הנקראות ביותר

השלום הכלכלי של ישראל כץ

וגם: ואיך חמק "הנומרטור" ליועמ"ש הכנסת

ועידת הנדל"ן - ישראל כץ, שר התחבורה / צילום: תמר מצפי
ועידת הנדל"ן - ישראל כץ, שר התחבורה / צילום: תמר מצפי

1. "ממשלת ליכוד תנהל עם הפלסטינים מו"מ כלכלי במטרה לקדם את שיחות השלום המדיניות", אמר בנובמבר 2008 יו"ר האופוזיציה באותם ימים, בנימין נתניהו. שלום כלכלי, הוא הסביר, נועד להביא לצמיחה מהירה של הכלכלה הפלסטינית והוא עשוי 'להכשיר את הלבבות' להסדר מדיני. שלוש ממשלות ליכוד נבחרו מאז, אבל הלבבות עדיין ממתינים לשלום (הכלכלי!) שרק יבוא. מי שבכל זאת מצליח לדבר על שלום כלכלי בלי שזה יצלצל כמו עוד סרבנות שלום בתחפושת, הוא שר התחבורה והשר לענייני מודיעין, ישראל כ"ץ.

האחרון לא מסתיר את האספירציות שלו להנהיג בעתיד את הליכוד ואת המדינה, אבל בשונה ממשפטי המחץ שמאפיינים את דף הפייסבוק שלו, כ"ץ נכנס לפרויקט הזה ברצינות גמורה. במשרדי המודיעין והתחבורה מונחות כבר מפות משורטטות למכביר, שיודעות להצביע בדיוק מאיזו נקודה בירדן תצא מסילת הרכבת לסעודיה וכיצד היא תעבור בשטחי המדינה הפלסטינית, מבלי לקרוא לה מדינה חלילה וחס. "מסילות לשלום" קוראים לתוכנית שמגיעה עם שלל ניירות ומצגות בעברית ובאנגלית, הבנויה על ההנחה שישראל יכולה וצריכה להוות "גשר" כלכלי ומדיני המחבר אותה אל המדינות הסוניות והמתונות של האזור.

חגי צוריאל, מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין, מסביר כי הרעיון הוא שישראל תאריך את המתווה של "רכבת העמק" עד גבול ירדן, הירדנים והסעודים יעשו את שלהם מהצד השני, ומהמפגש הזה של הברזל תבוא הבשורה, כשבמקביל או לפחות בהמשך, יגיע גם הסדר מדיני כולל. התוכנית השנייה, שזכתה למשחק המילים "אי-פרדות", כוללת הקמת אי מלאכותי מול חופי רצועת עזה, בו יוקם, בין היתר, שדה תעופה ונמל ימי. צוריאל, שהיה בכיר במוסד, מספר כי בעוד שנתניהו העניק לכ"ץ "אור ירוק" לקדם את תוכנית המסילות מול הגורמים השונים, לרבות הממשל האמריקאי, הסיפור של האי נותר עדיין במגירה. למרות זאת, הביקור של הנשיא דולנד טראמפ והנחישות שהוא הפגין בעניין קידום השלום האזורי, מדרבנים את כ"ץ ואנשיו. "הגישה החדשה שמביא איתו טראמפ בדגש על ההיבט העסקי, נתנה לנו תמריץ לרוץ עם זה עכשיו קדימה", מסביר צוריאל.

כל זה לא מרשים במיוחד את גלעד שר, שהיה חבר במשלחת המו"מ בתקופת ממשלת רבין וממנהלי המו"מ המדיני בתקופת רה"מ לשעבר אהוד ברק. "אני לא חושב שמשהו באמת השתנה", הוא אומר. "פיתוח תשתיות וחיזוק הכלכלה יכולים בהחלט לתרום לביסוס השלום, אבל הכלכלה לבדה לא פתרה עוד שום סכסוך בעולם", הוא מוסיף. "שלום כלכלי זו סיסמה ואפילו אשליה, כי ממילא ההיבטים הכלכליים נידונו לפרטי פרטים בכל מו"מ מדיני שהתקיים עד היום, כולל עניין הקמת הנמל, מעבר בטוח בין הגדה לעזה, סוגיות של מכס ועוד. אני גם לא רואה איך אותן מדינות סוניות מתקדמות לעבר הסדר מדיני בלי פריצת דרך בערוץ הפלסטיני, ולהפך". לפריצת דרך כזו, הוא אומר, יש שם מאוד ישן ומוכר שגם דונלד ג'יי טראמפ כבר למד להכיר: מדינה פלסטינית.

2. "הפרלמנט הישראלי הוא מפעל החקיקה הגדול ביותר בעולם והחקיקה הפרטית היא בכלל פנומן שאין לו אח ורע", אמר אתמול (ד') היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, בדברים שנעמו לשרת המשפטים איילת שקד שישבה לצידו בוועדת הכנסת. שקד, יחד עם שר התיירות יריב לוין ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מקדמת רפורמה מקיפה ביחסים שבין הכנסת לממשלה, כשבמרכזה הגבלה דרמטית ביכולת של חברי כנסת להגיש הצעות חוק שלא ביוזמת הממשלה. בתמורה, הרפורמה כוללת חיזוק יכולת הפיקוח של הכנסת, בין היתר באמצעות עריכת שימועים למינויים בכירים ויכולת לחייב התייצבות בוועדות הכנסת לא רק של עובדי מדינה כפי שנעשה היום - אלא גם של נציגי גופים ציבוריים המתוקצבים על ידי המדינה. שקד רואה בכך צעד נוסף לחיזוק "המשילות" ולצמצום כאב הראש הפרלמנטרי שמפריע לשיטתה לעבודת הממשלה, אבל יותר מכול היא סבורה שיש בכך כדי לצמצם את "הפגיעה בכלכלה ובחירויות הפרט".

