רוחות המלחמה בין מוסקבה לוושינגטון חוזרות לנשב בעוצמה

3 עשורים מאז התפרקות ברית-המועצות, המתיחות שבה ■ במזרח התיכון, היה זה פוטין שאליו התקשר נתניהו ראשון לאחר הפלת המטוס השבוע ■ אלא שכעת לאמריקאים נמאס ■ ניתוח G

המזוודה הגרעינית המלווה את נשיא ארצות הברית / צילום: רויטרס -  Jonathan Ernst
המזוודה הגרעינית המלווה את נשיא ארצות הברית / צילום: רויטרס - Jonathan Ernst

ב-1985, בשיא ההיסטריה הגרעינית ששטפה את העולם המערבי לאור הידרדרות היחסים בין ברית נאט"ו בהובלת ארצות-הברית לברית ורשה שבראשה עמדה ברית-המועצות, שחרר סטינג לעולם את השיר Russians. השיר אומנם היה איטי, יללני וצדקני, אבל הוא הפך ללהיט גדול כי הוא פרט על פחדים אמיתיים. "אנחנו חולקים את אותה ביולוגיה ללא קשר לאידיאולוגיה; לכן האמינו לי כשאני אומר לכם שאני מקווה שגם הרוסים אוהבים את ילדיהם", הוא שר בו.

השיר של סטינג היה רק אחד מתוך אינספור התייחסויות למלחמה הקרה המתחממת, בתרבות הפופולרית של שנות ה-80: מסרטי קולנוע כמו "רמבו 2", "משחקי מלחמה" ו"מרגלים שכאלה", דרך סרט הטלוויזיה מעורר ההיסטריה "היום שאחרי", ועד משחקי קופסה כמו NATO Division Commander ומשחקי מחשב כמו Missile Command. הפחד ממלחמה גרעינית שתשמיד את העולם, בגלל הפחדים ותאוות הכוח של מנהיגים משני צדי העולם, היה מוחשי מאוד.

עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ'וב ב-1985 ותחילתן של רפורמות פנימיות בברית-המועצות סימנו את נקודת המפנה. המנהיג הסובייטי הצעיר נפגש עם נשיא ארצות-הברית רונלד רייגן כבר באותה שנה לפגישת היכרות, ושנה לאחר מכן, בפסגת רייקיאוויק, ניכר היה שהנחישות הסובייטית מתחילה להתערער. כששני המנהיגים חתמו בדצמבר 1987 על הסכם לפירוק הנשק הגרעיני לטווח בינוני כבר אפשר היה לנשום לרווחה. ארבע שנים לאחר מכן, ברית-המועצות התפוררה ועמה גם החשש המוחשי מעימות כולל.

הנשיא פוטין ושר ההגנה סרגיי שויגו / צילום: רויטרס -  Alexei Nikolsky
 הנשיא פוטין ושר ההגנה סרגיי שויגו / צילום: רויטרס - Alexei Nikolsky

אלא שבשבוע שעבר, שבוע בדיוק לפני כניסתה לתוקף של האמנה שעליה חתמו ב-2010 הנשיאים ברק אובמה וולדימיר פוטין לצמצום ארסנל הטילים ארוכי הטווח של שתי המדינות, התברר שהמלחמה הקרה עשויה לשוב לחיינו בגרסת המאה ה-21. בשלב הראשון, היה זה שר ההגנה האמריקאי, הגנרל בדימוס ג'יימס מאטיס, שאמר כי "המירוץ בין המעצמות הגדולות ולא הטרור עומד במרכז הביטחון הלאומי האמריקאי". בשלב הבא, קרא הנשיא דונלד טראמפ לקונגרס לבנות מחדש את הארסנל הגרעיני האמריקאי במסגרת נאום מצב האומה שלו.

זמן קצר לאחר מכן, כשהממשל פרסם דוח חדש על המדיניות הגרעינית שלו, התברר גם הרציונל מאחורי ההצהרה הנשיאותית. בעוד שרוסיה הצטיידה בעשור האחרון במגוון רחב של כלי נשק גרעיניים מתקדמים, ארצות-הברית נשארה תקועה עמוק בעבר; וכעת, כדי להשתוות לרוסים, מחברי הדוח מהפנטגון קוראים לפיתוחם של כלי נשק גרעיניים טקטיים מסוגים שונים, ומאשימים את ממשל פוטין ביצירת הצורך בכך. באופן ספציפי, הם מזהירים מפני הצטיידות הצי הרוסי בטורפדו גרעיני שייצורו אינו סותר את האמנה הנכנסת לתוקף. אותו טורפדו תוכנן כנראה לחצות את האוקיינוס השקט מבלי שיתגלה, ואז לשחרר לאוויר ענן רדיואקטיבי שיהפוך חלקים ניכרים מהחוף המערבי של ארצות-הברית לבלתי ראויים למחיה.

