ייצוגית נגד חברות הביטוח: לא משלמות ריבית על איחור בתשלום

פרקטיקה של חברות ביטוח לתשלום חוב פסוק באיחור ובערכים נומינליים עשויה להגיע לקיצה, אם תאושר בקשה לניהול תביעה ייצוגית נגד 13 מהן ■ הטענה היא שהחברות גזלו ריביות מאלה שגם ככה מחכים - לעתים במשך שנים - למשפט שבזכותו יראו את כספי הביטוח

דחיית תביעה של חברת הביטוח אינה סוף פסוק /  צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
דחיית תביעה של חברת הביטוח אינה סוף פסוק / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

חברות הביטוח על הכוונת: מתברר כי דווקא אלה שנפגעים ממוסר התשלומים הנודע לשמצה של חברות הביטוח ("ברגע האמת לא תראה מהן שקל"), ששורדים לאחר מכן בניהול ההליך מולן ושמצליחים, באיחור, לראות את הכסף - נעקצים מהחברות לאחר קבלת פסק הדין: חברות הביטוח, נטען, משלמות את החוב במועד מאוחר ובערכים נומינליים, תוך התעלמות מוחלטת מהחוק בעניין.

בכך הן גוזלות מהאזרחים את הסכום שאמור להיות מוסף לחוב שפסק בית המשפט, כשמתעכב התשלום: ריבית "רגילה", הפרשי הצמדה וריבית פיגורים - כך עולה מבקשה לאישור ניהול תביעה ייצוגית נגד 13 חברות ביטוח מהמוכרות בשוק - ביניהן מגדל, מנורה ואיילון - שהועברה ל"גלובס".

"מדובר לכל הפחות בעשרות מיליוני שקלים אשר נגזלו מחברי הקבוצה בשל הפרות הדין על-ידי חברות הביטוח", נכתב בבקשה לאישור הייצוגית, שהוגשה בידי עורכי הדין יניב סטיס ואלינה מיל ממשרד מושקוביץ-סטיס ועו"ד עמית גנסין לבית המשפט המחוזי בירושלים.

התביעה מעניינת נוכח העובדה שמדי שנה מוגשות לבתי המשפט בישראל אלפי תביעות של אזרחים כנגד חברות הביטוח בגלל תאונות דרכים, תאונות עבודה, נזקי רכוש ורעות חולות אחרות - והם למעשה חשופים לפגיעה הנטענת של חברות הביטוח, שגורפות רווחים על חשבון אלה שלעתים, עוד לפני ההמתנה לקבלת הסכום שנפסק לטובתם בפסק הדין, כבר בילו שנים בהמתנה לפסק הדין הזה עצמו.

בבקשה מצוין כי היא "חשובה ביותר מבחינה ציבורית. ראשית, הליך זה נוגע לציבור גדול ביותר של אנשים, שכן הוא רלוונטי למעשה לכל ניזוק שרשות שיפוטית פסקה לזכותו סכומי כסף ואלה שולמו באיחור על-ידי מי [מחברות הביטוח] המשיבות. זהו מצב הדברים במרבית המקרים [תשלום באיחור, מ' ר']. שנית, וכפועל יוצא משכיחות התופעה, הרי שסכומי הכסף המוטלים על הכף בהליך זה, המהווים למעשה את נזקם של חברי הקבוצה, הם גדולים ביותר".

על-פי הנטען, חברות הביטוח מתעלמות בהפגנתיות מסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, "משל זה לא היה ולא נברא": בכל מקרה ומקרה, נכתב בבקשה, בו מאחרות חברות הביטוח לשלם את חובן הפסוק לחייבים (איחור שמאפיין, נכתב, את מרבית המקרים בהם משלמות חוב פסוק, בין אם קבע בית המשפט מועד מסויים לפירעון ובין אם לא) - הן משלמות את הסכום הפסוק בלבד, ללא תוספות כלשהן, על אף שהדין מורה להן מפורשות, כי במקרה כאמור עליהן להוסיף לסכום הפסוק הפרשי הצמדה, ריבית וריבית פיגורים.

כך למשל, אחד המבקשים בהליך, נפגע תאונת דרכים שבגין נזקי הגוף שלו נפסקו לטובתו כ-50 אלף שקל, קיבל אותם מחברת מגדל באיחור של כ-30 יום - וללא הריביות המגיעות לו בדין בסך של כ-300 שקל, נכתב. נפגע של חברת ביטוח גדולה אחרת, שלו נפסקו כ-83 אלף שקל - קיבל אותם באיחור של 34 יום, וללא הפרשים "גזולים" המגיעים לו לכאורה, בסך של כ-900 שקל.

