המטרה ברלין: כך קולטת גרמניה כמעט מיליון וחצי פליטים

900 אירו להתארגנות, 130 אירו לחודש, 365 אירו לשכר דירה (או 680 למשפחה) וקורס אינטגרציה של שנה (או גירוש) ■ חודש לבחירות בגרמניה, וסוגיית מבקשי המקלט מסעירה את המערכת הפוליטית

סל קליטה / צילום: רויטרס
סל קליטה / צילום: רויטרס

ברלין. פליט בודד מעיראק מחכה בשעות אחר הצהריים לבדיקה גופנית במרכז הקליטה בשדה התעופה לשעבר טמפלהוף שבמרכז העיר. הוא הגיע זה עתה לברלין, אחד מ-21 פליטים מסוריה, עיראק, מולדובה ואפגניסטן שהתקבלו באותו היום, לפי מנהל המרכז, המשמש כתחנה היחידה לקבלת פליטים בבירת גרמניה.

הצעיר יושב על כיסא ומחזיק בידיו נייר המשמש לזיהוי הראשוני. פרטיו האישיים וגילו נרשמים, ויום לאחר מכן הוא יישלח לרובע שרלוטנבורג שבמערב העיר לטובת צילום ריאות, כדי לראות אם הוא סובל משחפת. אחרי הצילום ובדיקה רפואית שיעבור, ייבחנו המסמכים שהביא עמו, יילקחו טביעות אצבעותיו והוא יצולם לסדרת תמונות ביומטריות. פרטיו ייבדקו על-ידי נציגי המשטרה המוצבים במקום, ואם הם יאשרו שאינו מופיע ברשימות האינטרפול או ברשימות חשודים אחרות, הוא יועבר לראיון הרשמי הראשון שלו עם הרשויות הגרמניות.

בראיון הוא יישאל מה הרקע לבואו לגרמניה: מדוע הוא מבקש מקלט, מהן נסיבות חייו עד כה, אם הוא נרדף וכיצד הגיע. מיד לאחר מכן הוא יקבל כרטיס מגנטי שיאפשר לו טיפול רפואי חינם אצל כל רופא ובכל בית חולים בברלין. במקביל, הוא יקבל שובר למקום לינה לארבעת השבועות הקרובים באחד מ-104 המחסות שמפעילה העירייה. הוא גם יקבל את התשלום הראשון של הקצבה החודשית שתלווה אותו מעתה והלאה - 130 אירו. קצת מאוחר יותר הוא יקבל גם כ-900 אירו להתארגנות ראשונית.

בכך יצטרף הפליט העיראקי הצעיר לכ-100 אלף פליטים, מבקשי מקלט (שבקשותיהם עדיין נדונות) ומהגרים לא חוקיים (מי שבקשת המקלט שלהם נדחתה ואמורים לחזור לארצותיהם), שהגיעו לברלין מאז סתיו 2015, בזרם הפליטים הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית של גרמניה.

"אנחנו לא שואלים שאלות, רק רוצים לסייע", אומר ל-G סשה לנגנבאך מהמשרד המיוחד לענייני פליטים (LAF), שהוקם לפני כשנה, אחרי הכאוס שנרשם בחודשים הראשונים בהתמודדות עם כמויות הפליטים. "כל מי שרוצה, יכול לבוא ולקבל את חבילת הקליטה הזו. לא משנה אם בקשתו צפויה להידחות, כי הוא מגיע ממזרח-אירופה, אם הוא כבר הגיש בקשת מקלט ונדחה במדינה אירופית אחרת, או אם הוא בא ממדינה שאין בה שום סכנה בשבילו. אפילו אם אתה, כישראלי, תגיד שאתה רוצה לבקש מקלט בגרמניה מסיבה כלשהי - תקבל בדיוק את אותם התנאים".

- נשמע מפתה.

"בארבעת השבועות הראשונים שלהם כאן הפליטים באופוריה. הם מקבלים מאיתנו כסף מזומן. הם מקבלים מקום לינה ואוכל חינם, והם יודעים שהם מוגנים ושלא משנה מאיפה הם, למה הם הגיעו ואם בקשת המקלט שלהם תתקבל או תידחה - הם יקבלו מאיתנו תמיכה. אבל אחרי השבועות הראשונים הם מתחילים להבין שזה לא גן עדן. הם צריכים לחכות שלושה חודשים עד שבקשת המקלט שלהם תיבחן, ואז, אם הם אכן מוכרים כפליטים, שלושה חודשים נוספים לקורס האינטגרציה.