"יש שתי גישות להתמודד עם נשק גרעיני", אומרת ד"ר הדס כהן ממכון דייויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "הראשונה, שהייתה דומיננטית בתקופת אובמה, אומרת שצריך לשאוף לאי שימוש בו, מכיוון שהאנושות לא יכולה להרשות את זה לעצמה, ולכן גם בשיא תקופת המלחמה הקרה נוצרו אמנות שנועדו למנוע הסלמה, שתוביל לשימוש בנשק גרעיני. הגישה השנייה אומרת שאי אפשר להעמיד פנים שהנשק הגרעיני אינו קיים, ושאפשר להשתמש בו על מנת לנצח מלחמות. מה שאנחנו רואים עכשיו זה שינוי של השיח מהגישה הראשונה לגישה השנייה. המסמך שיצא בשבוע שעבר שינה את השיח והאשים את רוסיה ביצירת הצורך בהתחמשות, ונאמר בו, לתדהמת הרוסים, שארצות-הברית גם לא שוללת עימות מוגבל איתם".

כהן סבורה גם ששינוי השיח, שנעשה במקביל לפיתוחם של כלי נשק גרעיניים טקטיים, הוא בעל פוטנציאל לשבור את המחסומים משימוש בנשק גרעיני כלשהו. אחד הסעיפים השנויים ביותר במחלוקת בדוח קורא לשימוש אמריקאי בנשק גרעיני בתגובה להתקפה לא גרעינית על תשתיות חיוניות. ובמילים אחרות: פצצה אטומית עשויה להיות המענה למתקפת סייבר קשה על רשת החשמל או רשתות סלולריות בארצות-הברית.

הנשיא טראמפ וסגנו מייק פנס / צילום: רויטרס -  Carlos-Barria
 הנשיא טראמפ וסגנו מייק פנס / צילום: רויטרס - Carlos-Barria

"בארצות-הברית אנחנו רואים שינוי לכיוון מיליטריזציה, שבא לידי ביטוי למשל ברצון החדש של טראמפ במצעד צבאי בוושינגטון, ואני חושבת שמה שקורה עכשיו בהחלט עשוי לשבור את המחסום הפסיכולוגי", אומרת כהן. "זה המשך של המדיניות שהביאה לפרישה האמריקאית מהסכם פריז למניעת ההתחממות הגלובלית. גישה שבעצם אומרת, 'לעזאזל העולם'".

מפציצים, טילי שיוט וצוללות

על-פי הדוח האמריקאי שהונח על שולחנו של טראמפ, מחיר מימוש המדיניות הגרעינית הולך להיות אסטרונומי: 1.2 טריליון דולר על פני 30 שנה. רוב הכסף ינותב לבניית מפציצים וצוללות בעלי יכולת לנשיאת כלי נשק גרעיניים, וסכומים אדירים ישמשו לבנות מחדש את ארסנל הטילים היבשתיים המזדקנים שמאוכסנים באינספור אתרים במערב ארצות-הברית. עם זאת, מיליארדים רבים מאוד יופנו לבנייה של כלי נשק חדשים לגמרי. דוגמה בולטת לאחד מהם היא טיל שיוט שישוגר מצוללות ויעלה לאוויר רק זמן קצר לפני פגיעה במטרה.

כצפוי, פרסומו הביא מיד לגל של ביקורת נגד ממשל טראמפ. אנדרו וובר, שהיה עוזר סגן ההגנה במממשל אובמה, כינה את התוכנית הרפתקה מסוכנת שתעלה בהרבה את סיכויי פריצתה של מלחמה גרעינית. "אנחנו פשוט מעתיקים את הדוקטרינה הרוסית המסוכנת", הוא אמר לניו-יורק טיימס. "גם כיום אנחנו יכולים לספק הרתעה מכל סוג של תקיפה ויש לנו מספיק כלי נשק גרעיניים טקטיים. התוכנית החדשה היא פיקציה שנועדה להצדיק ייצור של כלי נשק גרעיניים חדשים. הם פשוט יגבירו את הסיכוי לכך שיעשו בהם שימוש ושיקרו טעויות בשיקול הדעת. הלוגיקה של הממשל הזה היא קפקאית".

