טראמפ נגד הביצה

הכישלון החרוץ של הנשיא ב"ניקוי" וושינגטון הוא בשורה חיובית לרוב העם האמריקאי

דונאלד טראמפ בנאום במוזיאון ישראל / צילום:רויטרס
דונאלד טראמפ בנאום במוזיאון ישראל / צילום:רויטרס

המחדל הגדול ביותר של דונלד טראמפ, עד עתה, אינו מאמץ - אמיתי או דמיוני - לכונן ברית בריונים עם הרוסים וליזום ערוץ תקשורת סודי בינו לבינם; גם לא הדחת ראש FBI, שהחל לרחרח בדבקות רבה מדי סביב קשרי קמפיין טראמפ עם רוסיה ועם רוסים; ואף לא זליגת מידע מודיעיני מפי הנשיא באזני שלוחיו של ולדימיר פוטין. אפילו תפלוטות חשבון הטוויטר של טראמפ, אוצר בלום בידי שוחרי רעתו, ייראו כתסמונת של נשיאות חולה, לא כסיבת גוויעתה.

לא, מחדלו המשמעותי ביותר של נשיא ארה"ב בחמשת החודשים הראשונים של ממשלו הוא אי-יכולתו ליבש את ה"ביצה" הוושינגטונית, האתר המיתולוגי שבו - לפי התפיסה הטראמפאית - שורצים הפרזיטים, העלוקות, עובדי המדינה המיותרים, האקדמאים, האליטיסטים, העיתונאים, הלוביסטים - כל אותם שעירים לעזאזל שהמועמד טראמפ הבטיח לברא מהזירה האמריקאית כבר בתחילת ממשלו.

לאחר הכל, "נייבש את הביצה" הייתה אחת משלוש הסיסמאות הקליטות ביותר בקמפיין של טראמפ, יחד עם "לכלוא את הילארי" ו"נחזיר את הגדולה לאמריקה". אף לא אחת מההתחייבויות האלה קוימה - מלכתחילה הן היו אסופות של מילים ריקות - ועתה מאיימת הביצה הלא מיובשת להטביע את נשיאותו עולת הימים ולהפוך אותה למדמנה בפני עצמה.

קן צרעות גרוע יותר מ"בית הקלפים"

למונח ביצה יש קונוטציה שלילית, כמובן, אבל בארה"ב ב-2017 הייתה למילה הזו עדנה. מבחינת אוהדי הנשיא - והם מיעוט שהולך ומתכווץ, אך רחוק מלהיעלם כליל - ביצה, או, אם תרצו, ה-ביצה, היא מקור סירחון, מפגע שמאיים על בריאות ממשל פורץ דרך. אבל רוב האמריקאים רואים בעיניים כלות כיצד ממשל טראמפ חומס מהאזרחים את זכותם למשילות נורמלית וכיצד לא עולה בידו להעביר אפילו יזמת חקיקה משמעותית אחת בקונגרס (למעט מינוי שופט עליון שמרני). הם רואים ממשל שנמצא במלחמה מתמדת עם סביבתו. בעיני האמריקאים האלה, הביצה נעשתה מעיין מים זכים, ושוכניה, שטראמפ מצייר אותם כאויבי העם - מקור של תקווה גדולה.

כי מעבר ליקום של טראמפ, חלק גדול של הביצה היא הממסד הממלכתי, הלב הפועם של האימפריה האמריקאית, הגרעין המקצועי שמתפקד נצחית בכפיפות לפוליטיקאים שקיבלו אור ירוק זמני מהבוחרים, כמו בכל מדינה דמוקרטית. ממשל רפובליקאי בא וממשל דמוקרטי הולך, אבל השופטים והפקידים, המדענים ומנהלי החשבונות, גובי המסים והאסטרונאוטים, סוכני FBI וצפני NSA, הלבלרים והארכיברים - כל אלה לעולם נשארים והם אינם חייבים נאמנות לנשיא, לבוחריו או למפלגה כלשהי, אלא רק למוסד הממלכתיות.

זה קשה למנהיג אוטוריטרי ושבטי כטראמפ, שמחפש נאמנויות אישיות ושאולי לא הפנים את חשיבות האיזון המקודש בין שלוש זרועות הממשל; ועוד יותר קשה לו עם העיתונות, "הזרוע הרביעית", מגזר גדול אחר של הביצה, שבימים אלה מפגינה את יעילותה ככלב שמירה יעיל, כמו בימיה הטובים, כשחשפה את ערוות ווטרגייט של הנשיא ריצ'ארד ("אני לא נוכל") ניקסון.