"הקורס נמשך שנה ורק אחריו הם יכולים להתחיל לנסות ולמצוא עבודה. הם מגלים שהלינה במחסות לא כל-כך נעימה, שהאוכל הגרמני לא בדיוק מתאים לטעמם והם מתחילים להשתעמם. הם רואים שהכסף שהם מקבלים לא מספיק ליותר מדי דברים. הם מתפכחים. מיעוט קטן מאוד חוזר, הרוב נשאר".

ההתפכחות הדדית. לנגנבאך, שמשקיע ימים ולילות כדי לסייע לפליטים להיקלט בברלין וגם להציג לתקשורת את המאמץ של העיר לעשות זאת בתפקידו כדובר המשרד, סבור כי גרמניה רק מתחילה להבין את מורכבות הצעד שנטלה על עצמה - קבלתם ושילובם בחברה, בכלכלה ובמערכת החינוך של כ-1.3 מיליון פליטים; כאשר סוריה, עיראק, אפגינסטן, איראן, אריתריאה, סומליה, ניגריה ומדינות הבלקן הן מדינות המוצא העיקריות. "אחרי שהמצב קצת נרגע לפני כשנה, כשהפסקנו להשתמש באולמות ספורט של בתי ספר כדי לספק לפליטים מקום לינה ופתחנו עוד ועוד מחסות מסודרים, הקולגות שלי אמרו לי, 'אתה רואה, המצב השתפר. עשינו את זה'. אמרתי להם, 'חכו, התהליך האמיתי רק מתחיל עכשיו'".

5 חודשים בברלין בדרך לאינטגרציה וללימודי גרמנית

זכריאס, צעיר אריתריאי בן 28, יושב בצל ביחד עם שני חברים אחרים בני ארצו, מחוץ למרכז הקליטה המופעל על-ידי הצלב האדום הגרמני בשכונת קרלסהורסט שבמזרח ברלין. בשיא משבר הפליטים שהו במרכז הזה קרוב לאלף איש, אבל כיום נמצאים בו כ-400 בלבד, וההרגשה רגועה הרבה יותר. הוא ממוקם בבנייני משרדים בני שלוש וארבע קומות שהיו נטושים לפני כן, מוקף בגינות קיץ של פנסיונרים מזרח גרמנים עם עצי פרי ודשא גזוז היטב מצד אחד, והריסות מבני תעשייה מבטון מהצד השני. זכריאס מספר שיש לו אח גדול שעובד בישראל, שהוא מדבר איתו בטלפון באופן קבוע, ושהוא עצמו הגיע לאירופה לפני חמישה חודשים בלבד.

"חציתי את הגבול לסודן ומשם המשכתי ללוב", הוא אומר באנגלית שבורה, כשחבריו מצטרפים מדי פעם ומסייעים לתרגם לאנגלית או לגרמנית. "בלוב עליתי על סירה והפלגנו לכיוון איטליה. אחרי כמה ימים ראינו אונייה גדולה (של חיל הים האיטלקי המסייע לפנות את הפליטים מלב ים) וקפצנו כולנו למים כדי שיחלצו אותנו".

בהפלגה לא היו בעיות מיוחדת: "אף אחד לא טבע, אף אחד לא מת, כולנו הגענו לאיטליה ואני נשלחתי לברלין". הוא מספר ששילם על כל המסע לאירופה כ-5,000 דולר. "לא רציתי להגיע לגרמניה, אלא ללוקסמבורג או לפינלנד, ששם יש יותר עבודה", הוא אומר. אבל עכשיו, ארבעה חודשים אחרי שהתחיל בתהליך הקליטה, הוא מרוצה.

בקרב הפליטים ומבקשי המקלט ישנם מעמדות שונים לפי מדינות המוצא והמצב בהן. האריתריאים נחשבים לקבוצה בעלת אפשרויות טובות בגרמניה, משום שהם זכאים למעמד של פליטים, כמו הסורים וכמו רוב העיראקים; לעומת מבקשי מקלט ממדינות כמו בוסניה וקוסובו, או אפילו אפגניסטן ואיראן, שרק מיעוטם מקבל את ויזת הפליט הנכספת לשלוש שנים. במקום זאת, הם מקבלים הגנה זמנית לשנה בלבד, ונדחקים למטה בתור לקורסי האינטגרציה שמציעה ממשלת גרמניה.