הבעיה היא שעו"ד ינון לא נעם לאוזניה עד הסוף. היה לו "אבל" גדול בהמשך, ששיקף את עומק המורכבות והבעייתיות בתוכנית של שקד. "גם הממשלה מגישה הצעות חוק בהיקף גדול, אבל היא עושה את זה באמצעות 'תרגיל' ומכניסה עשרות חוקים אל תוך חבילה אחת שנקראת חוק ההסדרים", הוא אמר. "אם דורשים מחברי הכנסת לשלם במטבע קשה, לצמצם את החקיקה הפרטית, שבזכותה אגב הגיעו לעולם חוקים חשובים, כולל חוקי יסוד בתחום זכויות האזרח, צריך שהממשלה תשלם גם היא במטבע קשה - למשל בצמצום דרמטי של חוק ההסדרים או צמצום המשקל של עיקרון הנומרטור".

מה זה נומרטור? חוק ההסדרים ל-2016 כלל סעיף חסר תקדים (בישראל לפחות), ולפיו בכל הוצאה תקציבית שאינה מופיעה בתקציב המדינה שאושר זה מכבר, יש חובה להצביע על מקור תקציבי בשים לב לצבר ההתחייבויות לתקופה של שלוש שנים קדימה מול תחזית ההכנסות ממסים לאותה תקופה. "הנומרטור אוסר על הממשלה לתמוך בכל הצעת חוק שסותרת תוכנית תלת-שנתית שבכלל לא הגיעה ולא עברה בכנסת", הסביר ינון. "כמו שראש הממשלה אמר שהתאגיד חמק לו ב'צוק איתן', ככה חמק לי הנומרטור".

בשלב הזה שקד כבר לא הסתפקה בתנועות של אי-נוחות על הכסא, והעירה: "זה לא נכון אייל. כמות החוקים שעוברת בסוף את ועדת שרים לענייני חקיקה ממילא לא גבוהה, אז זה אפילו לא משרת את חברי הכנסת". ינון לא התבלבל: "צודקים חברי הכנסת שטוענים כי המבחן הוא לא רק כמה הצעות עברו". לדבריו, עצם הגשת ההצעה משפיעה במקרים רבים על סדר היום הציבורי, התקשורתי וגם הממשלתי. או כמו שהסביר ח"כ דב חנין: "הכנסת מדברת בחקיקה כי זו הדרך היחידה שלה להישמע ולהשפיע. בלי הצעות חוק פרטיות לא היו מאריכים את חופשת הלידה ולא היו עושים הרבה מאוד דברים שקידמו את החברה שלנו".

ההצעה של שקד לחזק לכאורה את אלמנט הפיקוח של הכנסת בכל הקשור לעריכת "שימועים", עוררה לא מעט תיאבון אצל נבחרי הציבור. היו מי שביקשו לאמץ את המודל האמריקאי בו ניתן לזמן אפילו בנקאים בכירים ופחות או יותר לעשות בהם שפטים, אם להיות בוטים. בכירים במגזר העסקי כבר מצאו את עצמם בסיטואציות לא נעימות (בלשון המעטה) בכנסת, אולם התייצבותם תמיד הייתה וולונטרית ובדר"כ כדי לקדם את עניינם - לא כדי לעמוד בפני מבול של שאלות קשות.

מספיק להיזכר באמבוש שערכו לפני כשנתיים וחצי למנכ"ל הוט לשעבר, אילן צחי, כשגדודי לקוחות זועמים הופיעו בוועדה לפניות הציבור שאליה הוא הוזמן כדי לדון במה שכונה אז "משבר השירות של הוט". השבוע, עם או בלי קשר (כנראה שעם), הודיעה הוט על מהלך מיתוג מחדש. שקד, שבאופן עקבי דוגלת במינימום רגולציה על המגזר העסקי, הבהירה שהופעות כאלה - תאהבו או לא - לא יהיו במשמרת שלה.

בין שקיפות למשילות

ב-15 במארס האחרון הגישה העמותה לדמוקרטיה מתקדמת בקשה פשוטה במסגרת חוק חופש המידע: לדעת האם לוביסטים או גופים בתחום הבריאות פנו בעל פה או בכתב לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שרת המשפטים שקד, לקראת ההצבעה שאמורה הייתה להתקיים על הצעת החוק של ח"כ אלי אלאלוף המבקשת לאסור על לוביסטים לייצג במקביל לקוחות שונים עם פוטנציאל לניגוד עניינים ביניהם - למשל שתי חברות סלולר מתחרות או קופת חולים מחד וחברת טבק מנגד. אם הייתה פנייה כזו, כך לפי הבקשה, הוועדה מתבקשת למסור לעמותה מי הגורם שפנה ומה היה תוכנה.

41 יום לאחר הפנייה ההיא, השיבה הממונה על חופש המידע כי הפנייה עדיין נבחנת ולכן הזמן הדרוש למענה יתארך ב-19 ימים נוספים. אלא שגם אלה עברו חלפו, ומענה - יוק. כך קורה ששקד, שמבקשת לייעל את עבודת הכנסת ולחזק את "המשילות", מחפה על מדיניות של חוסר שקיפות והסתרה בוועדה היחידה שאינה מפרסמת פרוטוקולים לציבור. אם רוצים לצמצם את החקיקה הפרטית, המינימום הוא להוכיח שוועדת השרים שבוחנת את ההצעות ומחליטה מי מהן תזכה לגיבוי ממשלתי פועלת בשקיפות ומשיקולים ענייניים בלבד.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988