מצד שני, לא כל צמרת הממשל האמריקאית שולפת מהמותן כמו הנשיא, ובחינה של מהלכיה הנועזים והרבים של רוסיה בשנים האחרונות בהחלט מספקת לארצות-הברית סיבה למתוח את שריריה. פעולותיה הכוחניות של רוסיה בזירות כמו אוקראינה, המזרח התיכון ועולם הסייבר, מראות שפוטין לא בוחל באמצעים כדי להשיב לרוסיה את מעמדה המרכזי בעולם.

"על-פי התעמולה הרוסית, לפחות כלפי פנים, ההמלצה האמריקאית לפתח טילים חדשים נובעת מכך שארצות-הברית ונאט"ו רוצות לפרק את רוסיה לחתיכות. בכל דבר הם מאשימים את ארצות-הברית", אומרת ד"ר איזבלה גינור ממכון טרומן באוניברסיטה העברית, שמציינת כי מאז פרסום כוונותיה של ארצות-הברית, עלה גם הטון האנטי-אמריקאי בתקשורת הרוסית הרשמית. לדבריה, "רוסיה היא מדינה אוטוריטרית עם כלכלה קורסת. כמו במקומות אחרים בעולם שבהם אנשים יוצאים למלחמות כדי לשמור על השלטון שלהם, גם ברוסיה יש סכנה כזאת. במצב כזה, כל דבר קטן יכול לגרום לפיצוץ, והשאלה שעומדת על הפרק היא אם הפיצוץ הזה יהיה קונבנציונלי או שמישהו ילחץ על הכפתור הגרעיני.

שר ההגנה מאטיס וראש המטות המשולבים ג'וזף דנפורד / צילום: רויטרס -  SMike Theiler
 שר ההגנה מאטיס וראש המטות המשולבים ג'וזף דנפורד / צילום: רויטרס - SMike Theiler

"במדינות שקרובות לרוסיה מפחדים מזה מאוד. כשברית-המועצות הייתה בשיא כוחה, היה מנגנון של פגישות חודשיות בין בכירים סובייטיים לבכירים בנאט"ו. הייתי רוצה לחשוב שיש מנגנון כזה גם היום, שתפקידו להוריד את הסיכוי לפיצוץ, אבל זה לא ברור".

את שורשי מירוץ החימוש הגרעיני הנוכחי נועצת גינור ב-2008. כשפוטין העביר באותה שנה את הנשיאות לדימיטרי מדבדב, היא מסבירה, החליטה רוסיה להתניע תהליך של מודרניזציה במדינה בכלל ובצבא בפרט. במקביל, החליטה רוסיה לשנות את הדוקטרינה הגרעינית הסובייטית הוותיקה והצהירה שבניגוד לעבר, בתנאים מתאימים, רוסיה רשאית להנחית את המכה הגרעינית הראשונה. תהליך המודרניזציה של הצבא הרוסי הביא עמו שלל פיתוחים טכנולוגיים חדשים - מטילי נ"מ משוכללים ומנועים חדישים למטוסים, ועד כלי נשק גרעיניים מתקדמים.

גינור אינה מופתעת מכוונתה של ארצות-הברית לחדש את הארסנל הגרעיני שלה. לדבריה, "מישהו בטח הביא לתשומת לבו של טראמפ שרוסיה מובילה עליה בתחום הגרעיני, וטראמפ הרי חייב להיות ראשון בכל דבר".

