מה באמת זעזע את השווקים הפיננסיים בסוף השבוע?

הטלטלה האחרונה בשווקים, שמצטרפת לזו מלפני חודש, מאותתת על קץ עידן היציבות ועל חזרתה של התנודתיות ■ הטריגר הפעם היה כוונת טראמפ להטיל מכסי מגן על מתכות, אבל הסיפור האמיתי פה הוא לא של פלדה או אלומיניום, אלא של הפחד העצום בשווקים מפני מלחמת סחר עולמית בינתיים

לחיצת ידיים של הנשיא טראמפ ונשיא סין שי ג'הנפינג  / צילום: צילום: רויטרס
לחיצת ידיים של הנשיא טראמפ ונשיא סין שי ג'הנפינג / צילום: צילום: רויטרס

אחרי פתיחה "מוחצת" של שוקי המניות בעולם בינואר, שהייתה אחת הפתיחות המוצלחות ביותר בשנים האחרונות, ואחרי יותר משנה של תנודתיות נמוכה להפליא בשווקים, הגיע לפני חודש בדיוק הזעזוע הראשון. שוקי המניות ירדו בחדות, והטריגר המיידי היה התגברות החשש מפני אינפלציה גבוהה יותר בארה"ב ומפני העלאות ריבית אגרסיביות יותר. מאז, השווקים "חזרו לעצמם" באופן חלקי.

והנה, בסוף השבוע האחרון נצבעו השווקים שוב באדום, אדום בוהק. הטריגר הפעם היה בעיקרו (לא כולו) הצהרתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על הכוונה להטיל מכסי מגן על יבוא פלדה (25%) ואלומיניום (10%) לארה"ב. צריך להדגיש, כי בשלב זה מדובר בהצהרה, וחשוב יהיה לראות את פרטי הצו שעליו יחתום טראמפ - כנראה במהלך השבוע הנוכחי.

על פי הדיווחים, הצהרה זו נעשתה ללא התייעצות עם אישי ממשל בכירים בארה"ב, או בניגוד לדעת חלק מהם, כולל בכירים במפלגה הרפובליקנית, שמהלך מסוג זה סותר את תפיסת עולמם. על פי הדיווחים, זוהי הצהרה שנעשתה בשליפה, פרי תסכוליו של טראמפ סביב סוגיית איוונקה, קושנר, היקס ועוד. אני מפקפק בכך. כאילו אין די בכאוס השורר בבית הלבן, מחליט טראמפ על יצירת כאוס גם בסחר הגלובלי, ולמוח מתגנבת המחשבה, שאולי בכלל יצירת כאוס היא שיטת עבודה יעילה מאוד מבחינת טראמפ להשגת יעדיו, בין אם מדובר בהרס דפוסי הממשל - ייבוש "ביצת וושינגטון", ובין אם ביצירת קלף למו"מ קשוח לצורך השגת יתרונות סחר לארה"ב.

אפשר לומר על טראמפ לא מעט דברים, ומרביתם שלא לטובה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא נחוש למלא את ההבטחות שלו לבוחרים, ובמקרה זה אלו הם עובדי "התעשיות הכבדות" של מה שמכונה "חגורת החלודה". האם זה יסייע למפלגה הרפובליקנית בבחירות לקונגרס בנובמבר? מוקדם להעריך.

מה הצית את התבערה?

מה היה אפוא בהחלטה הזו שהצית כזו תבערה בשווקים? הסיפור כאן הוא לא של פלדה וגם לא של אלומיניום. נכון, זהו מהלך שנועד להגן על תוצרת אמריקאית ועל העובדים בתעשייה, ובכלל לא בטוח שהוא יביא תועלת למשק האמריקאי. במידה רבה אולי להיפך - הן מבחינת גריעת מקומות עבודה של חברות שהן לקוחות של הסחורות האלה, והן מבחינת תרגום המהלך הזה לעליית מחירים. אבל עם כל הכבוד להיבטים האלה, המשמעות הכלכלית של המהלך הזה איננה דרמטית. אם זה ייגמר בזה, זה ממש לא יהיה סוף העולם.

