מוזס וארקין ישלמו 40 מ' ש' מס על השקעה בני"ע צמודי מט"ח

נשיאת העליון מרים נאור דחתה את בקשת מורי ארקין והמוזסים לקיים דיון נוסף בהחלטת העליון, שקבעה כי לא ניתן לקזז הפסדים שנגרמו מירידת שער המט"ח אליו צמוד ני"ע, כנגד רווח ההון מעליית ערכו. זאת, מאחר שהרווח מעליית השער אינו ממוסה

מורי ארקין ומרים נופך מוזס / צילומים אסף אשכנזי ועינת לברון
מורי ארקין ומרים נופך מוזס / צילומים אסף אשכנזי ועינת לברון

סופית: איש העסקים מורי ארקין ובני משפחת מוזס - עודד, שלומית ושחר מוזס; ויצחק ומרים נופך-מוזס - ישלמו מס בגובה של כ-40 מיליון שקל למדינה (כל אחד לפי חלקו), בגין מימוש ניירות ערך שהחזיקו במט"ח. זאת, לאחר שנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, דחתה בסוף השבוע את בקשתם לקיים דיון נוסף בהחלטת בית המשפט העליון שלא לאשר להם לקזז הפסדים שנגרמו בעקבות ירידת ערך מניותיהם שנסחרו במט"ח ששערו ירד.

משמעות הפסיקה עבור ארקין ומשפחת מוזס היא שהם יידרשו לשלם מס בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. אולם לפסק הדין יש גם השלכות רוחב על ציבור רחב של משקיעים בבורסה, שחלקם מצויים בעיצומן של מחלוקות ודיונים מול פקידי השומה בנסיבות דומות.

בפסק הדין לגביו התבקש דיון נוסף, הכריע בית המשפט העליון לראשונה בשאלה אם יכול פלוני שהשקיע בניירות ערך שונים שנסחרים במט"ח, ושער המט"ח ירד, לקזז את ההפסד שנוצר לו כתוצאה מירידת ערך המט"ח, כנגד רווח ההון שנוצר לו מעליית ערכם של ניירות הערך.

בית המשפט השיב לשאלה זו בשלילה, וכתוצאה מכך, לפי ההערכות, ייכנסו לקופת המדינה עוד עשרות מיליוני שקלים לפחות מתיקים ומחלוקות שמתנהלים כיום מול רשות המסים באותה סוגיה בבתי המשפט המחוזיים ובדיוני שומה.

"אכן נראה כי פסק הדין (של העליון שלגביו נדרש דיון נוסף - א' ל"ו) חידש הלכה בדיני המס", קבעה הנשיאה נאור. "יתרה מכך, די בעיון בפסק דינו של בית משפט זה, בפסק דינו של המחוזי ובכתבי הטענות של הצדדים, כדי להתרשם שאף מדובר בסוגיה מורכבת בעלת היבטים לא פשוטים; אך לא די בכך שמדובר בהלכה חדשה, ואף קשה, כדי להורות על קיומו של דיון נוסף".

המחוזי אסר קיזוז

פסק הדין עסק בשלושה ערעורי מס שונים שהגישו בנפרד עודד, שלומית ושחר מוזס, מורי ארקין ויצחק ומרים מוזס. בשנות המס הרלוונטיות (2009-2007 בעניין עודד מוזס וארקי;ן והשנים2011-2009 בעניין יצחק ומרים מוזס) החזיקו המוזסים וארקין ומימשו ניירות ערך הנקובים במט"ח או צמודים למט"ח, ובדיווחיהם לפקיד השומה קיזזו הפסדים שנגרמו להם כתוצאה מירידת ערך שער החליפין של המט"ח בו היו נקובים או שאליו הוצמדו ניירות הערך.

