אנשים ישרים, התנהגויות עקומות

במסגרת המלחמה בשחיתות, עלינו להבין את התהליכים ואת המניעים שיוצרים אותה

שוחד / צילום: Shutterstock
שוחד / צילום: Shutterstock

מבול פרשיות השחיתות הציבוריות אשר נחתו על הציבור הישראלי מעלה שאלות מטרידות לכל אזרח החפץ לחיות בחברה מוסרית. כיצד בעלי כוח ושליחי ציבור אשר מגיעים למשרות הרמות ביותר, מתפתים שוב ושוב לבצע התנהגויות לא אתיות? בסקרי דעת הקהל ובמחקרי השדה מדורגת התכונה "אמינות" כקריטית, הן ביחסים האינטימיים שלנו והן בחיים המקצועיים. עובדים מדרגים עצמם כ"ישרים" יותר מרוב עמיתיהם, וכבעלי מוסר עצמי גבוה. אך בפועל, מתברר, שנרקמות עסקאות אפלות אצל בעלי כוח שעברו מבחני מיון בהצלחה יתרה וטיפסו לצמרת.

את המתח הנוצר מהסתירה בין התנהגות לא אתית לבין הרצון לשמר דימוי מוסרי גבוה, ולתפוס את עצמם כאנשים ישרים, מכנים "דיסוננס אתי". כדי להבין את שורשי השחיתות ומה ניתן לעשות כדי להפחיתה, יש להבין תחילה מה הם המנגנונים הפסיכולוגיים המאפשרים לאנשים לבצע עבירות מרמה, ובאותו זמן ממש לתפוס את עצמם כשליחי ציבור נאמנים וראויים לבחירה מחודשת.

מחקרים בתחום האתיקה ההתנהגותית שערכנו בארה"ב ובישראל מצביעים על שלוש אסטרטגיות הצדקה מרכזיות, שכאשר בעלי כוח ומנהיגי ציבור מאמצים אותן, הן עשויות להיות הרסניות במיוחד.

נורמות חברתיות - כאשר אנשים צופים באחרים מבצעים התנהגות מזיקה, היא מפסיקה לעורר דיסוננס אתי ועשויה להיתפס כלגיטימית. במילים אחרות: אנשים משתמשים בקונטקסט החברתי, ובמיוחד בהתנהגות של אחרים בולטים, כדי להצדיק את התנהגותם.

בניסוי שנערך בארה"ב אפשרנו למשתתפים לרמות, כדי לשפר את הרווח האישי שלהם. בקבוצה אחת הפעלנו משתף-פעולה שנראה כמו סטודנט, שרימה בהפגנתיות. הרמאות בקבוצה זו עלתה משמעותית. בקבוצה השנייה הפעלנו משתף פעולה שרימה, אבל הוא לבש חולצה של אוניברסיטה יריבה. בקבוצה זו מידת הרמאות ירדה.

הניסוי הזה המחיש את החשיבות המכרעת של הנורמות הקבוצתיות: ברגע שמשתף פעולה מקבוצת ה"פנים" תרם לנורמה לא מוסרית של הקבוצה עצמה, מידת השחיתות הכללית בקבוצה עלתה. אבל כשחברי הקבוצה צפו ברמאות של אדם מקבוצת החוץ, התעורר בהם הרצון להרחיק מעצמם את השחיתות, ולהשיג עליונות מוסרית על הקבוצה היריבה.

מבחינה זו, הנזק של שחיתות ציבורית והתנהגות לא מוסרית של בעלי כוח, הוא מסוכן מאוד, שכן הוא עלול לסמן לרבים כי זוהי התנהגות מקובלת, שאינה אמורה לעורר דיסוננס אתי משמעותי. בשפת המחקר מכונה תהליך שלילי כזה "מדרון חלקלק", שבו חברה מאבדת את הרגישות שלה להפרות מוסר, ולחציית קווים אדומים.

רמאות אלטרואיסטית - פעמים רבות נבחרים בעלי כוח כדי לייצג קבוצות של אנשים, ובמקרים רבים הצד המרוויח מרמאות אינו רק האדם המשקר, אלא גם אנשים אחרים הקרובים אליו, שלעיתים אף קופחו בעבר. עובדה זו מאפשרת לאנשים למקד את תשומת הלב ברווח של הקרובים להם ולהתעלם לכאורה מהרווח האישי שלהם, וכך לתפוס עצמם כמעין רובין הוד.

סדרת ניסויים שערכנו בישראל בחנה את הקשר בין רמאות לתרומות. באחד הניסויים ביצעו המשתתפים מטלה שבה יכלו להעלות את התגמול על-ידי רמאות. זאת, כאשר מחצית מהנבדקים עבדו בשביל עצמם, ולחצי האחר נאמר כי התגמול יתחלק ביניהם לבין תרומה לצדקה לעמותה שבה הם תומכים. התוצאות הראו כי הרמאות עלתה דרסטית בקבוצה שעבדה עבור תרומה ונרשם גם מתאם חיובי בין הנכונות לרמות למידת ההזדהות עם מטרות העמותה שאליה נתרם הכסף. מעניין, שעל אף שכמות הרמאות עלתה בקבוצת התרומה, התקבלה בה תחושת אשמה נמוכה יותר.

רישוי מוסרי - מודלים רבים בתחום האתיקה ההתנהגותית הדגימו את התופעה של שיווי-משקל מוסרי. כלומר, שאנשים מצדיקים התנהגות לא אתית בהווה על ידי התנהגות מוסרית ותורמת לאחרים בעבר או בעתיד. למשל, מחקר בקנדה הראה כי אנשים שרכשו מוצרים ירוקים התנהגו בצורה פחות מוסרית, ורימו יותר במטלות עוקבות, לעומת אנשים שרכשו מוצרים מזיקים לסביבה.

אם כך, כיצד מתמודדים עם התנהגות שלילית כזו? המסקנות שעולות מהמחקרים הן שרמאות ונטייה לשחיתות אינן תכונות מולדות ויציבות, ושכיחותן תלויה רבות באקלים הארגוני ובמערכת החברתית שבה אנחנו נמצאים. כדי לצמצם אותן יש לחזק את שומרי הסף והאכיפה החיצונית, ובמקביל ליצור סביבות עבודה ומבנים ארגוניים שיעזרו לצמצם את התחום האפור של רמאות. מבנים שיבהירו את חשיבותו של הקוד האתי, וימנעו קונפליקט בין ערכי המוסר של בעלי תפקידים לאינטרס הכלכלי שלהם. שחיתות אינה גזירת גורל. כחברה, עלינו להילחם בתופעה ולצמצם ככל האפשר את הפער בין הערכים המוסריים שלנו להתנהגות בפועל.

■ הכותב הוא ראש התוכנית לפסיכולוגיה חברתית בבית הספר איבצ'ר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988