ה"מישהו" הזה הוא ככל הנראה שר ההגנה מאטיס, שאותו מתארת ד"ר אור רבינוביץ' מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, דווקא כ"אי של שפיות בממשל טראמפ". "הוא הגיע מחיל הנחתים שבו לא הייתה לו התממשקות על הממד הגרעיני והוא לא היה מעריץ גדול של היכולת הגרעינית האמריקאית, וחשב שלא צריך להמשיך להחזיק את כל הבסיסים הישנים שהרוסים יודעים טוב מאוד איפה הם נמצאים", אומרת רבינוביץ'. "אבל קרה לו מה שקורה להרבה בכירי ממשל אמריקאים כשהם נכנסים לתפקיד ונחשפים למידע מודיעיני: הם משנים את דעתם בקשר לנושא הגרעיני והופכים לתומכים קצת יותר גדולים בו. גם אצל אובמה היה תהליך כזה, והוא בסופו של דבר החליט על תהליך של ריענון הכוחות, אבל החליט לעשות את זה עם פחות טילים. טראמפ עכשיו מאמץ את האלמנט של ריענון הכוחות, אבל בנוסף, הוא רוצה נשק גרעיני חדש במגוון טכנולוגיות ובמספרים גדולים יותר".

הטלפון הראשון של נתניהו

עדות נוספת לסבלנות האמריקאים האוזלת כלפי ההתעצמות הרוסית, התקבלה גם היא בשבוע שעבר, באירוע חריג שדי "אבד" ברצף ההתרחשויות הדרמטיות בסוריה. צבא ארצות-הברית, שבמשך שנים כמעט שלא פגע בחייליו של צבאו של בשאר אסד והניח לו לטבוח באינספור אזרחים, יצא לפעולה. בהפצצה מתואמת היטב נגד כוח צבאי שמנה לפחות 500 חיילים ושעשה את דרכו לאזור שבשליטת המורדים הנתמכים על-ידי ארצות-הברית, חיסלו מטוסים אמריקאים לפחות 100 מחייליו של אסד.

יש להניח שהאמריקאים היו מעדיפים שפטרוניו הרוסים-איראניים של אסד היו מורים לרודן הסורי להימנע מלדחוק אותם לפינה, אולם כשזה לא הסתייע, הם החליטו לפעול. פעולה שהרבה יותר מכפי שהיא שידרה לעולם שיחסה של ארצות-הברית למשטר אסד השתנה, היא העבירה אליו מסר שהיא לא תסבול את פעולותיה של רוסיה בזירה בכל תנאי. לרוע מזלם של החיילים האומללים של אסד, הם היו אלו שנבחרו להעביר את המסר.

בעתיד הנראה לעין, נראה שהנוכחות הרוסית במזה"ת צפויה להמשיך ולהעמיק, ושיכולתו של פוטין למשוך בחוטי המנהיגים האזוריים ממוסקבה רק תלך ותשתכלל. האם הפעולה האמריקאית הנדירה נגד חייליו של בן חסותם של הרוסים מסמנת שינוי במגמה? מוקדם מדי לדעת, אבל ברור שגם אם אכן זו כוונתם של האמריקאים, עומדת בפניהם משימה קשה מאוד. הנטישה שלהם את המזרח התיכון, שהחלה בתקופת אובמה, יצרה ואקום שרוסיה שמחה למלא. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן המעורבות הרוסית האינטנסיבית במלחמת האזרחים הסורית, שמטרתה הייתה להשאיר בשלטון את הנשיא אסד, אולם היא לא נעצרה שם. וכעת, כבעלת הבית החדשה בסוריה, נהנית רוסיה מיכולתה להיות הגורם שמסוגל להעלות או להנמיך את גובה הלהבות גם בין ישראל לאיראן. עד כמה הפכו הרוסים לדומיננטיים על חשבון האמריקאים, אפשר ללמוד מכך שהטלפון הראשון של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר חדירת המל"ט האיראני לשטחה והפלת מטוס חי ל האוויר מעל שמי ישראל, היה לפוטין ולא לטראמפ.

מפציצים אמריקאים בשמי קוריאה / צילום: רויטרס -  Kim Hong-J
 מפציצים אמריקאים בשמי קוריאה / צילום: רויטרס - Kim Hong-J

"רוסיה רוצה לבסס את עצמה ככוח עולה, והיא מטפחת גם עם ישראל וגם עם איראן יחסים טובים במה שנראה כמו רצון לנסות וליצור קונפליקט כרוני שקט, שבו שני הצדדים יצטרכו אותה והיא תהיה זו שתתערב במקרה הצורך", אומרת ד"ר כהן. זו גם הסיבה לכך שבשיחתו האחרונה עם נתניהו אמר לו פוטין שעל ישראל לכבד את ריבונותה של סוריה, ובו-בזמן נמנע הנשיא הרוסי מלגנות את חדירת המל"ט האיראני לשטח ישראל.