לפי הנתונים הרשמיים, מספר בקשות המקלט שהוגשו בשנת 2016 עמד על כ-745 אלף. 42% מהמבקשים קיבלו את מעמד הפליט הנכסף, הכולל אפשרות לאיחוד משפחות וקדימות בתור לקורסים, 29.3% קיבלו הגנה זמנית לשנה, והיתר נשארים בגרמניה במעמד לא חוקי. הם צפויים לגירוש, אבל בפועל, הרשויות סלחניות מאוד לגבי מועד הגירוש, כששיקולים כמו מצבו הרפואי של מבקש המקלט, העובדה שאין לו ניירות רשמיים או חוסר מוכנות של המדינה שממנה הגיע לקבל אותו, דוחים את המועד, ועל-פי הערכות, בגרמניה חיים כיום כ-400 אלף בני אדם במעמד זה.

זכריאס מספר שכאריתריאי הוא קיבל עדיפות בתור לקורס האינטגרציה, הנמשך כשנה. בחודש הבא, לאחר ארבעה חודשים בברלין, הוא אמור להתחיל אותו. הוא ילמד את השפה הגרמנית, את חוקי האזרחות, את הביורוקרטיה המקומית וגם מהם זכויותיו וחובותיו כפליט. תקוותו היא שהקורס יאפשר לו להשתלב בעתיד בשוק העבודה הגרמני.

נכון לתחילת יולי, לפי נתוני מכון המחקר IAB, כ-486,500 פליטים, בערך מחצית מהפליטים ומבקשי המקלט מעל גיל 18, עברו או עוברים קורסי אינטגרציה. זהו אחד ההישגים שהממשלה הגרמנית מתגאה בהם יותר מכול.

"אפשר לעבוד כאן בגינון, אנחנו מכירים פליטים אחרים שעושים זאת", אומרים שני חבריו של זכריאס, בני ארצו שנמצאים כאן שבעה חודשים כל אחד. "הגרמנים מאוד נחמדים", הם מציינים, "אבל הלינה כאן במרכז הקליטה קשה. אנחנו ארבעה אנשים בחדר אחד, והאוכל ממש לא טעים. כל יום אותו דבר".

8 חודשים בברלין מחפשים דירה

לא רחוק מהם, על השביל המחבר בין השכונה למרכז הקליטה, אני פוגש את קארוואן ואת סיינר, שני פליטים בדרכם העירה. הם בשנות העשרים לחייהם, כורדים מהחלק הצפוני של עיראק. סיינר, עם זקן מטופח, מספר בגאווה כי הצליח למצוא עבודה זמנית במרכז המיון של חברת DHL בהיידלברגר פלאץ שבמרכז ברלין. הוא עובד שלוש שעות ביום, שישה ימים בשבוע, ובמקביל משתתף בקורס האינטגרציה המיוחל.

כמו שלושת האריתריאים מקודם, גם השניים אומרים כי הם נואשים לצאת ממרכז הקליטה. התנאים במבנה לא נעימים לדבריהם, והם נשארים שם רק כי אינם יכולים למצוא מקום אחר. אחרי חצי שנה של שהייה במחסות, עיריית ברלין דווקא מעודדת את הפליטים לנסות ולמצוא דירה, אבל הדבר קשה מאוד, אף שהמדינה מתחייבת לסבסד את שכר הדירה. "אולי אתה יכול לסייע לנו למצוא דירה?", הם שואלים. שני חדרים? אני שואל. "אחד מספיק לנו".

פליט בעל מעמד קבוע שרוצה לשכור דירת חדר, למשל, יקבל מעיריית ברלין מימון של 364.5 אירו לחודש (7.29 אירו למטר לשכירות הכוללת חשבונות, מחיר בהחלט סביר לחלק מהשכונות בעיר). אם מדובר במשפחה בת חמש נפשות, העירייה כבר תממן 680 אירו לחודש לדירה. לא מעט כסף, אבל לעירייה הוא משתלם משום שהסכומים הללו נמוכים משמעותית מהעלות של החזקת פליט במחסה מטעמה, לפי לנגנבאך.

