המערב הפרוע החדש: מי אחראי על החלל החיצון?

כל הפעילות מחוץ לכדור הארץ מוסדרת כיום במסגרת אמנה בת 50 שנה, שנוסחה בימי המלחמה הקרה ■ כאשר עוד ועוד חברות מכריזות על תוכניות שאפתניות לעשות עסקים מחוץ לכדוה"א, צצות שאלות רציניות בנוגע לחוקיות של הפעילות

החלל החיצון / צילומים:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
החלל החיצון / צילומים: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

בפברואר, "ספינת חלל 2" של חברת וירג'ין גלקטיק עברה את ניסוי הדאייה-טיסה השלישי שלה, והיא תהיה מסוגלת להציע תיירות חלל תת-מסלולית (ללא הקפת כדור הארץ) בסוף 2018. במארס, גולדמן זאקס הודיע למשקיעים שאסטרואיד יחיד שמכיל פלטינה בשווי 25 מיליארד עד 50 מיליארד דולר ניתן לכרייה על ידי ספינת חלל בעלות של 2.6 מיליארד דולר בלבד - פחות משליש ההשקעה שנעשתה בחברת הנסיעות המשותפות Uber.

"החסם הפסיכולוגי בפני כריית אסטרואיד הוא גבוה", אומר הדוח של גולדמן, "אבל החסם הכספי והחסם הטכנולוגי נמוכים בהרבה". באפריל, נאס"א בחרה את טראנס אסטרונאוטיקה, חברת תעופה/חלל מהעיירה לייק ויו טראס בקליפורניה, כמי שתקבל מענקי מחקר טכנולוגי בסך 3.25 מיליון דולר. בין הפרויקטים שתבצע חברה זו באישור נאס"א יהיה טלסקופ לאיתור אסטרואידים, שמשימתו המוצהרת היא "להצית בהלה לזהב בחלל".

בקיצור, האזור המרוחק הזה מתחיל להיראות כמו המערב הפרוע. כאשר עוד חברות מכריזות על תוכניות שאפתניות לעשות עסקים מחוץ לכדור הארץ, צצות שאלות רציניות בנוגע לחוקיות של הפעילות הזו.

כל מה שקורה בחלל הוא בתחום הסמכות של "האמנה לעקרונות הפעילות של המדינות בחקר החלל ובעשיית שימוש בו", כולל הירח וגרמי שמיים אחרים. ההסכם הבינלאומי הזה, שידוע בקיצור כ"אמנת החלל החיצון" (Outer Space Treaty), יהיה בן 50 בינואר 2018. יותר מ-100 מדינות, ביניהן ארה"ב, רוסיה וסין, שותפות לו. "זוהי החוקה והמגנה כרטה של חוק החלל", אומר שגיא כפיר, היועץ המשפטי של "תעשיות החלל העמוק", חברת כריית אסטרואידים שפועלת ממאונטן וויו, קליפורניה. "ההסכם הזה בסיסי עד כדי כך שעקרונותיו הפכו לחוק הבינלאומי הנוהג גם במדינות שלא חתמו על ההסכם".

המנסחות העיקריות של האמנה, ארה"ב ובריה"מ, חשבו בעיקר על נשק גרעיני כשהן נפגשו באו"ם ב-1967. סעיף 4 של האמנה אוסר הצבה של מתקנים צבאיים וכלי נשק להשמדה המונית בחלל, במסלול סביב כדור הארץ או בעולמות אחרים. סעיפים נוספים מבטיחים חופש גישה לחלל לכל מדינה, אוסרים על תביעות טריטוריאליות ומקדמים שיתוף פעולה מדעי. מעל הכול, האמנה נועדה להבטיח שחקר החלל יתרחש בדרכי שלום ולטובת כל המין האנושי.

"אני חושב שאפשר לדחוס את העקרונות העיקריים לשניים", אומר הנרי הרצפלד, פרופסור למדיניות חלל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר וושינגטון. "הראשון הוא 'חוק הזהב' (או חוק ההדדיות - אדם צריך להתייחס לאחרים כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו), והשני הוא 'אל תעשו שום דבר טיפשי', כלומר משהו שיגרום נזק או יפריע לאחרים בחלל".

אבל "חוק הזהב" איננו חוק מחייב מבחינת חברות כלכליות מתחרות, שמתכוונות להפריע זו לזו אם חקר החלל יתברר כעיסוק רווחי כפי שגולדמן זאקס מעריך. בתקופה שבה רק לממשלות היו משאבים למשימות בחלל, אמנת החלל החיצון מזכירה "ישויות לא ממשלתיות" רק באחד מ-17 סעיפיה. לא נאמר באמנה דבר על כריית אסטרואידים או תיירות בחלל, או התיישבות על מאדים, ולכן חברות רבות שעוסקות בחלל בימינו פועלות בתחום משפטי אפור.