רוסיה פעילה גם במקומות אחרים בזירה הקרובה אלינו. כך, למשל, מאז נפילת שלטונו של מועמר קדאפי בלוב, מקדמת מוסקבה את מעמדו של הגנרל חליפה הפטר בלוב. הפטר הוא המפקד של "הצבא הלאומי של לוב" ששולט ברוב מזרח המדינה ואינו מקבל את סמכותה של הממשלה ששולטת בטריפולי וזוכה לתמיכת האו"ם. האינטרס הרוסי, מלבד מכירת נשק, הוא כמובן זכייה בדריסת רגל באזור במקרה שהפטר ישתלט על המדינה העשירה בנפט. בנוסף לכך, אפשר לראות את העמקת היחסים הרוסיים עם סעודיה ועם טורקיה. לא רק שרוסיה מוכרת לשתי המדינות את מערכת ההגנה האווירית המתקדמת שלה עם טילי ה-S400, אלא שלפחות עם טורקיה היא מנהלת מערכת יחסים מורכבת על הסדר החדש בסוריה. על הדרך, היא נהנית במיוחד מההתקרבות אל מדינה שחברה בברית נאט"ו ומהרחקתה מחיק ארצות-הברית.

גינור רואה את הנוכחות הרוסית בסוריה בשנים האחרונות כמעין המשכיות של הנוכחות הסובייטית במזרח התיכון בין 1967 ל-1973. "יש להם הזדמנות פה לבחון את כל כלי הנשק החדשים שלהם וצריך להראות לעולם את כלי הנשק שלה שהיא רוצה למכור, והיא באמת מכרה את טילי ה-S400 נגד מטוסים לסעודיה ולטורקיה".

"זה כבר לא כוחות"

פרופ' יצחק בן ישראל, שעומד בראש התוכנית ללימודי ביטחון ובראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל-אביב, רואה את הדברים אחרת. "מה שאנחנו רואים", לדבריו, "זה שרוסיה, שסובלת מבעיות כלכליות גדולות רומזת למערב שאסור לו לחנוק אותה יותר מדי והיא נעשית יותר חוצפנית במקומות כמו אוקראינה וסוריה. הם לא עוברים את הגבול ובוחרים במקומות שהם חושבים שהמערב יעצום עין ולא יראה את הפעילות הרוסית בהם כעילה למלחמה".

עם זאת, בן ישראל מדגיש כי הוא אינו רואה את האירועים האלו כתחילתה של מלחמה קרה, אלא "כפרפורי הגסיסה של רוסיה ככוח כלכלי" ומן הטעם ש"היום זה כבר לא כוחות. הגוש המערבי, וארצות-הברית במיוחד, הרבה-הרבה יותר חזקים כלכלית מרוסיה ומהגוש שלה, שבכלל התפרק וחלקו הצטרף למערב. רוסיה של היום לא דומה מבחינה כלכלית לברית-המועצות. הכלכלה שלה מבוססת כמעט רק על הנפט והגז שהיא מייצאת לאירופה והיא נמצאת במשבר גדול בגלל תחליפי הנפט שהאמריקאים פיתחו ובגלל ששואבים יותר נפט ומוזילים את מחירי הנפט והגז, כי אמריקה שולטת בסעודיה".

אבל גם אם נקבל את צפירת ההרגעה של בן ישראל כלשונה, תחום אחד שבו הכוחות נוטים דווקא אל הצד הרוסי, הוא גם התחום הקרוב אל לבו, הסייבר. לדבריו, יכולות הסייבר של הרוסים עולות על אלו של האמריקאים והוא צופה שהסייבר ישחק תפקיד הולך וגובר ביחסים הנפיצים בין המדינות. "ברור שסייבר משמש לריגול, ומכיוון שלרוסים יש יתרון בתחום, אין שום סיבה בעולם שהם יפסיקו. יש אומנם כל מיני ניסיונות ליצור אמנות בתחום, אבל אני לא רואה את זה מבשיל למשהו רציני כי לכולם ברור שלא ניתן ליצור אמנה שתאסור על ריגול. וגם אם רוצים, למשל, בסופו של דבר לשתק רשת חשמל של מדינה, קודם לכך תהליך ארוך של חדירה לרשת המחשבים ולימוד שלה, וזה נופל תחת ההגדרה של ריגול".