ועדיין, הדברים אינם כה פשוטים. אם מדובר במשפחה בת חמש נפשות, החוקים העירוניים לרווחת הילד קובעים כי הדירה חייבת להיות מעל 100 מ"ר, מה שהופך את החיפוש לקשה הרבה יותר. בנוסף, משכירי דירות חוששים להשכיר לפליטים, אף שמי שמשלם את החשבון הוא הממשלה והתשלום מובטח. הסיבה היא שבגרמניה חוזי השכירות הקבועים בחוק הם ללא תאריך תפוגה, ושוכרים רבים חוששים מדיירים שלא יוכלו לעזוב את דירתם בגלל חוסר האפשרות לעשות זאת. בנוסף, משכירים רבים מעריכים כי אם ישכירו את דירתם לדיירים נתמכי סעד, עשוי להיות מסובך להוציא אותם מהדירה בעתיד, אפילו אם בעל הדירה יודיע כי הוא מעוניין לעבור אליה בעצמו.

גם עיריית ברלין אחראית לקושי. התהליך שבו ברלין מסבסדת את שכר הדירה הוא איטי מאוד וכרוך בביורוקרטיה רבה, שגם מרתיעה את בעלי הדירות וגם מטרפדת לעיתים את העסקות. מכרה סיפרה לי כי רצתה לסייע למשפחה סורית לשכור דירה מאיש עסקים בעל עשרות דירות. בעיר פועלים ארגונים לא ממשלתיים שמנסים למצוא דירות לפליטים והיא קיבלה מהם פרטים של משפחה סורית שהייתה זקוקה למקום. היא שכנעה את איש העסקים והוא אף הסכים להשאיר את הדירה ריקה במשך שלושת החודשים שבהם הבקשה של המשפחה לגור בדירה נבחנה על-ידי הרשויות. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה על סעיף טכני: בדירה לא היה תנור בישול, כפי שנדרש בחוק. "אם הייתי יודעת שזה מה שיטרפד את העסקה, הייתי קונה להם תנור ב-50 אירו", אמרה.

לנגנבאך מספר כי בשנה שעברה סייע ה-LAF לכ-4,000 פליטים לעבור ממחסות של העירייה לדירות. במחצית הראשונה של השנה הנוכחית עומד המספר כבר על 2,670 פליטים. אם מספר הפליטים בברלין עומד על כ-100 אלף, כפי שמוערך, הרי שמדובר ב-6.6% בלבד. כשאני אומר לו כי זה נראה לי כמו כיוון מבטיח לאינטגרציה - שילובם של הפליטים בשכונות ובחיים העירוניים ולא בידודם במרכזי קליטה רחוקים - הוא אומר שיש מקרים רבים שבהם הדבר דווקא פוגע בפליטים.

לדבריו, "כאן במרכזים יש להם סיוע בשפה שהם מבינים, אנחנו דואגים לזכויותיהם. הם יודעים איך להסתדר. מה יקרה כשהם יקבלו מכתב רשמי בגרמנית שדורש מהם דבר מה? כשתהיה להם איזושהי בעיה או לא מספיק כסף? הם יבואו לכאן בריצה".

שנתיים בברלין רק 10% מועסקים

הקיץ מציינת גרמניה שנתיים להחלטתה של הקנצלרית אנגלה מרקל לפתוח את גבולות גרמניה בפני זרם חסר תקדים של מבקשי מקלט. בשביל חלק, היה מדובר בצעד חיובי מרחיק-ראות של הקנצלרית: קליטת דור צעיר של עובדים בגרמניה המזדקנת (ששיעורי הילודה הנמוכה בה מאיימים על הפנסיה של תושביה), ושילוב עובדים בתעשייה הגרמנית הזקוקה נואשות לעובדים מיומנים. וזאת לצד מחויבות מוסרית לפליטים שנמלטו מהמלחמה בסוריה וממלחמות אחרות. הוכחה ניצחת שיש גרמניה אחרת.

לאחרים, הצעד היה נראה מוטעה מן היסוד: החלטה חפוזה שנבעה משיקולי תדמית, בור כלכלי חסר-תחתית שיחייב את המדינה להשקיע סכומי עתק בנתמכי סעד למשך עשורים וסיכון ביטחוני שהכניס למדינה מאות אלפי צעירים מוסלמים.

למעשה, הקביעה אם החלטתה של מרקל הייתה מבריקה או מוטעית תוכל להיבחן רק בעוד שנים רבות, כשיתברר כיצד השתלבו הפליטים בגרמניה. "אינטגרציה היא לא ספרינט, אלא מרתון. מדובר בתהליך ארוך", אומרת ל-G פרופ' פטרה בנדל, מומחית למדעי המדינה באוניברסיטת פרידריך-אלכסנדר שבארלנגן, וחברת המועצה להגירה ואינטגרציה שהקימו כמה קרנות מחקר גרמניות במשותף.