וכך, כשהמנהיג הזמני נתפס ככושל בעיני רוב האזרחים (34% מרוצים, 57% בלתי מרוצים, על פי סקר קוויניפיאק בשבוע הראשון של יוני), כשהבית הלבן נעשה קן צרעות גרוע יותר מ"בית הקלפים" הטלוויזיוני, כשהרוב הרפובליקאי בשני בתי הקונגרס מוסיף לתמוך בנשיא בלתי כשיר בעליל בעיניים עצומות לרווחה, אולי בתקווה לקטוף עוד שופט עליון רפובליקאי - אזרחים רבים מתחילים לתפוס את הממסד כרשת הביטחון הלאומית. דיבורי הימין הטראמפאי על ביצה טובענית מצחיקים ו/או מרתיחים אותם. אין להם מה לחפש בבית הלבן. האג'נדה של הדייר שם אינה האג'נדה שלהם.

הרי אין ספק שממשל טראמפ עסוק עתה בדבר אחד - הצלת ממשל טראמפ. הנשיא, כך נראה, כמעט אינו מסוגל למדר בתודעתו את הבעיות המיידיות שקשורות בשרידותו. הוא מתקשה להקדיש זמן ומחשבה לסוגיות של משילות. התקשורת זרועה בדיווחים על הנשיא שמבלה שעות מול ערוצי החדשות בכבלים ושלפעמים צורח לעבר מישהו על אחד המסכים שהצליח לעצבן אותו.

האם הוא באמת יודע מה קורה בתוך ממשלו? האם, למשל, הוא קרא את הנוסח הראשוני של חוק הבריאות שמחוקקים רפובליקאים עמלים עליו עתה, חוק שישפיע על חייהם של עשרות מיליוני אזרחים? "לא ידוע לי על כך", השיב דובר הבית הלבן, שון ספייסר.

"שועלים קטנים מחבלים כרמים"

גם כאשר טראמפ מנסה לפעול לפי פרמטרים של נשיאות נורמלית ומכריז על יזמה שלטונית חדשה - קיצוץ בהקלות לקובה, בשבוע שעבר, יזמת שדרוג תשתיות לפני שבועיים, פסגה עם קברניטי היי-טק לפני כמה ימים - המאמץ בקושי נרשם בשיח הציבורי. רק למעטים אכפת איך, אם בכלל, מסוגל טראמפ לתפקד כנשיא אמיתי, אולי מפני שרבים פשוט נואשו ממנו. הרבה יותר מעניין לראות כיצד האיש הזה מפורר את עצמו.

במידה רבה, ההתפוררות הזו נובעת מנטייתו של טראמפ להרס עצמי. הוא יורה לעצמו ברגל פעם אחר פעם, בהצהרות לא שקולות ובעיקר בציוצים אימפולסיביים, שמנוגדים לאינטרס העצמי שלו ושמוציאים את דובריו ופרקליטיו מדעתם. הדובר ספייסר יכול לומר דבר אחד במאמץ לגונן על אדונו, וכעבור שעה או יום יצא טראמפ בהצהרה הפוכה לחלוטין שתציג את ספייסר ככלי ריק. רק השבוע הכריז אחד מפרקליטיו הפרטיים החדשים: "טראמפ אינו משמש מטרה לחקירה של 'היועץ המיוחד'" (שמרכז את החקירות הפדרליות על "הקשר הרוסי"), בעוד שהנשיא עצמו צייץ יום קודם לכן: "...אני משמש מטרה לחקירה... " האם עורך-הדין הודיע לאזרחי ארה"ב שנשיאם אינו יודע מה הוא שח?

אבל בסופו של דבר, רק סיועם האדיב של שוכני הביצה הופך את המעידות הנשיאותיות להתרסקויות מונומנטליות שמהדהדות מקצה העולם ועד קצהו. טראמפ מלכלך את הכביסה שלו כל הזמן, אבל חלק ממשרתי הציבור, עובדי המדינה, שעדים לכשליו של הנשיא ושאמורים לתקנם מאחורי הקלעים, מעדיפים לכבס את לכלוכו בפומבי פעם אחר פעם אחר פעם. טראמפ אינו נהנה מההערכה וההערצה שרחש המנגנון בוושינגטון כלפי ברק אובמה.

לא מעט מעובדי המנגנון הממלכתי בממשל הנוכחי חשים שהגורל הטיל על כתפיהם משימה חשובה: להביא לסיום מהיר של נשיאות טראמפ, אם רק תינתן להם הזדמנות כזו. הם רואים בכך חובה פטריוטית. המעטים שהגורל הציבם במקום הנכון ובזמן הנכון חותרים תחת נשיאם באמצעות חשיפת כל מחדל אפשרי שלו, כל צעד שחוקריו זוממים לנקוט נגדו, כל דוא"ל רלוונטי שהבזיק על מסכי האיי-פד שלהם מתוקף תפקידם.