פקיד השומה דחה את דיווחיהם וקבע כי אין לקזז את ההפסדים שמקורם בירידת ערך שער החליפין. זאת, משום שרווח הנובע מעליית שער החליפין לא היה מתחייב במס. פקיד השומה ביסס את החלטתו לפי סעיף 92(א)(1) לפקודת מס הכנסה, העוסק בקיזוז הפסד הון. בעקבות זאת הוציא פקיד השומה למוזסים ולארקין שומה לפי מיטב, ובהמשך לכך צווים, בהם הוסיף לחיוביהם במס את סכומי ההפסדים אותם קיזזו.

המוזסים וארקין ערערו לבית המשפט המחוזי בת"א נגד השומות, אך ערעוריהם נדחו על-ידי השופט מגן אלטוביה. השאלה המרכזית שניצבה בפני בית המשפט המחוזי הייתה: האם לאור הוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה, ניתן לקזז הפסד הון מניירות ערך הנקובים במט"ח או צמודים למט"ח, שהוחזקו בתקופה של ירידת שער חליפין.

השופט אלטוביה קבע בכל הערעורים כי אין לאפשר קיזוז הפסד הון הנובע מירידת שער החליפין בו נקוב ניירות ערך. בית המשפט המחוזי ציין כי שלילת האפשרות לקזז את ההפסדים האמורים מלווה בתחושת "אי-צדק", אך הבהיר כי זוהי לשונו המפורשת של החוק.

"עובדת ירידת שער המטבע מערפלת ויוצרת תחושת מיסוי שלא במקום, שהרי בסופו של יום בעת מכירת נייר הערך והמרת התמורה לשקלים, מוצא עצמו המשקיע עם פחות מאשר היה בידו בעת שהשקיע את כספו", קבע השופט אלטוביה. "עם זאת, דומני כי במצב בו שער המטבע היה עולה, והמשקיע היה זוכה הן לרווח מעליית נייר הערך והן מעליית שער המטבע, לא הייתה נשמעת טענה כי מדובר בסל אחד בר-מיסוי".

ארקין והמוזסים ערערו על הכרעה זו לבית המשפט העליון. במסגרת הערעורים הוצגו בפני שופטי בית המשפט העליון שלוש גישות במענה לשאלה, אם הפסד הון שמקורו בשינוי ערך מט"ח בו נקוב ניירות ערך, הוא בר-קיזוז.

רכיב של סכום אינפלציוני

שופט העליון, יצחק עמית - בהסכמת המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופט צבי זילברטל - בחר לאמץ את גישת פקיד השומה. לפי גישה זו, ניתן לבודד את רכיב שער החליפין משאר רכיבי נייר הערך ולמדוד את השינוי בו כ"סכום אינפלציוני".

פקיד השומה טען כי כיוון שרכיב השינוי בשער החליפין אינו ממוסה כאשר נוצר רווח הון - הרי שאין לקזזו כאשר נוצר הפסד הון. לפי גישה זו, לא מדובר בשני נכסים, אלא בשני רכיבים של נייר הערך. לפי גישה זו, במקרה של ניירות ערך צמוד-מט"ח, יחול מס על רווח ההון בערכו הריאלי (דהיינו, לאחר ניכוי הירידה בשער המט"ח). לפיכך, קבע השופט עמית כי "סכום הפסד הון שמקורו בשינוי שער חליפין אליו מוצמד ניירות ערך, הינו בגדר 'סכום אינפלציוני' שאינו בר-קיזוז".

העליון קבע, כי סעיף 92 לפקודה מתיר לנישום לקזז הפסדים הוניים, אולם קיזוז כאמור מוגבל אך ורק כנגד הכנסות הוניות שחל עליהן מס רווח הון או מס שבח מקרקעין. לדברי העליון, כיוון שהסעיף מורה במפורש שלא לאפשר קיזוז של סכום הפסד הון, שאילו היה רווח הון, לא היה מתחייב במס - יש להעדיף את הפירוש המקיים הוראה מפורשת זו, על על-פני פירוש המבטל אותה. "תכלית סעיף 92 לפקודה, כפי שאף עולה בבירור מלשון החוק, היא לאפשר את קיזוז הסכום, שאלמלא היה הפסד, היה בגדר רווח הון. הסעיף נועד להגן על היחיד בעת עליית הערך האינפלציוני, אולם לא נועד לאפשר ליחיד לחסות בצלו בעת ירידת ערך אינפלציונית", נקבע.

