בהליך הבחירה של שופטים לבית המשפט העליון, השתרש נוהג שלפיו מכהן בו שופט מהציבור הערבי. המדובר בנוהג חיובי במהותו המבטיח ייצוג מסוים של האוכלוסייה הערבית בגוף שהוא אולי המשפיע ביותר על צביונה של המדינה. אבל אליה וקוץ בה - הנוהג גם יצר תקרת זכוכית למשפטנים הערבים במדינה, בכך שבזמן כהונתו של שופט ערבי בעליון, לא מתמנה שופט ערבי נוסף. וזאת, למרות שבבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים ובזמן שהערבים מהווים 20% מאזרחי המדינה. במלים אחרות, ייצוג הולם של ערביי ישראל בבית המשפט העליון, משמעותו ש-3 שופטים או שופטות יגיעו מהציבור הערבי. ואם לא שלושה, אז לפחות שניים.

הדברים מקבלים משנה תוקף בימים אלה, משום שאחד השופטים המתאימים ביותר לכהונה בבית המשפט העליון, הוא חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. כבוב הוא שופט ידען, מקצועי וחרוץ שדן בכמה מהתיקים הכלכליים החשובים ביותר שנדונו בשנים האחרונות ובראשם תיק נוחי דנקנר. כזכור, כבוב הרשיע את דנקנר בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות ושלח אותו לשנתיים מאסר (דנקנר מערער לעליון על פסק הדין).

כבוב זוכה לתמיכה גורפת של ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, אבל לפחות בסבב הבחירה האחרון הוא התקשה למצוא תמיכה בקרב שופטי העליון והשרה איילת שקד, שהעדיפו לבחור בשופט ג'ורג' קרא כנציג הערבים בעליון.

לכאורה, בחירה של שופט ערבי שני לבית המשפט העליון מנוגדת לאינטרסים הפוליטיים של שרת המשפטים, שכן ציבור בוחריה של שקד רוצה לראות בעליון שמרנים המגיעים מהציבור הדתי-לאומי. אבל שקד יכולה גם להפתיע. יחד עם מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, מקפידה שקד לדאוג להעסקה רב-גונית ושוויונית במשרד המשפטים. המשרד רואה עצמו ככוח מוביל במגזר הציבורי, המחויב לערכי הייצוג ההולם ופועל על-מנת להביאם לידי ביטוי בפועל. שקד גם אחראית על מינוי הקאדית האישה הראשונה ועל מינוין של שתי שופטות שלום ראשונות, יוצאות אתיופיה. אין סיבה שאת אותם ערכים ששקד מקדמת במינויים לערכאות הנמוכות ובתוך משרד המשפטים, היא לא תיישם גם במינויים לעליון.

והערה חשובה לסיום - דברים דומים אפשר לכתוב על היעדר ייצוג הולם לנשים בבית המשפט העליון. מתוך 15 שופטים בעליון מכהנות כיום 4 שופטות בלבד - מרים נאור, אסתר חיות, דפנה ברק-ארז וענת ברון (אמנם גם השופטת יעל וילנר נבחרה לאחרונה לעליון, אבל נאור עומדת לפרוש). גם כאן דרוש שינוי.