שכניהם לביצה, אנשי התקשורת הליברלית (קרי: שמאלנית) ידאגו לכך שאם טראמפ ישכח להוריד את המים בשירותים, אמריקה תדע על כך. מה שרואה החדרנית בארמון המלך, לא יראו גדולי אויביו, אך כאשר החדרנית היא האויב, למלך יש בעיה.

"שועלים קטנים מחבלים כרמים", אמר לי בתסכול לוביסט יהודי, תומך מושבע של טראמפ, בתארו את ה"מזיקים" - מילה שלו - סביב הנשיא.

"לא שופטים או סנטורים יושיעו אותנו מההיבטים הגרועים ביותר של נשיאות טראמפ, היבטים שהם בעצם חלק הארי של נשיאותו; קריסתה תותנע מבפנים", כתב במאי בעל הטור פרנק ברוני ב"ניו יורק טיימס".

"היו ציניים כאוות נפשכם, אבל בתוך המערכת יש עדיין אנשים בעלי מצפון, וכמה מהם אפילו עובדים בשביל הנשיא. הם מוכנים לפעול נגדו אם הנסיבות יצדיקו זאת. עתה הנסיבות מצדיקות זאת, והתוצאות - ההדלפות - לפנינו".

זליגת המידע הבלתי פוסקת מממשלו שוללת מטראמפ את היכולת להכתיב את סדר היום הלאומי ולקדם את האג'נדה שלו. היא מאלצת אותו ואת ממשלו להימצא בעמדת מגננה כמעט מתמדת. הדלפות מממשלים, בארה"ב ובכל מדינה (דמוקרטית) אחרת, תמיד היו ותמיד יהיו. אובמה נאבק במדליפים יותר מכל הנשיאים שקדמו לו. אך רוב הדלפות העבר חשפו סודות מדינה כדי לקדם אג'נדות פוליטיות/חברתיות/ כלכליות (ההדלפות בממשל ניקסון על פרשת ווטרגייט הן חריג).

לעומת זאת, רוב ההדלפות בממשל הנוכחי נוגעות ישירות בנשיא, בחקירות שמתנהלות נגדו ומסביבו, בבעיותיו המשפטיות, בסודות העסקיים של בני משפחתו, בהחלטותיו השנויות במחלוקת והן נועדו בעליל לפגוע בו ישירות ולשתק את ממשלו. קשה להיזכר בממשל זב מידע כל כך כמו הממשל הנוכחי.

הפנים לבחירות 2018

ובכל זאת, העובדה שטראמפ משיט סירה מחוררת כזו לא תביא בהכרח לשקיעה מיידית של ממשלו. עוד כשל מביך, עוד מעידה טקטית - והכותרות הענקיות שילוו אותם - לא ימוטטו אותו. אלה ששואפים לקריסה עכשיו צריכים לקוות שהחקירה הפדרלית הנמרצת על קשרי מטה הבחירות של טראמפ עם רוסיה תניח על שולחן האומה אקדח מעשן שיקשור את טראמפ לעבירה פלילית - שת"פ עם הרוסים אז, ו/או ניסיון לשבש הליכי משפט מאז תחילת ממשלו. וגם עם אקדח מעשן, אין ודאות שהרוב הרפובליקאי בבית-הנבחרים יאות לפתוח בהליכי אימפיצ'מנט נגדו.

אבל קמפיין ההדלפות ייתן תנופה לדמוקרטים בבחירות הביניים לקונגרס ב-2018 (שבהן יבחרו כל צירי בית-הנבחרים ושליש מהסנטורים). אם הדמוקרטים יצליחו לחזור ולהשיג רוב בבית-הנבחרים, שתי השנים הנותרות של טראמפ בתפקיד יהיו גיהינומיות. חרפת אימפיצ'מנט תהפוך למציאות חייו (הדמוקרטים כבר הבטיחו זאת) והאג'נדה שלו - שכבר עתה אינה מתקדמת לשום מקום - תיקבר קבורת חמור.

כיבוש בית-הנבחרים בעוד שנה לא יהיה קל. בחירות מיוחדות לתפקיד ציר בבית-הנבחרים, במחוז עם רוב רפובליקאי במדינת ג'ורג'יה, שלשום (ג'), שהדמוקרטים תלו בהן תקוות גדולות - הכזיבו. המועמדת הרפובליקאית זכתה. אבל הדמוקרטים מתנחמים בנשק הלא סודי בארסנל שלהם: דונלד טראמפ. הם מאמינים, שבשנה וחצי שנותרו עד לבחירות, הוא יתקע לעצמו - ולרפבוליקאים - גול עצמי.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988