הסימטריה נשמרת

על הכרעה זו של העליון, ביקשו משפחת ארקין ומוזס לקיים דיון נוסף. לטענתם, ההלכה שנקבעה בפסק הדין היא הלכה חדשה ומוקשה, הסותרת את הפרקטיקה הנוהגת ואת העקרונות הפרשניים בעניין דיני הקיזוז, באופן המצדיק קיום דיון נוסף בפני מותב מורחב.

לחלופין טענו, כי לנוכח חדשנותה של ההלכה, הרי שיש להחילה באופן פרוספקטיבי ולאפשר לארקין ולמוזסים לקזז ההפסדים. ארקין ומוזס אף חזרו על טענתם הבסיסית, כי לפי הוראות הפקודה בכלל וההגדרה של "הפסד הון" בפרט, יש לחשב הפסד זה באופן נומינלי. פרשנות זו, טענו, היא הפרשנות הפשוטה, המקובלת והנהוגה מזה שנים. עוד נטען, כי פסק הדין למעשה קובע הלכה, לפיה יש זיהוי סלקטיבי של "רכיב הסכום האינפלציוני", באופן המייצר א-סימטריה לרעת הנישום במצבים של הפסד הון.

בהחלטה הדוחה את הבקשה, ציינה הנשיאה נאור, כי ליבת המחלוקת המשפטית היא פרשנותה של הוראת סעיף 92(א)(1) לפקודה, והשאלה אם זו מאפשרת קיזוז סכום הפסד הון שמקורו בשינוי שער החליפין שאליו מוצמד נייר ערך נתון, כנגד רווח הון. "במקרה דנן", קבעה נאור, "הפרשנות שקבע העליון בפסק הדין היא זו המקיימת באופן המיטבי את לשון הסעיף ואת תכליתו"; וכן "מתיישבת באופן טבעי עם לשון הפקודה". באשר לטענה בנוגע ל"א-סימטריה" שנוצרה בעקבות פסק הדין קבעה השופטת, כי דווקא תוצאת פסק הדין היא זו המייצרת סימטריה מלאה המגשימה את תכלית החוק. "במקרים שבהם עתיד להיות משולם מס רווח הון על רווח - ניתן לקזז הפסדים; במקרים שבהם רווח ההון פטור - וכאן הכוונה לרווח הון אינפלציוני - לא מתאפשר לקזז הפסד מקביל (הפסד הון ריאלי). זו היא על רגל אחת התורה כולה - וכך נשמרת הסימטריה בכללותה", קבעה והוסיפה: "הסימטריה הנוצרת פועלת לעתים לטובת הנישום ולעתים לרעתו, אך באופן שווה, ומבטלת את השפעת השינויים בשער המט"ח על סוגיית המיסוי".

גם את טענת התחולה הרטרואקטיבית (לפיה יש להחיל את ההלכה החדשה רק על מקרים עתידיים) של ארקין ובני משפחת מוזס דחתה השופטת. נקבע כי פסק הדין לא שינה את המצב הנורמטיבי הקיים ולא יצר את הדין, אלא רק "מצהיר על הדין הקיים", ולכן יש להחילו רטרואקטיבית גם על מקרים מהעבר.

הלכת העליון

■ השקעה בניירות ערך הנקובים במט"ח או צמודים למט"ח

■ אין לקזז הפסד שמקורו בירידת ערך שער החליפין (הפסד אינפלציוני)

■ הרווח הנובע מעליית שער החליפין (רווח אינפלציוני) - אינו חייב במס

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988