הסיפור האמיתי כאן הוא הפחד העצום של השווקים מפני ראשיתה של מלחמת סחר עולמית, ולמרות שהמכסים הוטלו בצורה רוחבית על כל מקור של פלדה ואלומיניום - וסין אינה מהווה כאן גורם מרכזי מבחינת ארה"ב - הרי ברור שצעד זה מאותת, קודם כל, על מלחמת סחר פוטנציאלית מול סין, ש"אחראית" ליותר מ-50% מהגירעון המסחרי של ארה"ב.

טראמפ אמנם מתגאה ומשתבח ביחסים המיוחדים שהוא פיתח עם שי ג'ינפינג, נשיאה הבלתי מעורער של סין, שסולל בימים אלה ממש את דרכו לקדנציות אינסופיות באופן שמזכיר את פוטין. אבל זה לא מפריע לו לפעול באופן הזה. לטרמאפ יש גישה אובססיבית כמעט כלפי סין (גם אם בחלקה מוצדקת). בשני מאמרים שפרסמתי ב"גלובס" לפני כשנה עמדתי בפירוט על גישתו של טראמפ ועל הסכנות הפוטנציאליות הכרוכות בה.

בסוף השבוע צייץ טראמפ בטוויטר כי מלחמות סחר הן דבר טוב, וכאשר אתה בגירעון מסחרי עצום מול מדינה מסוימת, קל לנצח במלחמת הסחר.

גרמניה כבר הספיקה להגיב בחריפות נגד המהלך הזה. האיחוד האירופי גם הוא אמר את דברו וצפה מראש את האפשרות הזו, ומתברר שהוא ניצב מוכן עם חבילת צעדים נגדיים וכואבים במגירה. גם קנדה - אחת הנפגעות העיקריות - הגיבה בשלילה מוחלטת. טראמפ מצדו לא המתין, ורמז על אפשרות של הטלת מס על מכוניות אירופיות שייובאו לארה"ב.

הפראיירית של העולם

טראמפ משוכנע שבעשרות השנים האחרונות ארה"ב הייתה הפראיירית של העולם, ונפלה קורבן לסחר לא הוגן מצד מדינות שונות, שיצר גירעון מסחרי גדול של ארה"ב ופגע בעובדים האמריקאים. סין היא דוגמה טובה, שכן בכל אחת מהשנים האחרונות הגירעון המסחרי מולה עומד על 250 עד 300 מיליארד דולר. זאת כאשר משקל היצוא של סין לארה"ב מהווה כ-19% מסך היצוא שלה, בעוד שהיצוא האמריקאי לסין מהווה רק כ-8.5% מסך היצוא האמריקאי. כלומר, סין תלויה בארה"ב יותר משארה"ב תלויה בה.

צריך לומר, שיש לא מעט צדק בטענותיו של טראמפ כלפי סין וכלפי האיחוד האירופי, אבל זהו נושא מורכב מאוד שיש לו פנים רבות, והדרך לפתור אותו היא במשא ומתן, ולא בציוצים ובצעדים חד-צדדיים של טראמפ, עם המזג הלא צפוי שלו.

יחד עם זאת, טראמפ מתעלם מהסיכונים של מלחמת סחר חובקת עולם, ומתעלם מתוצאות מהלך דומה שנקט הנשיא הובר בעקבות משבר 1929, מהלך שרק החמיר את המשבר הכלכלי בארה"ב. השאלה המרכזית כרגע היא, האם אנחנו אכן בראשיתה של מלחמת סחר בין שתי המעצמות הגדולות האלה - ארה"ב וסין?

כל עוד יהיה מדובר בהצהרות, בהצהרות נגד, וחוזר חלילה, ובהנחה שטראמפ לא ירחיב את היקף צווי מכסי המגן שלו, זה אמנם יעורר עצבנות בשווקים, אך זו תלך ותיחלש.

ואולם, אם מה שנראה זה מהלך של טראמפ, תגובה מעשית של האיחוד האירופי, סין, קנדה וכד', תגובה מעשית של טראמפ וחוזר חלילה, כי אז אנחנו במציאות שונה לחלוטין.

