הנקראות ביותר

ישמחו הגבאים

בעולם שטוח שמתחלק לווינרים ולוזרים, גבאי בצד של הראשונים

אבי גבאי/ צילום: שלומי יוסף
אבי גבאי/ צילום: שלומי יוסף

בדברי הימים של מפלגת העבודה יהיה אולי מי שיצליח לנתח איך קרה בדיוק שהרפרנט מאגף התקציבים, אחד "הפוגלים" עליהם לגלג ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ומי שלימים יחצה את הכביש וינהל את מונופול התקשורת של בזק, הפך לבשורה הגדולה של מחנה השמאל והסוציאל-דמוקרטים. תהיה זו אנליזה קרה, צינית, כזו שאנחנו העיתונאים אוהבים לחבק.

העניין הוא שכלום לא היה קר אמש (ב') בגני התערוכה בתל-אביב בניצחון הסוחף של גבאי (52%) על עמיר פרץ (47%). ריח הזיעה מהולה בחמיצות הבירה שזרמה בגרונות הפעילים, הניצוץ בעיניים של צעירים ומבוגרים ובעיקר האותנטיות בג'סטות הקטנות שגבאי הרעיף על חברים וזרים כאחד, סיפרו את הסיפור של האיש הזה. אפילו פניו של חבר הכנסת עמר בר לב, שעל הנייר אמור היה להיות הדבר הבא בזכות השם הנכון והפיקוד על היחידה הנכונה, הסגירו הכול. הוא עמד שם בצידה של הבמה, צופה על הכוכב החדש, ובכנות הג'נטלמנית שמאפיינת אותו ראו שהוא מבין מה זה הדבר הזה שחסר לו. הדבר הזה שיש לאבי גבאי.

"היום נולדה המדינה מחדש", אומר יהודה סדן, עו"ד מראשון לציון ופעיל במפלגה מזה 35 שנים. כששואלים אם לא הגזים קצת בתיאור, הוא מתעקש שמאז 1999 לא הרגיש כך. התחושה הזו של סדן חזרה על עצמה בערב הזה מפי רבים אחרים, כאלה שגם לא איבדו לגמרי את הזיכרון ויודעים שלשחר של יום חדש יש לפעמים חיי מדף קצרים במיוחד. "הוא נקי, הוא נמרץ והוא איש עקרונות שזרק משרה של שר כי לא נראתה לו הדרך", מסביר סדן. הוויתור על הכיסא הולך ומתברר כקלף הכי חזק של גבאי במרוץ הזה.

הפעילים של גבאי קיוו מאוד לניצחון, אבל לא ממש נערכו אליו. מילות השירים אולתרו בחניה, כל מה שהסתדר עם "מהפך" תפס, עד שהגיע "ישמחו הגבאים" שעוד יהפוך לג'ינגל, חכו. בין חברי הילדות מירושלים, גאים כמו הורים לילד שחוזר הביתה עם גביע, נמצאים גם בכירים בעבר ובהווה בבזק. לפחות שני סמנכ"לים מכהנים קפצו שם עם החולצה והכובע של הקמפיין, אחרי שאיישו במשך חודשים עמדות מרכזיות במטה הבחירות. זה לא נראה כמו אקט של לובי מתוחכם, יותר כמו הערצה למנהל שאהבו לאהוב. מסוג הדברים שרואים בעסק משפחתי קטן, לא בתאגיד גדול ומפלצתי. כך או אחרת, אם יום אחד יהיה ראש ממשלה גם הוא יצטרך למצוא איזה צחי הנגבי.

שלי יחימוביץ', שלא טרחה להגיע השבוע לוועידת ההסתדרות ולשאת את נאום האופוזיציה המסורתי רגע אחרי שהתמודדה על ראשות הארגון, נכנסה אמש לגני התערוכה כמנצחת. גבאי היה הימור מצוין מבחינתה, כרטיס העלייה מחדש שלה לסיפון. הצעירים קראו "היא גדולה, היא גדולה", המבוגרים הסתכלו טוב לצדדים, יודעים שעם יחימוביץ' אי אפשר לדעת מתי ומאיפה תבוא הסכין.