אחת הבעיות המשפטיות הגדולות של ימינו נובעת מסעיף 6 באמנה, שקובע שישויות לא ממשלתיות, כלומר עסקים פרטיים, חייבים לקבל "אישור ופיקוח מתמשך" ממדינת המוצא שלהם. הסעיף הזה היה במקורו פשרה בין הסובייטים הקומוניסטים, שרצו לאסור פעילות מסחרית בחלל, לבין האמריקאים, שעמדו על כך שהחלל יהיה פתוח לעסקים.

"הסובייטים אמרו, 'אם אתם האמריקאים כל כך משוגעים שאתם רוצים להתיר את הפעילות הזו של המגזר הפרטי, אז קדימה'", אומר פרנץ פון דר דנק, פרופסור לחוק החלל באוניברסיטת נברסקה בלינקולן. "אבל אתם, האמריקאים, תהיו אחראים למה שהם עושים, ואם הם גורמים נזק, תצטרכו לשלם עליו בתור ממשלה".

מינהלות עם סמכויות מעורפלות

כל המדינות שוחרות החלל הקימו מינהלות לטיפול בגורמים מסחריים, אבל סמכויות השיפוט שלהן מעורפלות. בארה"ב, שום חברה אינה יכולה לשגר טיל לחלל ללא אישור מפורש של מינהל התעופה הפדרלי, FAA, שהמסגרת הרגולטורית שלו פותחה בעיקר לשיגור רקטות ללוויינים. FAA מעולם לא נדרש להתמודד עם מיזמים כמו Blue Origin של ג'ף בזוס, שמפתח רקטות ענק לשימוש חוזר שיאפשרו לבני אדם להתגורר ולעבוד בחלל. ההחלטות של FAA שנגעו לתוכניות חלל פחות שאפתניות כבר גרמו להרמת גבה.

ב-2015, ביגלו אירוספייס שאלה את FAA אם הבסיסים המתנפחים שלה לירח יעברו את הליך האישור שלה. המינהל הגיב שהוא לא יעמוד בדרכו של פיתוח מסחרי, והוא לא יתיר שיגור שיאפשר בניית מתקן לטיפול במטענים בסמיכות לבסיסים המסחריים של ביגלו. אבל במכתב לחברה זו, FAA הכיר בחשש של משרד החוץ האמריקאי ש"המסגרת הפיקוחית הלאומית, במתכונתה הנוכחית, לא תוכל לאפשר לממשל האמריקאי למלא את התחייבויותיו במסגרת אמנת החלל החיצון". לגמרי לא ברור עדיין אם FAA יוכל לפקח על משהו שיהיה מעבר לשיגור, לכניסה חזרה לאטמוספירה ולאתרי השיגור והכניסה חזרה.

הדחיפה לרגולציה ברורה יותר היא נושא נדיר של הסכמה דו-מפלגתית בקונגרס האמריקאי. במארס, בית הנבחרים קיים שימוע בנושא של איך עסקים חדשים יצייתו לסעיף 6 של אמנת החלל החיצון.

ג'יימס בריידנסטין, ציר רפובליקאי מאוקלהומה, דיבר בזכות מתן סמכות ל-FAA לפקח על כל הפעילות שלא מכוסה כעת במסגרת החוקים הקיימים. הסנאטור טד קרוז מטקסס הרחיק מעבר לכך בשימוע שנערך בסנאט באפריל, וקרא לעיון מחדש באמנת החלל החיצון ולעדכונה. "הקונגרס צריך להמשיך לעבוד כדי להבטיח שהשקעה בחדשנות במגזר המסחרי בחלל לא תדוכא על ידי רגולציה שעבר זמנה, או על ידי דרישות מעיקות מדי שלא יתאימו למודלים עסקיים חדשים", אמר קרוז.

חברות חלל פרטיות תומכות באופן כללי ברגולציות חדשות לחלל, שיבהירו דברים. המגזר הפרטי הריע ב-2015 כאשר הנשיא דאז ברק אובמה חתם על חוק התחרותיות המסחרית של ארה"ב בחלל, שקבע כי ישויות מסחריות יוכלו להפיק מחצבים מאסטרואידים ולמכור אותם למטרת רווח. אבל ההחלטה ההיא הייתה גם שנויה במחלוקת. כמה מדינות הביעו חשש שכרייה של אסטרואידים או של הירח תהיה פתוחה רק למדינות ולחברות עשירות בודדות, ותשאיר מאחור את רוב יושבי כדור הארץ.

"הפער המתרחב של העוני הוא נשק להשמדה המונית", אמר ג'וזה מונסראט פיליו מהאגודה הברזילאית לחוק האוויר והחלל. פיליו אמר בכנס של ועדת האו"ם לשימושים של שלום בחלל החיצון שהתקיים במארס השנה ש"יותר מתמיד, כדור הארץ שלנו זקוק לפעילות בחלל החיצון לטובת כל המין האנושי".