צוללת גרעינית רוסית בדנמרק / צילום: רויטרס -  Christine Noergaard
 צוללת גרעינית רוסית בדנמרק / צילום: רויטרס - Christine Noergaard

המקרה הציבורי הבולט של התקופה האחרונה הוא כמובן ההתערבות הרוסית הבוטה בבחירות בארצות-הברית ב-2016, באמצעות הרשתות החברתיות. מזכיר המדינה האמריקאי רקס טירלסון אמר בשבוע שעבר כי הממשל מזהה כבר עתה ניסיונות רוסיים להתערב בבחירות חצי הכהונה שייערכו בנובמבר. הוא לא סיפק פרטים נוספים, אך עצם ההצהרה היא איתות אזהרה למוסקבה.

"הטקטיקה הזאת של שימוש ברשתות חברתיות כדי להשפיע על דעת הקהל במדינות אחרות היא המשך של טקטיקה רוסית ישנה מאוד שהם מפעילים לפני שהיה פייסבוק ולפני שהיה סייבר", אומר בן ישראל. "הפרוטוקולים של זקני ציון, למשל, נכתבו על-ידי האוכרנה, שירותי הביטחון של הצאר, לפני יותר ממאה שנה. נראה היה להם שהיהודים שולטים במערב וזו הייתה השיטה שלהם להשמיץ אותם".

בן ישראל מציע לשים לב לכך שהאמריקאים אסרו לפני כמה חודשים על גופים רשמיים להשתמש במוצרי חברת אבטחת המידע הרוסית קספרסקי. מהצד השני, הוא מזכיר את דבריו של אדוארד סנואדן שלפיהם, רוסיה היא עדיין, שלושה עשורים לתום המלחמה הקרה, היעד המרכזי של מאמצי הריגול האמריקאים. המשך יבוא.

כשאין כוח משיכה | בחלל - הרוסים והאמריקאים דווקא משתפים פעולה

תחום שלעת עתה לא נרשמת בו הידרדרות ביחסי הכוחות הטעונים בין האמריקאים והרוסים, הוא דווקא זה שבעבר נחשב לזירת המאבק המרכזית: החלל. בשנות ה-50 היה זה הקרב על האיש הראשון בחלל (הרוסים ניצחו), ואז גם על האיש הראשון על הירח (ניצחון אמריקאי). באמצע שנות ה-80, כשארצות-הברית הכריזה על תוכנית "מלחמת הכוכבים", שנועדה לאפשר לה ליירט בחלל טילים בין-יבשתיים סובייטים, נכנסה ברית-המועצות לקדחת הוצאות על מחקר ופיתוח. וכיום סבורים לא מעט חוקרים שהוצאות הביטחון העצומות של ברית-המועצות בתגובה להכרזה על התוכנית האמריקאית, שכלל לא יצאה אל הפועל, הייתה בבחינת הקש ששבר את גב הכלכלה הסובייטית וגרם בסופו של דבר להתפרקותה.

"מאז", כפי שמסביר פרופ' יצחק בן ישראל, ראש לימודי הביטחון באוניברסיטת תל-אביב, "לא הייתה שום פעילות צבאית בחלל, למעט פעילות צבאית פסיבית, כמו לווייני ריגול, וגם לא מדברים על הכנסת חימוש לחלל. יתרה מכך, אחרי הפסקת הטיסות במעבורות החלל הקודמות והמעבר לרכב חלל חדש שהתחיל לטוס רק עכשיו, לא היה לאמריקאים רכב לטיסה לחלל.

"בעשור הזה הם הגיעו לחלל כדי להחליף אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית, אבל הם עשו את זה באמצעות רכב החלל סויוז שהוא רוסי. אז לא רק שלא היה עימות בחלל אלא שהרוסים הסיעו את האמריקאים לחלל, והאסטרונאוטים (או הקוסמונאוטים בז'רגון הרוסי) בתחנת החלל עזרו זה לזה ושיתפו פעולה, וזה דבר שנמשך עד עצם היום הזה, אלא אם כן יקרה משהו אם מישהו ילחש משהו על אוזנו של טראמפ. מה גם שאני חושב שהרוסים למדו את הלקח, שכלכלית אין להם דרך להתמודד עם האמריקאים בתחום החלל".

צרו איתנו קשר *5988