אל תמהרו לקטול אותו

ביקור טראמפ וכלכלת ארה"ב: פרגמטיסט ולא פנאט

דונאלד טראמפ / צילום: רויטרס
דונאלד טראמפ / צילום: רויטרס

נדמה שהכול כבר נכתב על האופי הבלתי-נסבל, ההתנהלות השערורייתית, הפה הגדול, תרבות האלתורים והיעדר המשמעת העצמית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. אבל תניחו רגע לדיבורים ולמחוות - מה לגבי המעשים והמדיניות? האם מה שטראמפ עושה ומתכנן לעשות, טוב או רע לכלכלת ארה"ב?

אחרי שמסננים את הביקורות הפרועות בתקשורת על מדיניותו הכלכלית, מתברר שיש בה גם לא מעט צדדים חיוביים, שלא לומר חיוניים לכלכלה האמריקאית במצבה הנוכחי.

המצע הכלכלי של טראמפ זכה לאחרונה לניתוח מקיף וקטלני במגזין הבריטי "האקונומיסט", שאף הדביק לנשיא כינויים כמו טראמפונומיקס ו"מדיניות שבושלה בבית". אלא שלא כל הכלכלנים בעולם מתייחסים לטראמפ באופן שלילי - וכדאי מאוד להקשיב גם להם. טראמפ הגיע לבית הלבן עם "מסמך 100 הימים" המציע שינויים מרחיקי-לכת בארבעה תחומים עיקריים:

הראשון, ניעור כללי המס שהפכו למפלצת של ממש. כמיליון איש מועסקים בארה"ב בשירותים שונים הקשורים למערכת המסים, ובראשם ייעוץ מס וסיוע בהכנת דוחות. התחום השני הוא הרגולציה הפדראלית - עוד מפלצת שצמחה מ-400 אלף כללים ותקנות בשנת 1970 ל-1.1 מיליון כללים כיום. התחום השלישי, הוא הגדלה דרמטית של ההשקעה בתשתיות המתפוררות של ארה"ב "נבנה מחדש כבישים, גשרים נמלי תעופה וים שיהפכו לקנאת העולם", כדברי הנשיא.

אפילו "האקונומיסט" הביקורתי (והמתנשא, יאמרו המבקרים) הודה, כי טראמפ צודק בכך שהוא מבקש לנער את שלושת התחומים האלה, אלא שלטענת העיתון, טראמפ מתעלם מכך שההתפתחות הטכנולוגית המואצת והחלפתם של בני-אדם ברובוטים ובמחשבים היא כיום האיום העיקרי על התעסוקה בארה"ב - ולא סין. לטענת הבריטים, "לטראמפ יש תמונה מיושנת מאוד של המשק האמריקאי, והוא לא מבין שענף הייצור מעסיק כיום בקושי 8.5% מהמועסקים".

ואכן היחס לסין ולהסכמי סחר בינלאומיים בכלל, הוא הנושא הכלכלי שמעורר על טראמפ את מרבית הביקורת, שחלקה גם מבזה אותו בכינויים כמו "פרוטקציוניסט" ו"לאומן". טראמפ פועל לעתים בסגנון המזכיר את הבטחתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, לחסל את מנהיג החמאס איסמעיל הנייה, "ביומי הראשון בתפקיד אכריז על סין כמניפולטורית של מטבעות", כך טראמפ.

אלא שלמרבה ההפתעה, ההבטחה הזו לא מומשה עד היום. הפגישה של טראמפ עם נשיא סין התנהלה על מי מנוחות ועם "עוגת שוקולד נהדרת" אם לצטט את חשבון הטוויטר של הנשיא. טראמפ משתמש באפשרות של ההכרזה כקלף-מיקוח במו"מ מול סין, ובינתיים זה עובד לא רע. האיש פרגמטיסט ולא פנאט.

נדמה שטראמפ מכיר לא פחות טוב את החברה האמריקאית מעורכי "האקונומיסט" - וניצחונו המפתיע בבחירות הוא הראיה לכך. מעבר לכך, ייתכן שטראמפ הוא גם האיש שיידע לטפל בבעיות השורש שמאחורי תחושות התסכול של מעמד-הביניים האמריקאי - אותו מעמד ששיגר אותו לבית הלבן. לתחושות האלה יש בסיס: השכר החציוני בארה"ב ירד ב-15 השנים האחרונות ב-3%, וייתכן מאוד שהגלובליזציה אשמה בכך.

ניקח למשל את דיוויד וו, אנליסט בכיר במורגן-סטנלי, שטוען כי הסכמי הסחר הבינלאומיים שעליהם חתומה ארה"ב, ובראשם ההסכם של מדינות צפון-אמריקה (NAFTA), נוצל על-ידי היצרנים הסיניים להצפת ארה"ב בסחורה סינית זולה, שעברה דרך מקסיקו וקיבלה כך פטור ממס. מדינות אירופה שגובות מע"מ גבוה, גורמות לכך שמוצרים אירופיים כמו מכוניות יוקרה עולים בארה"ב פחות מאשר בארצות הייצור שלהן.

אם טראמפ יצליח להחזיר את הייצור לארה"ב, באמצעות שינויי מס ושינוי הסכמי סחר - תהיה זו כנראה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התסכולים המוצדקים של הציבור האמריקאי, שמאיימים להתפרץ החוצה לכיוון מועמדים רדיקליים יותר מטראמפ, כמו למשל ברני סנדרס.

האלטרנטיבה לטראמפ עשויה להיות גרועה בהרבה לכלכלה האמריקאית וליציבות העולמית.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988