נציגי רוסיה וכמה מדינות אירופיות הביעו חששות דומים באותו כנס, וקראו לגיבוש של משטר רגולציה בינלאומי לפיקוח על הפקת מינרלים בחלל. סעיף 2 באמנת החלל החיצון אוסר במפורש הפקעה לאומית כלשהי או טענות לריבונות. השאלה שהעולם ניצב בפניה היא אם אפשר לכרות אסטרואיד בלי להיות הבעלים שלו.

השמיים לטובת הכלל

האמנה קובעת כי הירח ויתר גרמי השמיים הם "רס קומוניס" בלטינית, כלומר קיימים לטובת הכלל ואינם שייכים לאף אחד. מייקל ליסנר, עורך דין מניו המפשייר בעל התמחות במדיניות חלל, אומר שפירוש הדבר הוא שמחצבים שמתגלים בחלל החיצון אינם מיועדים לניצול. "כל אחד יכול להשתמש במשאבים של פארק מקומי", אומר ליסנר. "אבל הוא לא יכול לכרות עץ בפארק, ולקחת אותו איתו כדי לבנות בית".

לא כולם מסכימים לכך. "זה כמו באוקיינוסים, שגם הם רס קומוניס", אומר פון דר דנק. "לכל אחד מותר לדוג כל עוד הוא מציית לחוקים הבינלאומיים".

ארה"ב אימצה את הפרשנות האחרונה של האמנה, יחד עם לוקסמבורג, שמקווה להיות מרכז לפעילות מסחרית בחלל, ואיחוד האמירויות הערביות, שמנסחת כעת חוקי חלל משלה כדי לאפשר כריית אסטרואידים. אם די מדינות יאמצו גישה דומה, היא עשויה להפוך לחוק בינלאומי מקובל. כל העיניים נשואות כעת אל סין, שנקטה גישה מעורפלת יותר בכנס האו"ם במארס, כאשר היא אמרה שכל המדינות בעלות השאיפות בחלל "צריכות לקבוע איזון בין חופש השימוש לחלוקה השוויונית של ההטבות". בתום הכנס ההוא, ועדת האו"ם החליטה לעכב כל החלטה בנושא זה, ולחזור אליו בשנת 2018.

יש עוד כמה שאלות דחופות לפני תחילת עידן נסיעות החלל המסחריות וההתיישבות בחלל, שאלות שמנסחי אמנת החלל החיצון לא יכלו לחזות. מי ישלוט או ינהל אוכלוסייה על כוכב לכת אחר? לפי האמנה הנוכחית, המתיישבים כפופים לחוקי מדינות המוצא שלהם, אם כי עדיין לא רואים באופק יישובים גדולים ומגוונים בחלל. ומה אם חברה פרטית מחזיקה בתשתית שנחוצה לקיום בני אנוש?

"אנחנו צריכים למצוא דרך ליישם זכויות אזרח בסביבה שעוינת צורות חיים", אומרת ג'ואן גברינוביץ', מנהלת במכון הבינלאומי לחוק חלל. "האם יש לנו זכות לנשום, או האם יש עלינו אחריות לקנות את האוויר שלנו?"

אלון מאסק, מנכ"ל ומייסד חברת SpaceX ("חברת טכנולוגיות חקר החלל"), מדבר לעתים תכופות על החזון שלו, להעביר מיליוני בני אדם למאדים. בקונגרס הבינלאומי לאסטרונאוטיקה במקסיקו בשנה שעברה הוא חשף מערכת תעבורת רקטות שהוא השווה אותה לרכבות חוצות היבשות של המאה ה-19. "המטרה שלנו היא רק להבטיח שנוכל להגיע לשם", אמר מאסק בפרק השאלות והתשובות אחרי החשיפה שלו. SpaceX לא מסרה פרטים נוספים. איך המתיישבים הפוטנציאליים יחיו וינשמו על המאדים - איש אינו יודע לפי שעה.

החלל החיצון הלא מוגבל סביבנו היה זירה שקטה ב-50 השנים האחרונות, אבל היחסים המורכבים בין מעצמות חלל כמו רוסיה, סין וארה"ב לא צפויים להישאר שלווים. מאחז טריטוריאלי על הירח עלול לגרום לסכסוך על האיים המלאכותיים בים סין הדרומי להיראות פעוט יחסית.

"אף אחד לא הולך להתנהג בחלל החיצון יותר יפה מאשר על פני כדור הארץ", אומרת לאורה מונטגומרי, פרקליטה לשעבר ב-FAA, שיש לה כעת משרד משלה עם התמחות בחוקי חלל. "אבל קל יותר שעורכי דין יתווכחו על זה מאשר לנהל דו-קרב בצהרי היום בנוסח המערב הפרוע".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988