גבאי קרא ליחימוביץ' ראשונה אל הבמה, מכיר ומוקיר את התרומה הקריטית שלה לניצחון. יש לה צבא של פעילים, והם הלכו איתה עד הסוף אתמול. ובכל זאת, היחיד שזכה אמש לתואר "שותף", הוא האלוף במיל' עמירם לוין, מי שנחשב לאחד הנועזים ביותר בין לוחמיו ומפקדיו של צה"ל. אם מישהו יקבל פיסת נדל"ן ליד גבאי על הפוסטר, זה יהיה לוין.

גבאי לא ניסה אפילו להסתיר שעם כל הכבוד לדרך, לערכים, לקמפיין הפוזיטיבי ולאמונה - הניצחון הוא ערך עליון. הוא מקדש את הניצחון, ופעילי המפלגה החבוטה שהתרגלו מדי להפסדים, מחבקים את זה בשתי ידיים. בעולם שטוח שמתחלק לווינרים ולוזרים, כמשנתו של אחד, דונלד ג'יי טראמפ, גבאי בצד של הראשונים. צריך לרצות את זה מספיק כדי להצליח, זה גם הסוד של יאיר לפיד, רק שגבאי עושה את זה בלי הטלפרומפטר.

גבאי לא יותר מזרחי מפרץ. הוא כבר עזב מזמן את השכונה החלשה בירושלים ומעולם לא היה לו שפם. מי שחושב שאת הפריפריה אפשר להביא רק עם שם משפחה נכון ובית בשדרות, בעיקר מתנשא עליה. גבאי משדר כנות, הצלחה ובעיקר ביטחון עצמי - משהו שזוכה היום לנקודות בציבור הרבה יותר מעוד פלאפל על הכתפיים. פרץ לעולם ייתפס כאיש המנגנון, כמי שעדיין זקוק להסתדרות, גם אם זו האחרונה רחוקה מלהיות מילה גסה.

את כל זה מבינים היום בזירה הפוליטית, שכבר נערכת להסיר את הכפפות.

הראשון היה שר החינוך לשעבר גדעון סער, שלא הסתיר את כוונתו להתמודד בעתיד על ראשות הליכוד והממשלה. סער ניגח אמש את גבאי, על כך שבנאומו הכריז כי עמונה כבר לא תהיה לפני דימונה. לא ראוי לשסות ציבור בציבור, הוא טען, אבל בעיקר ניסה לאותת שהוא בסביבה. אם החקירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו יסתיימו בקרוב בכתב אישום, סער יהיה שם, מדלג בין דימונה להנחת אבן הפינה למפוני עמונה.

בג'ינס ונעלי אצבע

את הבוקר פתח גבאי ברכיבה על אופניים בשכונה, לבוש בג'ינס ונעלי אצבע, מאיים באופן ברור על האיש שהמציא את השאלה: "מה ישראלי בעינך". הכל מאוד ספונטני, הכל מאוד מדויק. ממש כמו ברכת "שהחיינו" אתמול על הבמה, בדיוק כמו בחירת השיר שסגר את החגיגות. ב-99' היה זה שלומי שבת, הפעם זה "טודו בום" של סטטיק ובן אל תבורי. אל תפלו מהכיסא אם בקרוב תיראו יותר שערות אפורות על ראשו, ולא מהמתח.

התוכנית הכלכלית-חברתית של גבאי

■ נגד העלאת מסים

■ פטור ממס חברות, אגרות וארנונה בשנתיים הראשונות של עסק קטן

■ הצמדת השכר למדד המחירים

■ בניית 300 אלף יחידות דיור ציבורי ב-5 שנים

■ תוספת 100 מיליארד שקל בעשור לתחבורה הציבורית

■ עצירת הבנייה בהתנחלויות מחוץ לגושי ההתיישבות

■ השוואת קצבאות הנכות לשכר המינימום

■ יום לימודים ארוך

■ הפרדה בין רפואה ציבורית לפרטית (כולל ביטול השר"פ בהדסה)

■ שכר מינימום ללוחמים

■ מינוי 5 שרים מקצועיים: ביטחון, אוצר, בריאות, חינוך ושיכון

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988