"יש שני תנאי פתיחה מאוד טובים כיום בגרמניה לאינטגרציה מוצלחת: האחד הוא שהכלכלה הגרמנית עדיין משגשגת ויש להיטות בשוק העבודה לידיים עובדות; השני הוא שיש רצון פוליטי וציבורי לשלב את הפליטים. מאידך, בהחלט יש עלייה בדעות השליליות נגד הפליטים, ואנחנו רואים עלייה בתמיכה בימין הקיצוני לקראת הבחירות הקרובות (ב-24 בספטמבר)".

- איך עומדת ההשתלבות של הפליטים בחברה ביחס למהגרי עבודה רגילים?

"מה שאנחנו למדים מגלי מהגרים קודמים, בגרמניה ובמקומות אחרים, הוא שאחרי חמש שנים, בערך כ-50% מצליחים למצוא עבודה. אחרי 10 שנים השיעור עולה ל-65%. אבל חשוב לציין, שצריך לחכות ולראות אם נתונים אלה יהיו דומים גם לגבי הפליטים שהגיעו החל מסתיו 2015 - שחלק גדול מהם הגיע מסיבות הומניטריות ולא כלכליות, ושמגיעים ממדינות שעד כה לא הייתה הגירה מסיבית מהן לגרמניה".

נכון להיום, עומד שיעור המועסקים (הרשמי) מבין הפליטים שהגיעו ב-2015 על כ-10% בלבד. פועל יוצא גם של נתוני פתיחה טובים פחות של הפליטים שהגיעו לגרמניה בשנתיים האחרונות, לעומת של מהגרי עבודה שהגיעו בגלי הגירה קודמים. רק ל-6%, למשל, יש הכשרה מקצועית כלשהי, בעוד שהמערכת הכלכלית הגרמנית כולה מבוססת על מערך מורכב של הכשרות מקצועיות. בנוסף, 24% מהפליטים ומבקשי המקלט שהגיעו מאז קיץ 2015 לא סיימו תיכון ורק ל-13% יש לפחות תואר אקדמי ראשון. למרות הניסיונות לעודד העסקה והנכונות מצד חברות לעשות זאת, רק 3.5% מהחברות הגרמניות העסיקו או מעסיקות פליטים ומבקשי מקלט.

פרופ' בנדל אומרת כי הבחירות הקרובות ישמשו ברומטר מדויק להערכת דעת הקהל בנוגע לשילוב הפליטים. סוגיית הפליטים היא אחת המרכזיות שעל סדר היום הפוליטי, והיא שבה ומשתלטת עליו בכל פעם שמתרחש אירוע טרור שבו מעורבים פליטים, כפי שאירע לפני שבועות ספורים בהמבורג, אז מבקש מקלט פלסטיני, שנולד בירדן, דקר למוות אדם בסופרמרקט בעיר.

לפי הסקרים הנוכחיים, מרקל, העומדת בראש האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU), מובילה בבטחה במירוץ וזוכה לאחוזי תמיכה מרשימים מול יריביה הסוציאל-דמוקרטים (SPD). באופן אישי, התמיכה בה זינקה בשנה האחרונה ו-59% מהגרמנים היו רוצים לראות אותה כקנצלרית, לעומת 30% ליריבה מרטין שולץ.

החלטתה של מרקל לקבל את הפליטים, והעבודה הקשה שהשקיעה מאז בשילובם, לא פגעו בתמיכה הציבורית בה - אולי אפילו להפך. מצד שני, גם מפלגת הימין הקיצוני AfD מתחזקת, וסקר אחרון העניק לה כ 7%-תמיכה (בשיאה, אחרי פיגוע הדריסה בשוק חג המולד בברלין בדצמבר האחרון, הגיעה אף ל-13%), מה שעשוי להפוך אותה למפלגת הימין הקיצוני הראשונה שתיכנס לפרלמנט הגרמני.

