לחקירה רק 17 משקיעים מתוך 386 משקיעים, אשר על-פי הטענה רומו על-ידו. "באשר לשאר 'הקורבנות' (369 עדים במספר), החליטה הרשות שלא לבצע חקירה והסתפקה במשלוח שאלון מוטה ומגמתי שלמעשה זיהם את ההליך", נטען. ברמלי ציין כי מדובר בעדי מתפתח.

מנגד טענה הפרקליטות - באמצעות התובעים בתיק, עורכי הדין חנה קורין ויוני לבני מפרקליטות מיסוי וכלכלה - כי ההחלטה לחקור את מרבית לקוחותיו של ברמלי באמצעות שליחת נוסח אחיד של שאלונים אל כל הלקוחות שפרטיהם היו ידועים, התקבלה לאחר חקירותיהם של עדים אחרים בתיק, ולאחר שנאספו שורה של ראיות שהעידו על התרמית שביצע ברמלי ועל מצגי-השווא שהציע למשקיעים.

"פעולות חקירה אלה מלכתחילה לא היו מחויבות המציאות. לא כל שכן שאין לומר שהמשקיעים השונים הם בגדר 'עדי מפתח'", נטען בתגובת הפרקליטות.

לטענת הפרקליטות, הדרך שנבחרה - שליחת שאלונים למשקיעים שונים - ביקשה לאזן בין הרצון להביא לחקר האמת, הרצון לקדם את הליכי החקירה בקצב סביר ויעיל, בשים לב למספר המשקיעים הגדול (למעלה מ-500), לאופי העובדתי של השאלות שבנדון ולמסה הקריטית של הראיות שהצטברה עוד קודם לכן. "פתרון סביר אחר לא היה בנמצא, שהרי אין כל דרך מעשית לחקור מאות רבות של משקיעים", נטען.

דפוס התנהגות

השופט כבוב העדיף את גישת הפרקליטות וקבע כי זכות הנאשם להליך הוגן היא זכות יחסית, והיא תאוזן תמיד מול זכויות ואינטרסים אחרים. "החקירה בהליך הפלילי נועדה לשמש כלי לגילוי האמת ולמניעת עבירות, וזהו האינטרס הציבורי אליו כיוונה המאשימה (הפרקליטות/המדינה - א' ל"ו), עת ביקשה היא להסתפק בהצגת שאלונים לאותם עדים, תחת זימונם לחקירה במשרדי הרשות, בהיות מקרה זה מקרה חריג, בו מעורבים מאות קורבנות עבירה לכאורה, וזימונם של כל אלה למשרדי הרשות היה פוגע פגיעה בלתי מידתית ביכולתה להמשיך ולנהל חקירות בתיק זה ובתיקים אחרים", קבע בית המשפט.

השופט הוסיף כי "לטענת המאשימה, מדובר בדפוס התנהגות של נאשם שהציג בפני הציבור מצג מטעה, פרסום שבעקבותיו הגיעו אליו מאות פניות, והרשות החוקרת ביקשה לברר מול אלה, האם גם הם נפלו קורבן לעבירה מצד הנאשם".

עוד ציין השופט כי לא הוצגה ראיה לכך כי מדובר בשאלון מוטה. "חלק מאותם עדים המנויים בכתב האישום חלקו שבחים לנאשם וטענו כי לא נפלו קורבן למעשה מירמה. אם כן, נראה כי יש בסיס לטענה שהשאלון לא פגם ביכולת העדים כולם או חלקם למסור גרסת אמת", צוין בהחלטה.

לאור זאת, נקבע כי האופן שבו פעלה הפרקליטות לגביית ההודעות באמצעות שאלונים - אינה פסולה. כן ציין השופט כי הסעד המבוקש של מחיקת עדים מרשימת עדי התביעה הוא מרחיק לכת, שבית המשפט ייטה שלא לאמצו בדרך-כלל. "התערבות בשיקול-דעת הפרקליטות על-ידי בית המשפט ייעשה בזהירות ובמשורה", ציין השופט כבוב.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988