במקרה כזה יהיה מדובר בהתפתחות שלילית מאוד, שתשפיע על כל הכלכלה העולמית, שכן יהיה בה כדי להחזיר את העולם שנים לאחור, והיא תפגע קשות בתועלות שהעולם הפיק מהגלובליזציה. במלחמת סחר אין מנצחים. יש רק מפסידים, וייתכן מאוד שיתברר שארה"ב תהיה המפסידה העיקרית. למדיניות של פרוטקציוניזם כלכלי יהיו השלכות הרסניות, היות שהיא עלולה לגרור תגובות, תגובות נגד וחוזר חלילה.

אגב, זו בפירוש לא רק שאלה כלכלית. יש לכך גם היבטים גיאופוליטיים ופוליטיים נרחבים, כמו סוגיית ההתכנסות, שלא לומר, התבדלות של ארה"ב, ואובדן ההגמוניה שלה בעולם. וגם בכך זה לא נגמר, כי בתסריט הגרוע, יהיו לכך גם השלכות חברתיות-פוליטיות חמורות.

שאלת המפתח כרגע היא כיצד תגיב סין? המהלך הנוכחי של טראמפ, הגם שאינו מכוון ישירות מולה אלא מהווה איתות כלפיה, תופס את סין בנקודה רגישה של חיזוק שלטונו של שי ג'ינפינג ושל התחזקות הרוח הלאומנית שלה. כך, השאלה היא האם סין תנקוט צעדים נגדיים בדיוק באותה חזית, האם היא תגיב באופנים אחרים או שתחליט להגיב במתינות ולהשיג יתרון תודעתי, בכך שתציג את מדיניותה של ארה"ב כטעות גדולה, ואת עצמה - כמגינת הגלובליזציה. כמה אירוני: בעוד שסין תוצג כמעצמה גלובלית, ארה"ב תוצג כמתכנסת בתוך עצמה, ותמשיך לאבד ממעמדה הבינלאומי.

דרכי התגובה הפתוחים בפני סין הן מגוונות:
-הטלת מכסים על מוצרים שמצויים "בבטן הרכה" של האמריקאים, כמו תוצרת חקלאית - סבירות בינונית.
-הטלת מגבלות על פעילות של חברות אמריקאיות בסין - סבירות גבוהה.
-פתיחת חזית מחודשת של מלחמת מטבעות; פיחות יזום של היואן - סבירות בינונית.
-מכירת איגרות חוב של ממשלת ארה"ב - סבירות נמוכה.
-יצירת מתחים ביחסים סביב נושאים כמו ים סין הדרומי, טייאן וצפון קוריאה - סבירות בינונית.

ובינתיים, מתברר שהתופעה של חוסר התנודתיות שאפיינה את 2017 חלפה לה מן העולם. התנודתיות חזרה, ובגדול, והיא כאן כדי להישאר.

כיצד יגיבו השווקים בהמשך? הרבה מאוד תלוי באופי התגובה הסינית, וגם בזו של האיחוד האירופי, ולא פחות תלוי בתשובה לשאלה: האם טראמפ יסתפק במהלך הזה, או שירחיב אותו, כפי שרמז, למוצרים ולתחומים נוספים. או אז יתברר אם המיני-רעידת אדמה שהתרחשה לפני חודש, וחזרה עם רעידת משנה פחותה בימים באחרונים, יהפכו, בסדר הפוך מהמקובל, לרעידת אדמה רבתי, או שהדברים יחזרו לדפוסים המקובלים של רעידת אדמה גדולה עם רעשי משנה שהולכים וקטנים.

כך או כך, טראמפ, שקופץ על כל הזדמנות להצביע על הקשר בין מדיניותו הכלכלית לבין הגיאות בשוק המניות, ומשתבח בזה, יתקשה לעשות זאת בעתיד הקרוב, וזאת במיוחד אם יחליט להתמיד במדיניות הפרוטקציוניסטית, ויגרור תגובה נגדית, ולא רק מכיוונה של סין, מה שיגרור את המשק העולמי ואת שוקי המניות הגלובליות למקומות שאיש אינו חפץ בהם.

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם

צרו איתנו קשר *5988