בעוד חודשיים כפר קונטיינרים

רק 250 איש חיים כיום בתוך ההאנגרים הענקיים של שדה התעופה טמלפהוף, במעין ביתנים עם קירות דקים וללא גג, כמו כאלו שאפשר למצוא בירידים מסחריים, שהחליפו את האוהלים שהיו פרוסים כאן בסוף 2015, בשיא משבר הפליטים. בעוד כשלושה חודשים לכל היותר גם הם יפונו מכאן, ויעברו לכפר קונטיינרים שנבנה בעבורם מחוץ למבנה. המקום יישאר כמרכז קליטה ראשוני - לשלושה ימים לכל היותר - אך לא ישמש למגורי קבע.

בינתיים, משפחה אפגנית יושבת על מזרן ומפטפטת עם שכניה, בעוד מתנדבת גרמניה מבוגרת מקריאה סיפור לשני ילדים המסתכלים עליה בעיניים פעורות; לא רחוק, קבוצת כדורגל המורכבת מפליטים אריתריאים מתאמנת על בעיטות לשער. ילד רוכב על אופניים בין הביתנים. לפני כשנה וחצי גרו כאן כ-2,800 פליטים, והתנאים היו הרבה יותר גרועים. "זה לא מקום להיות בו הרבה זמן", אמר לנגנבאך, "ומי שעדיין כאן מרגיש נטוש, כי כל-כך הרבה עזבו".

כפר המכולות שבחוץ בנוי על האספלט, ללא עץ לצל או משהו שיגן מהרוח. אסור לבנות בטמלפהוף, שדה תעופה שהפך לפארק עירוני לפי החלטת משאל עם שנערך בעיר, ורק תיקון לחוק אפשר לעיריית ברלין לבנות כאן כפר זמני, שאמור להתפנות כבר בשנת 2019. הכפר אמור לשכן כ-1,120 בני אדם, אבל כבר עכשיו הוא מסתמן ככישלון. התקציב שלו עומד על 17 מיליון אירו, וקשה לדמיין כיצד קבוצת אנשים, שתגור בקרוואנים באמצע שדה תעופה, תצליח להשתלב בחברה הגרמנית. אבל הוא משקף את המאמץ של ברלין, ושל מדינות המחוז האחרות בגרמניה והממשלה הפדרלית, לעשות הכול כדי להתמודד בהצלחה עם גל הפליטים.

ההשקעות הן אדירות: לצד המבנים הזמניים בונה הממשלה גם מבני קבע לפליטים, שיוכלו לשמש מאוחר יותר גם לבתי ספר או לדיור ציבורי; אלפי עובדים נוספו למשרדים הממשלתיים המנסים להתמודד עם הבעיה; הממשלה משקיעה בהכשרת מורים לגרמנית ובעובדים סוציאליים. לפי הערכות, ממשלת גרמניה הוציאה בשנתיים האחרונות כ-23 מיליארד אירו באופן ישיר על הפליטים שנכנסו החל מסתיו 2015. ויש גם שלל ארגונים לא-ממשלתיים המציגים בצורה היפה ביותר את ה- Willkommenskulturהגרמני שריגש רבים ברחבי העולם. הם מסייעים לפליטים למצוא דירות, ללמוד גרמנית, לקבל את מה שמגיע להם ועוד. כלי התקשורת מרבים לדווח על סיפורי הצלחה מקומיים - אחים סורים שהשתלבו בעבודה במפעל משפחתי קטן בבוואריה, או תלמיד שהכיתה שלו התגייסה למענו כדי לוודא שהוא לא יגורש לירדן, למשל.

בינתיים, בשדה התעופה שהנאצים בנו לטובת הרייך השלישי, המבנה השני בגודלו באירופה, משחקת עכשיו כדורגל קבוצה של אריתריאים עם מדים נוצצים. הנתיב הבלקני נסגר, לאחר שנבנו גדרות במדינות מרכז אירופה נגד הפליטים והממשלה הגרמנית הבהירה כי לא תהיה מוכנה לקבל את כמויות הפליטים שקיבלה בעבר. נחתמה עסקה עם טורקיה, שהבטיחה לפעול למניעת מעבר פליטים לאיי יוון. לברלין מגיעים כיום בין 650 ל-800 פליטים בחודש. "אני מקווה שעד מארס הקרוב נוכל לסגור לגמרי את מרכז הקליטה לפליטים כאן בטמפלהוף", מסכם לנגנבאך ולאחר הפסקה קצרה מוסיף: "אינשאללה".

דאעש ועוד ארצות המוצא של מבקשי המקלט
 דאעש ועוד ארצות המוצא של מבקשי המקלט

פליטים בגרמניה
 פליטים בגרמניה

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988