הבקשה מפרטת את סיפורם של 11 המבקשים הנוספים בהליך, וכן 25 דוגמאות נוספות, ונכתב בה כי "ברשות המבקשים עוד דוגמאות רבות והם הסתפקו בדוגמאות שבבקשה - רק על-מנת לא להכביד על בית המשפט הנכבד ועל הצדדים".

ריביות אבודות מול ריבית "עונשית"

למעשה ניתן לראות במסמך 13 בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, כל אחת נגד חברת ביטוח אחרת. הקבוצה הנפגעת - שלה יש להשיב את הריביות האבודות - צריכה להיות, לדעת המבקשים, כל מי שקיבל באיחור מאחת מ-13 חברות הביטוח סכומי כסף שנפסקו לזכותו על-ידי רשות שיפוטית כלשהי, "מבלי שהתווספו לתשלום הסכום הפסוק הפרשי הצמדה ו/או ריבית ו/או ריבית צמודה".

עוד התבקש בית המשפט לחייב כל אחת מ-13 החברות (כל אחת ביחס ללקוחותיה) "לפצות את חברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרות הדין".

נכתב בבקשה כי "למבקשים אין כמובן את הנתונים הדרושים על-מנת לחשב את נזקה המצרפי של הקבוצה כבר בשלב זה, כאשר הנתונים בדבר כמות הניזוקים המדויקת שחובם הפסוק שולם באיחור ותקופת האיחור בתשלום עבור כל ניזוק וניזוק מצויים ברשות המשיבות. אולם כי כבר כעת ניתן להעריך כי מדובר לכל הפחות בעשרות מיליוני שקלים שנגזלו".

הבקשה גם עוזרת להפריך הנחה רווחת: אם קיבלתי פסק דין לטובתי, והשופט לא כתב בו כלום לגבי הוספת ריבית והצמדה - אני זכאי לקבל אותם בכל זאת? התפיסה המקובלת היא שאני עלול להפסיד אותם אם אין התייחסות לכך בפסק הדין, אבל זה לא תמיד נכון, מתברר.

הבקשה מדגישה את האבחנה בין הסעיף עליו היא מתבססת בחוק פסיקת ריבית והצמדה (ס' 5(ב)), שמחייב אוטומטית ריבית פיגורים על סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית בדגש על כך שלא שולם על-ידי החייב במועד הפירעון - לבין סעיף 2 בחוק הזה, שמתייחס למקרים בהם השופט קובע כבר במעמד פסיקת החוב האם להטיל ריבית, ושם אכן דרושה הוראה מפורשת מהשופט בפסק הדין להוסיף אותה לסכום המקורי.

הבקשה לא חפה מבעייתיות: נטען בה כי ככל שבפסק הדין לא נקבע "מועד הפירעון" של הסכום שנפסק, רואים את מועד פסק הדין כ"מועד הפירעון". אבל התוצאה היא שחברת ביטוח שקיבלה את פסק הדין לאחר שהוא יצא תחת ידי בית המשפט, כבר חייבת סכום גדול יותר, ולמעשה חייבת בריבית "עונשית", בגין איחור שלא היה תלוי בה.

דבר אחד בטוח: גם אם בית המשפט לא יורה לחברות הביטוח לחדול מהפרקטיקה האמורה, הערך הכספי של הריביות "האבודות" - שכאן מגיע לעתים לאלפי שקלים - אמור להזיז את הזוכים הבאים של חובות פסוקים לבחון בעצמם את הסכום שהם מקבלים, גם לאחר התערבות בית המשפט. הם עשויים לגלות שמגיע להם, למעשה, יותר משחשבו.

מחברת הביטוח איילון נמסר: "מסמכי התביעה והבקשה הגיעו רק לאחרונה למשרדי החברה, כך שעוד אין ביכולתה להגיב עליהם. החברה תלמד את המסמכים שהתקבלו אצלה ותגיב כנדרש בבית המשפט".

מחברת הביטוח מגדל נמסר כי תגובותיה לתביעות נמסרות לבית המשפט ולא לעיתון.

מחברת הביטוח מנורה נמסר כי אין בכוונתם להגיב לעניין.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988